מכירים את זה....?
מכירים את זה שאתם מחליטים, עקב אירוע מסויים, על נקיטת דרך פעולה מסויימת, עם כללים והכל, ממש דרך חיים? נגיד ואתם חיים ככה כמה שנים, והכל מתנהל על מי נוחות. ואז יום אחד בא מישהו ובלי כוונה מנפץ לכם את הכל. הורס את כל התאוריה שלכם, ואתם נשארים ריקים, כי הדרך שלכם כבר נמצאה כשגויה? היום אני בת 21. בגיל 17 הגעתי להחלטה שהיחסים שלי עם גברים יהיו יחסי חברות נטולי נופך רומנטי כלשהו. ככה לא יהיו חיכוחים ובעיות ושברון לב. וזה עבד. התחברתי לגברים בסביבתי והפכתי להיות כמו החבר הכי טוב שלהם. נשבעתי לא להתאהב באף גבר ולא לאכול את הבולשיט שהם לפעמים מנסים להרעיף על בחורה כדי לכבוש אותה. ואז הוא הגיע. לפני חודש וחצי הכרתי אותו. גבר בן 30, שכבר עשה כמה דברים בחיים שלו. הוא גרוש עם שני ילדים וחברה קבועה (לא שזה משנה, הוא בוגד בה חופשי). הגבר הזה הוא גם נרקומן לשעבר. יצא לנו להכיר בעבודה - התחלתי לעבוד איפשהו לפני כמה חודשים ולאחרונה התחלנו להתקרב, מפני שאנחנו מתראים על בסיס יומי. כבר מההתחלה שידרנו על אותו גל - הוא מצחיק וכייפי ואיש טוב, הוא התייחס אלי כאל אחות קטנה. יום אחד הגענו לדבר על סמים, והתברר לי ששנה וחצי הוא כבר נקי מסמים קשים, אך הוא עדיין מעשן מריחואנה. היות וגם אני מעשנת, התחלנו לעשן יחד, וכך התקרבנו יותר. פתאום, הכל התחיל להשתנות - הוא התחיל להתנהג מוזר - לא אופייני ליחסי אחים כמו שהיו בינינו עד אותה נקודה. הוא התחיל, ביוזמתו, ממש להימרח עלי. בהתחלה חשבתי שסבבה, נזרום עם זה. אבל אז ראיתי שהיחס שלו משתנה - יום אחד הוא לגמרי מרוח עלי, יום לאחר מכן הוא בקושי אומר שלום. אבל בגלל ההבטחה שהבטחתי לעצמי, לא להיכנס לקטעים רציניים עם גברים, לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. פתאום, גיליתי שכל ההבטחה שלי ודרך החיים שלי לא שוות פרוטה - התאהבתי בו לחלוטין. וככל שהוא קר יותר ומתאכזר, אני אוהבת אותו יותר. אבל היות והוא פרפר חופשי, לא אמרתי לו כלום. לא רציתי להרוס את זה, וידעתי שהוא גם לא יסכים. הוא לא אוהב שכובלים אותו. אבל ההרגשה הזאת נאגרה והצטברה בתוכי, עד שלא יכולתי יותר. הזמנתי אותו לפגישת "עישון ודיון". לא הבנתי למה הוא משחק בי ככה, הרי הוא יודע טוב מאוד מה אני חושבת, למרות שלא אמרתי. הוא יודע מה הוא עושה לנשים. אין אישה שפוגשת אותו ולא נופלת למלכודת שלו. אחרי שבקתי טוב טוב שהוא מעושן מספיק כדי לא להתפרץ בזעם, אמרתי לו הכל. הוא שתק כמה דקות, וזה הרגיז אותי. זה לא פייר, אני לא אחת מהבחורות שלו, אני ילדה קטנה לעומתו, וזה לא בסדר לשחק איתי ככה. אחרי כמה דקות של שתיקה מורטת עצבים הוא חיבק אותי, ולא חיבוק של ידידים. חיבוק שידעתי טוב מאוד מה עומד מאחוריו. תיארתי לעצמי שהוא ינסה לעשות את זה ונשבעתי לא להסכים, אבל כשהיינו צמודים