שרית הכפית
New member
מכירים את זה ש..
אתם נכנסים לחדר ובא לכם להעלם אני לומדת מקצוע טיפולי( טיפול באמצעות בע"ח) ובמסגרת זו אני מתנדבת בבית ספר, כלומר עושה התמחות. כל פעם שאני חושבת שעלי לעשות מינגלינג עם המורים ולשבת בחדר מורים עם כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה ולא מרגישה שיש לי קשר/שפה משותפת איתם אני נחרדת אני רק רוצה שזה יהיה מאוחרי, כבר העירו לי שעלי לחייך יותר אבל לא בא לי, קשה לי לפתח שיחה אני מרגישה כמו נטע זר ורק רוצה ללכת להיות לבד איפושהו עם הכלבה שלי איך מצליחים לעבור את הרף הזה?
אתם נכנסים לחדר ובא לכם להעלם אני לומדת מקצוע טיפולי( טיפול באמצעות בע"ח) ובמסגרת זו אני מתנדבת בבית ספר, כלומר עושה התמחות. כל פעם שאני חושבת שעלי לעשות מינגלינג עם המורים ולשבת בחדר מורים עם כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה ולא מרגישה שיש לי קשר/שפה משותפת איתם אני נחרדת אני רק רוצה שזה יהיה מאוחרי, כבר העירו לי שעלי לחייך יותר אבל לא בא לי, קשה לי לפתח שיחה אני מרגישה כמו נטע זר ורק רוצה ללכת להיות לבד איפושהו עם הכלבה שלי איך מצליחים לעבור את הרף הזה?