מכירים ..

[שחרחר מתוק]

מכירים ..

מכירים את זה שלפעמים מגיעים למצב כזה שמרגישים כאילו שהולכים להתפוצץ מבחינה נפשית ואתם לא יודעים מה לעשות כי אתם יודעים שאם תצרחו המון (לדוגמא) זה עדיין לא ישתחרר.. זה מן מחסום כזה נפשי שמרגישים אבודים ושלא יודע מה לעשות.. אולי בגלל שלא יודעים בבירור ממה כל המצב הזה נובע ואיך אפשר להמשיך איתו הלאה

לא יודע איך הגעתי למצב הזה אבל לרוב, שאני בביה"ס אני מרגיש את זה מאוד חזק וזה מציק, פשוט מציק ומעיק

אולי זה בגלל הלחץ והרצון החזק של לסיים את הלימודים (20 ביוני) כמה שיותר מהר כי כבר מריחים את סיום הלימודים ואני כבר עם רגל אחת בחופש הגדול (

).. רק שהרגע הזה, של לסיים את הלימודים, מגיע יותר מדי לאט

מה אתם אומרים

לא יודע, בא לי לעשות מן סוויץ' כזה בחיים, לשנות קצת אווירה.. אני מאמין שזה אולי יכול לעזור לי. אני מפחד שהתחושה הזאת תמשיך איתי גם בשנת הלימודים הבאה ואז אהיה בבעיה. אני מרגיש שהחופש הגדול לא בדיוק הולך להספיק לי ושאני צריך יותר מיזה. *סתם רציתי לשתף אותכם, כל עצה, דיעה , הערה, הארה וכו'.. תתקבל בברכה

 

[מיכל מנדל]

מדוע לא לצרוח בקולי קולות?

כי זה נשמע או נראה בלתי שפוי? עדיף להוציא דברים החוצה ולא להכניס אותם פנימה. החוצה כן אז החברה הקרובה קצת סובלת. פנימה אוי ואואוי... הכעס והלחץ יתחיל לדפוק את האיברים הפנימיים. חוץ מזה איך הצליח נער כל כך צעיר להכנס לכזה לופ??? אולי עדיף ללכת לחוף הים ולצעוק לגלים, ממלא אף אחד לא שומע. האם מסגרת הלימודים שבחרת לא התאימה לך? תבדוק מדוע בחרת אותה... האם בשביל לרצות את עצמך, או אולי לקבל יותר כבוד... או בכלל בחרת אותה כדי לרצות את ההורים. ברגע שתבין את הנקודה, תבין שאפשר גם לבחור אחרת. התהליכים הנפשיים שעברת על עצמך עד כמה שאני מכירה אותך היו מואצים בשלושת השנים האחרונות. לי יש בטן מלאה על פרויקט "מופת" אני חושבת שכל מה שעשיתם במשך השלוש השנים האחרונות היה "לשרת את האינטרסים" של האחרים. של מי? של ההורים, של המורים של ההנהלה. לא יתכן שילדים בני 12-13 שנים יעברו תהליכים פסיולוגים נפשיים כאלו שילדים שנערים בני 16-18 שנים עוברים. לאן חשבתם שאתם ממהרים??? ואיכן התמיכה הנפשית שבית הספר צריך היה לספק לכם? אני מלאה על הפרויקט ולצערי שתי הבנות שלי נשאבו לתוכו. לדעתי האישית הכל כאן הוא משחק כבוד ואגו שבסופו של דבר פגע ופוגע בנשמות הצעירות שלכם. מי אמר שלהוציא תואר ראשון בגיל 16 זה חוכמה גדולה???

ואתה יודע מה? אף אחד לא קם ואמר את הדברים שאני מתריעה עליהם כבר שלוש שנים, אני האימא היחידה במיעוט בדיעה זו. ולעניני המשך הלימודים והבחירות העתידיות שלך... שווה שתשקיע מחשבה מחודשת. אתה הולך ללמוד בשביל עצמך בלבד ולא בשביל אף אחד אחר. זכור חוק חינוך חובה קיים רק עד סוף כתה י' מי"א אתה אדון לעצמך. בהצלחה בדרך

 

[שחרחר מתוק]

תודה מיכל../images/Emo140.gif

האמת.. ההורים שלי תומכים בכל החלטה שלי. הם אילו שפיתחו את הנושא אצלי ואמרו שלכל דבר יש זמן משלו ושאני לא צריך להתחיל להעמיס עליי כבר בגיל כזה (15). אולי הייתי מעדיף שאפשהו להורים שלי תהיה מילה יותר חזקה בענין ושלא יתנו לי לעשות מה שאני רוצה. הם מייעצים לי אבל אולי אני צריך מישהו שיעזור לי להחליט, לא רק לייעץ. בכל אופן, אני נמצא בתקופה שהרבה דלתות נפתחות בפניי וצריך לחשוב טוב טוב לפני שמגיעים להחלטה מהסוג הזה.. בכ"א, אני הולך להעביר שם תקופה מאוד חשובה בחיי.