כל כך, בחדר נידח וחשוך, ויכולתי להרגיש כל נשימה שלו, כשהראש שלי היה מונח בעדינות על החזה שלו ויכולתי להרגיש כל דפיקת לב של הגבר הזה, שכחתי מהכל. פשוט לא יכולתי להתנתק ממנו. עמדנו חבוקים ככה כמה דקות, והוא נישק אותי, כל כך ברוך ובעדינות, כל כך ממכר, שלא יכולתי לאזור את הכוח הדרוש להפסיק אותו. מהנשיקה הזאת זה כבר התגלגל הלאה, ואני לא יודעת אם לא עצרתי כי לא יכולתי או כי לא רציתי. ביום שלאחר מכן, הוא שוב היה קר ואכזרי אלי, ולא הבנתי איך הוא מסוגל לעשות לי דבר כזה אחרי כל מה שהיה. עברתי לידו ונעצתי בו מבט זועם ומלא דמעות, על העלבון וההשפלה הזאת. לא ביקשתי שיבטיח לי דבר וחצי דבר, כל מה שרציתי היה רק חיוך, לפטפט איתו סתם, כמו שהיה לפני זה. הוא כנראה נתקף רגשות אשמה, ובא לדבר איתי. אמר שהוא מצטער, שהוא אוהב להיות איתי, ושהיחס המגעיל שלו נובע מתוך בהלה. הוא מפחד שאתאהב בו ומתוך טירוף וקנאה אלך לספר לחברתו על כל הבגידות שלו, או שאלך למשטרה מתוך נקמה ואתלונן על ניצול או משהו דומה, ובגלל הפער הגדול בגילאים בינינו, אהרוס לו את החיים בגלל התקף של אהבה חולנית וקנאה מטורפת. כבר כמה ימים של יחסים פושרים עברו, והוא משתדל להיות בסדר ולא להעציב אותי, אבל אני רואה את החרטה שלו, וזה מדכא. מדכא שהוא לא סומך עלי, ומדכא אותי שבכלל הכרתי אותו. אני תקועה עם אהבה לגבר שבחיים לא יחזיר לי את האהבה שאני רוצה.
מכירים את זה שאתם מחליטים, עקב אירוע מסויים, על נקיטת דרך פעולה מסויימת, עם כללים והכל, ממש דרך חיים? נגיד ואתם חיים ככה כמה שנים, והכל מתנהל על מי נוחות. ואז יום אחד בא מישהו ובלי כוונה מנפץ לכם את הכל. הורס את כל התאוריה שלכם, ואתם נשארים ריקים, כי הדרך שלכם כבר נמצאה כשגויה? היום אני בת 21. בגיל 17 הגעתי להחלטה שהיחסים שלי עם גברים יהיו יחסי חברות נטולי נופך רומנטי כלשהו. ככה לא יהיו חיכוחים ובעיות ושברון לב. וזה עבד. התחברתי לגברים בסביבתי והפכתי להיות כמו החבר הכי טוב שלהם. נשבעתי לא להתאהב באף גבר ולא לאכול את הבולשיט שהם לפעמים מנסים להרעיף על בחורה כדי לכבוש אותה. ואז הוא הגיע. לפני חודש וחצי הכרתי אותו. גבר בן 30, שכבר עשה כמה דברים בחיים שלו. הוא גרוש עם שני ילדים וחברה קבועה (לא שזה משנה, הוא בוגד בה חופשי). הגבר הזה הוא גם נרקומן לשעבר. יצא לנו להכיר בעבודה - התחלתי לעבוד איפשהו לפני כמה חודשים ולאחרונה התחלנו להתקרב, מפני שאנחנו מתראים על בסיס יומי. כבר מההתחלה שידרנו על אותו גל - הוא מצחיק וכייפי ואיש טוב, הוא התייחס אלי כאל אחות קטנה. יום אחד הגענו לדבר על סמים, והתברר לי ששנה וחצי הוא כבר נקי מסמים קשים, אך הוא עדיין מעשן מריחואנה. היות וגם אני מעשנת, התחלנו לעשן יחד, וכך התקרבנו יותר. פתאום, הכל התחיל להשתנות - הוא התחיל להתנהג מוזר - לא אופייני