g00laTheCat
New member
מכירים את התחושה :
שיש משהו שחשוב לכם לעשות.
מתעסקים בו במחשבות, מתכננים, מנסחים משפטים, מרכיבים פעולות.
פתאום החיים תופשים את המושכות -עובר יום, יומיים, חודש חצי שנה (הבנתם ת'קטע). כל פעם משהו אחר תופס את הקדימות של הדבר הקטן והחשוב הזה.
מה בסוף?
תלוי במקרה:
אפשר שעושים אותו אחרי מלא זמן. לפעמים כבר מאוחר מידי, לפעמים הזמן שעבר לא השפיע על דבר.
מה שעוד קורה לי לפחות, שאחרי שעובר ככ הרבה זמן אני מבטלת את האפשרות לבצע את הפעולה הזו, כי זה כבר מוגזם ואי אפשר ל'פעול' שוב.
לפעמים פשוט שוכחים, והדבר אובד בתהום הנשייה.
מה עושים?
יש הרבה אפשרויות, אבל הם כוללות, רשימות, מרקרים על לוח שנה, פנקס ודברים כאלה שאני לא מתמידה איתם, ות'אמת נמאס לי שמציעים אותם.
כן, לפעמים אני עושה לוח חודשי ומנהלת את הזמן זה תמיד עובד לטובתי.
אבל בא לי להשלים עם זה. ויותר מזה שהבירוקרטיה על רבדיה תקבל את זה.
לא יודעת כמה זמן עבר מאז שהייתי פה לאחרונה. קיבלתי פה בפורום אחריות, לא רשמית, אבל אחריות.
מעבר לזה שהתגעגעתי, יש בי כעס לא מבוטל על עצמי. מצד שני גם כועסת על עצמי שאני כועסת.
....
התגעגעתי, סליחה. ( יש לי שק בתירוצים טובים, אספר לכם בהמשך)
תספרו לי איך ממשיך, אם בכלל הדיאלוג הפנימי הזה אצלכם.
טלי
שיש משהו שחשוב לכם לעשות.
מתעסקים בו במחשבות, מתכננים, מנסחים משפטים, מרכיבים פעולות.
פתאום החיים תופשים את המושכות -עובר יום, יומיים, חודש חצי שנה (הבנתם ת'קטע). כל פעם משהו אחר תופס את הקדימות של הדבר הקטן והחשוב הזה.
מה בסוף?
תלוי במקרה:
אפשר שעושים אותו אחרי מלא זמן. לפעמים כבר מאוחר מידי, לפעמים הזמן שעבר לא השפיע על דבר.
מה שעוד קורה לי לפחות, שאחרי שעובר ככ הרבה זמן אני מבטלת את האפשרות לבצע את הפעולה הזו, כי זה כבר מוגזם ואי אפשר ל'פעול' שוב.
לפעמים פשוט שוכחים, והדבר אובד בתהום הנשייה.
מה עושים?
יש הרבה אפשרויות, אבל הם כוללות, רשימות, מרקרים על לוח שנה, פנקס ודברים כאלה שאני לא מתמידה איתם, ות'אמת נמאס לי שמציעים אותם.
כן, לפעמים אני עושה לוח חודשי ומנהלת את הזמן זה תמיד עובד לטובתי.
אבל בא לי להשלים עם זה. ויותר מזה שהבירוקרטיה על רבדיה תקבל את זה.
לא יודעת כמה זמן עבר מאז שהייתי פה לאחרונה. קיבלתי פה בפורום אחריות, לא רשמית, אבל אחריות.
מעבר לזה שהתגעגעתי, יש בי כעס לא מבוטל על עצמי. מצד שני גם כועסת על עצמי שאני כועסת.
....
התגעגעתי, סליחה. ( יש לי שק בתירוצים טובים, אספר לכם בהמשך)
תספרו לי איך ממשיך, אם בכלל הדיאלוג הפנימי הזה אצלכם.
טלי