 

[מיכל מנדל]

שחרחר מתוק- רק אתה תאמר את המילה הא

האחרונה. בהצלחה בכל קבלת החלטה שלא תהיה. נהדר שדלתות נפתחו בפניך. הרבה שיחות קשות יש לי עם הבת שלי. ההחלטות מצויות רק בידיה. היא מאד לא אוהבת את הדעות שלי. אלו ידעתי שהיא רוצה שאכפה את דעותי עליה ולו בשביל לפתח בטחון עצמי, גם אז לא הייתי עושה זאת, זה חסר אחריות מצידי ומצידה. תצטרכו להתקבץ אתם התלמידים ולהעלות חוויות משותפות ולקבל החלטות משותפות. הרי לקבוצת הגיל שלכם יש השפעה גדולה על קבלת ההחלטות שלכם. ממילא לא יעזור מה שהמבוגרים יגידו. בכל אופן המון בהצלחה חג שמח מיכל

 

[שחרחר מתוק]

את צודקת

יש אצלנו בכיתה הרבה שיחות בנושא, הרבה לבטים משותפים. כבר כמה יצאו מהכיתה.. אני אישית כבר לא יודע מה לעשות ! מה את אומרת

איזה מגמות יכולות להתאים לי

(גם על זה אני חושב הרבה - שאני אדע פחות או יותר לאיזה בצפר ללכת

)

 

[מיכל מנדל]

לדעתי האישית- הוגדרתם ככתת מדעים

אם מקצועות המתמטיקה, הפיסיקה, והשפות הולך לך בקלות אז מגמה ראלית רגילה יכולה להתאים לך ואתה מאד תהינה בה. בלי לחץ של 40 שעות לימוד בשבוע, זה מיותר. תלמידי המגמה הראלית מתחילים עם סביבות ה30 שעות בכתה י' ויורדים לכוון 22 שעות לימוד שזה קיטנה בכתות י"א י"ב... שוב מי אמר שצריך להעמיס תואר ראשון במקביל ללימודי תיכון. גם חיי החברה חשובים. אם לא בא לך על לימודי מתמטיקה לך על לימודי פסיכולוגיה סוציולוגיה אתה מעולה בזה. קצת יותר בלבלבלה... ויחד עם הידע הרוחני שלך הכל יתחבר. לימודי הפארה פסיכולוגיה יתנו לך סיפוק רב אבל זה יקרה רק אחרי הצבא. הלימודים מהסוג הזה לא מתקימים בארץ. בכלל אולי תרצה ללמוד לימודי רפואה משלימה ואז בזבזת את זמנך בלימודי בסיס לתואר ראשון של אחת מהאוניברסיטאות בארץ שאין להן קשר ללימודי רפואה משלימה? הכל זה הרי פוליטיקה וכסף... לדעתי כדאי לך ללכת לב:יס רופין, גם קרוב גם נוח וגם יעזור לך להשתחרר מהלחץ הנפשי בו נכנסת איליו. תהנה מהחיים טל חבל, מבוגר תמיד תוכל להיות, ילד לא!!! בהצלחה

 

[שחרחר מתוק]

זה מה שאני אומר כל הזמן../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אגב, אחת הסיבות שאני רוצה לצאת מהכיתה זה שאני לא בדיוק טוב בתחומים הריאליים.. אני יותר טוב בתחומים ההומניים.. מיכל, תודה רבהה

טל!

 

[מיכל מנדל]

אז אתה יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך

 

[pikov]

הורים מיעצים במקום מדריכים

האופנה של הורים לברוח מאחריות, פוגעת לא רק בך, אלא בחלק ניכר מבני הנוער בגילך.. הוריך, התחנכו בדור בו דעת ההורים קבעה. מתוך "מרידתם" בהוריהם, אתה וחבריך הם הקורבנות. נסה להתיעץ עם הורה "מחליט" של חבר או חברה טובים. הוא יהיה החלטי, מצד אחד והוא לא הורה שלך, מצד שני, כך שאם לא תפעל על פי עצתו, זה עדיין בסדר.

