אז לא היה סוף טוב
אני חושבת שאם מישהו היה מגיע לקרן לקולנוע עם תסריט כמו הסיפור של פיי גוטמן, הלקטור היה מתפקע מצחוק ומעיף אותו מכל המדרגות, בלי קשר למין, לאום, עדה, דעות פוליטיות או אפילו נטיות מיניות.
מעולם לא הייתי גרופית של היי פייב, אבל כמו רוב המדינה, עקבתי בנשימה עצורה אחרי סיפור האבחון השגוי, וכמו, מן הסתם, רוב המדינה, שמחתי מאוד שלפחות לסיפור ההוא היה סוף טוב.
מעבר לעצב , אני כועסת.
כל שנה אותם סיפורים
מי נותן לילדה בת 5 להכנס למים באיזור שהרחצה אסורה?