ליחסי אחים כמו שהיו בינינו עד אותה נקודה. הוא התחיל, ביוזמתו, ממש להימרח עלי. בהתחלה חשבתי שסבבה, נזרום עם זה. אבל אז ראיתי שהיחס שלו משתנה - יום אחד הוא לגמרי מרוח עלי, יום לאחר מכן הוא בקושי אומר שלום. אבל בגלל ההבטחה שהבטחתי לעצמי, לא להיכנס לקטעים רציניים עם גברים, לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. פתאום, גיליתי שכל ההבטחה שלי ודרך החיים שלי לא שוות פרוטה - התאהבתי בו לחלוטין. וככל שהוא קר יותר ומתאכזר, אני אוהבת אותו יותר. אבל היות והוא פרפר חופשי, לא אמרתי לו כלום. לא רציתי להרוס את זה, וידעתי שהוא גם לא יסכים. הוא לא אוהב שכובלים אותו. אבל ההרגשה הזאת נאגרה והצטברה בתוכי, עד שלא יכולתי יותר. הזמנתי אותו לפגישת "עישון ודיון". לא הבנתי למה הוא משחק בי ככה, הרי הוא יודע טוב מאוד מה אני חושבת, למרות שלא אמרתי. הוא יודע מה הוא עושה לנשים. אין אישה שפוגשת אותו ולא נופלת למלכודת שלו. אחרי שבקתי טוב טוב שהוא מעושן מספיק כדי לא להתפרץ בזעם, אמרתי לו הכל. הוא שתק כמה דקות, וזה הרגיז אותי. זה לא פייר, אני לא אחת מהבחורות שלו, אני ילדה קטנה לעומתו, וזה לא בסדר לשחק איתי ככה. אחרי כמה דקות של שתיקה מורטת עצבים הוא חיבק אותי, ולא חיבוק של ידידים. חיבוק שידעתי טוב מאוד מה עומד מאחוריו. תיארתי לעצמי שהוא ינסה לעשות את זה ונשבעתי לא להסכים, אבל כשהיינו צמודים כל כך, בחדר נידח וחשוך, ויכולתי להרגיש כל נשימה שלו, כשהראש שלי היה מונח בעדינות על החזה שלו ויכולתי להרגיש כל דפיקת לב של הגבר הזה, שכחתי מהכל. פשוט לא יכולתי להתנתק ממנו. עמדנו חבוקים ככה כמה דקות, והוא נישק אותי, כל כך ברוך ובעדינות, כל כך ממכר, שלא יכולתי לאזור את הכוח הדרוש להפסיק אותו. מהנשיקה הזאת זה כבר התגלגל הלאה, ואני לא יודעת אם לא עצרתי כי לא יכולתי או כי לא רציתי. ביום שלאחר מכן, הוא שוב היה קר ואכזרי אלי, ולא הבנתי איך הוא מסוגל לעשות לי דבר כזה אחרי כל מה שהיה. עברתי לידו ונעצתי בו מבט זועם ומלא דמעות, על העלבון וההשפלה הזאת. לא ביקשתי שיבטיח לי דבר וחצי דבר, כל מה שרציתי היה רק חיוך, לפטפט איתו סתם, כמו שהיה לפני זה. הוא כנראה נתקף רגשות אשמה, ובא לדבר איתי. אמר שהוא מצטער, שהוא אוהב להיות איתי, ושהיחס המגעיל שלו נובע מתוך בהלה. הוא מפחד שאתאהב בו ומתוך טירוף וקנאה אלך לספר לחברתו על כל הבגידות שלו, או שאלך למשטרה מתוך נקמה ואתלונן על ניצול או משהו דומה, ובגלל הפער הגדול בגילאים בינינו, אהרוס לו את החיים בגלל התקף של אהבה חולנית וקנאה מטורפת. כבר כמה ימים של יחסים פושרים עברו, והוא משתדל להיות בסדר ולא להעציב אותי, אבל אני רואה את החרטה שלו, וזה מדכא. מדכא שהוא לא סומך עלי, ומדכא אותי שבכלל הכרתי אותו. אני תקועה עם אהבה לגבר שבחיים לא יחזיר לי את האהבה שאני רוצה.