 

[מיכל מנדל]

פיקוב האם אתה הורה? האם אתה אב לילד

מתבגר? אל תשפוט אף אחד עד שלא עמדת במקומו. הורים לא בורחים מאחריות. להורים נמאס להיות "שק האגרוף" של הנוער המתבגר. לי באופן אישי נמאס להיות השחקנית בדרמה, ולכן אני באופן אישי לא אשמש כאוביקט שצריכים להתמרד מולו. לשמחתי אני גם אמא והייתי גם מורה לנוער מתבגר. אז בבקשה אל תשמיץ את ההורים של ימינו. אף אחד לא קורבן של אף אחד אם הוא לא בחר להיות קורבן. ולגבי מבוגר מחליט או מיעץ גם אני הייתי הולכת על זה. תמיד כשאדם מבוגר אחר שהוא לא אבא ולא אמא מיעץ יותר קל להקשיב לו. תודה לך

 

[pikov]

אני הורה שמציב גבולות

שילדיו יודעים שיש "מותר" ויש "אסור". שעשיית האסור גוררת סנקציה. איני אומר שילדי אינם מנסים "להזיז גבולות". לפעמים, אשתי ואני משתכנעים והגבול "מוזז" בפעמים שמעבר הגבול לא הוזז, הילד שעבר הגבול נושא בעונש, על פי המצב. לעצרי, כאב למתבגרים, אני רואה הורים שאצלם "לית דין ולית דיין". הילדים קובעים גבולות להורים וההורים פוחדים להתעמת עם צאצאיהם. הדבר מקרין לבית הספר ("למה המורה הפוסטמה דורשת ממני לעמוד בלוחות זמנים, כאשר ההורים שלי לא דורשים זאת ממני" - בהתנצלות למורה הספציפית כי מדובר בציטוט). הדבר גם מקרין ליחסים עם החברים (לנטולי הגבולות יש תחושה שהכל תמיד מגיע להם בעוד האחרים בהחלט יכולים "לדחות סיפוקיהם")

 

[מיכל מנדל]

ללא שיפוט וביקורת לדעתי האישית בלבד

בנית לעצמך משפחה בה האבא והאימא מחליטים. האין זו כפיתיות? איכן מתבטאת יכולת היצירתיות. לא שיש לי מה שהוא רע לאמר על הצבת גבולות, יחד עם זאת אני מרגישה שאילו הייתי הבת שלך הייתי מאד מאוימת ומאד מפוחדת. נשאלת השאלה אם אני באופן אישי מוכנה ללמד את ילדי לפחד כל הזמן או להרגיש מאוימים כי ככה אני חושבת שדברים צריכים להתנהל? אולי סוג ההתנהגות שאתה בחרת בתור אב נובעת מהפחד שמע אתה תצטרך לעמוד לעימות מול ילדיך ומול דעותיהם. היום הילדים של ימנו חכמים הרבה יותר מאיתנו המבוגרים. נשאלת השאלה גם מה הוא גבול נכון ומה לא? מי מינה אותי להיות פוסקת על ולקבוע מה הוא הגבול??? בי"ס להורים לפני שנכנסנו לתפקיד ההורות לא היה קיים. אולי ישנן דרכים אחרות מלבד כפיתיות והפחדה בהם אפשר להקנות לילדינו את הגבולות? ומי אמר שילד מתמרד זה דבר רע??? רע על פי הקבלה ופרושה הוא רצון עצמי. אולי ילדנו המתבגרים מנסים לעמוד על דעותיהם ולפתח רצון עצמי משלהם וככה להתפתח לאנשים טובים יותר? המשך ערב נפלא מיכל

 

[pikov]

טעות. אבל כמה טיפוסית

בניתי לי משפחה, בה כל אחד מחליט, בגבולות ההחלטות הלגטימיות. בתי, החליטה ללמוד בחטיבה בבית ספר א בעוד אני העדפתי את בי"ס ב. הבחירה היתה בתחום הגבולות שלה ולכן נרשמה בברכת הוריה לבי"ס א. אותה בת החרה ללמוד אחר הצהרים במסגרות "חוגים" הגוזלים ממנה זמני פנאי. אבל מאחר ועל פי הגבולות היא אחראית לתכנון הפנאי, אנחנו מסיעים אותה לחוגים. הבת הקטנה החליטה להפסיק לרקוד בלט בגי 8. למרות שאמה ואני סבורים שזו היתה החלטה שגויה מבחינת יכולותיה, כיבדנו את רצונה ולא כפינו שעורי בלט. יחד אם זאת, לא תראי אף אחד מילדי מעמיס בארוחת הבוקר בבית המלון, את כל המזנון על צלחתו כדי להשאיר את האוכל אחרי 3 נגיסות. על פי הגבולות בביתנו, כל ילד "יעמיס" על צלחתו את כמות האוכל שהוא מעריך שיסיים. בסיימו, יפנה לקחת לו תוספת, כפי יתרת תאבונו וחוזר חלילה.

 

[מיכל מנדל]

יפה מאד פיקוב אז הצליח לך להעביר

את האחריות לילדך ובדיוק על זה אנו מדברים. כנראה המילה גבולות עשתה את הקונוטציה השלילית עבורי וזו כבר בעיה שלי. המילה גבול גורמת לי להכנס ישר להתנגדויות. אם הינו משתמשים במושג מסגרת מסגרות התנהגותיות היה לי יותר קל להבין אותך מהתחלה. סך הכל יש לי הרגשה שאנחנו בתור הורים נמצאים באותו מקום. שבת שלום מיכל

 

[pikov]

תמונה ממסגרים ותולים

לאנשים קובעים גבולות. לגבול לא צריכה להיות שום קונוטציה שלילית. כשאת ואני יושבי זה ליד זו באוטובוס או במונית שרות, עלינו להקפיד על "גבול", כך שלא אני אתחכך בך ולא את בי. כאשר ילד יוצא לבלות בלילה, עלינו להקפיד על "גבול", הן מבחינת מקום הבילוי והן מבחינת שעת סיומו. (אחרת נצמא עצמנו מביטים באינטרנט בתמונות ילדינו הקטינים המבלים במועדון חשפנות, כפי שארע בירושלים לאחרונה). יש אימרה מעין פוליטית הקובעת "גבול ברור יוצר יחסי שכנות טובים". בפראפרזה ליחסים פרטיים בין הורים לילדים: "גבול ברור יוצר יחסי הורים ילדים טובים". שבת שלום, פ.

 

[מיכל מנדל]

אתה צודק../images/Emo24.gif

 

[שחרחר מתוק]

לפי דעתי

וסליחה על המילה.. זה שטויות! דווקא היום, בתקופה שלנו יש כ"כ הרבה 'סוגים' של הורים.. היום לכל הורה יש את ההחלטות האישיות שלו לגבי הילד שלו ולגבי הגבולות שהוא מציב לו. במקרה הזה, ההורים שלי לא מסוג ההורים שיכריחו אותי להישאר בכיתה. הם אומרים לי מה דעתם בענין ומה הם מעדיפים שאני אעשה ואני עושה עם זה מה שנראה לי. הם בניגוד להורים אחרים שאני מכיר לא מכריחים אותי להשאר בכיתה שאני נמצא בה כי הם יודעים ש.. א. זה החיים שלי. ב. אני זה שיישב בכיתה וילמד ולא הם. חוצמזה הם גם יודעים שאני מסוג הילדים שאוהבים עצמאיות וחופש החלטה. אני לא אומר שהם נותנים לי לעשות מה שאני רוצה אבל עדיין, הם לא סוגרים אותי בבית.

 

[pikov]

אתה בהחלט צודק מבחינתך

אבל כשתתבגר תבין כי אם מישהו היה "מקנה לך" את "השטויות" שלי, היו לך בגילך, כלים להתמודד עם מצבים ולא היית צריך לפנות לאנשים זרים בפורום אנונימי.

 

[שחרחר מתוק]

לא פניתי לאף אחד

רק שיתפתי.. אגב, דווקא יש פה אנשים שאני מכיר אישית מאוד.. וגם מה"מציאות".

 

[נערה של הצאט]

../images/Emo12.gif

כן גם לי זה קורה כאילו הכל נחנק מבפנים ...פשוט יותר מידי דברים ויש לי הצעות בנושא: א)אפשר באמת לנסות לצעוק ב)לרוץ לרוץ ולרוץץץץץ ג)למצוא עבודה זה מה שעוזר לי לפחות אולי יעזור גם לך