מכירות את זה

[שרונה27]

מכירות את זה ../images/Emo10.gif

מכירות את זה שאף אחד לא מבין מה עובר עליכן ההורמונים משבשים את דעתכן וכל מה שאתן רוצות זה לבכות כל היום?

 

[שמחה על התמיכה]

שרונה - את בפורום שאין אחת שלא..

מכירה, לצערנו הרב

כל אחת מאיתנו עוברות את זה כל חודש מחדש... ותבכי, כי (מניסיון) זה קצת עוזר הפורקן הזה... לכן, אני רוצה לתת לך מכל ה-

גדול גדול וכתף וירטואלית, כדי שיהיה לך איפה לבכות... ואחר כך יהיה יותר טוב.... אל תדאגי, בפורום הזה נעודד אותך כמו שצריך עד ההעברה לפורום הבא

וכמה שיותר מהר... ממני עוד

ד.

 

[matan10]

ההורמונים תקפו עם השחר ... .

שרונה , אולי לא עם השחר זה יכול לבוא בכל עת... אבל אין ספק שאין אחת בפורום הזה שלא חוותה זאת בדרך זאת או אחרת.. הגעת למקום הנכון תרגישי נוח עם זה, תבכי, תוציאי את הכל .. העיקר תצברי כוחות לפעם הבאה..

מתן

 

[michalmichal1]

נשמע מוכר מידי....

החודש כאילו מתחלק לשניים- לפני הביוץ ואחרי... לפני- מרגע קבלת המחזור, ההורמונים משתוללים, המכשפה מזכירה את קיומה בכל פעם שהולכים לשרותים, את יודעת שאת הולכת לראות הרבה מחטים בשבועיים הקרובים, ומסכן מי שמתקרב אליך... ככל שמתקרבים לביוץ את נהיית יותר מפוקסת במטרה וקצת נרגעת למרות שהגוף מתמלא בהורמונים בצורה טיבעית ולא טיבעית... ואחרי הביוץ- את מרגישה מצוין (יחסית), משתעשת ברעיון שאולי אולי הפעם זה הצליח (ובסתר אף מציצה בלוח השנה לראות האם יצא לך ילד חורף או אביב) עד שהכל תרתי משמע מתפוצץ בפרצוף... עצוב אבל זה ה- Cycle of life שאותר אצלי בשנתיים האחרונות מידי חודש בחודשו.

 

[רומי 007]

בטח מכירות

אבל יש לזה תרופה. אפילו שזה לא מדעי זה עובד. לא הולכים לעבודה , הולכים עם חברה לבית קפה ושופכים את הלב. בוכים ושיקפצו כל היכנעיות שמסתכלות באלכסון. אוכלים ושותים משהו טוב. אח"כ קונים משהו יפה לעצמך, בגד או תכשיט או סנדלים. נכנסים לסופרפארם ובודקים בושם חדש, אפשר להסתפק בדוגמית אם כבר אין כיסוי לישראכארט, אח"כ חוזרים הביתה ובדרך קונים שוקולד עם אחוז גבוה של קקאו ואוכלים אותו לבד ובלי כיבודים (המהדרין משקיעים במרציפן מצופה כיאות) אח"כ ישנים בצהריים איזה שעתיים בין לבין גולשים קצת במחשב ובערב, אחרי מקלחת טובה משקיעים קצת זמן עם בן הזוג ככל העולה על רוחכם (יש גבול להתערבות שלי). עכשיו - אני יודעת שזה לא אוטומטי ושלפעמים קשה להכנס מצב של פירגון עצמי כשכל כך עצוב אבל אני מבטיחה לך שאם תיזמי לעצמך יום כזה - שבחלקו תבכי על כתפי חברתך בהמשכו תהני עם עצמך ובסופו תתרפקי על בעלך - יחזור לך הורוד ללחיים והפעם לא מבכי. תנסי ותספרי לי?

 

[לי חן]

אוי, כמה שזה מוכר../images/Emo3.gif...

 

[פז החדשה]

את לא לבד!

שרונה חמודה! אולי את חושבת שאף אחד לא יודע מה עובר עליך, אבל אנחנו דווקא יודעות טוב ומזדהות איתך אינספור ימים בחודש! רק אתמול אמרתי לבעלי האהוב, שאני מרגישה לפעמים שמאז החל הרצון העז (שאינו מתמלא) לתינוק קטן, הפכתי מאדם שפוי למישהי עם מצבי רוח משתנים, עצבנות ועצבות חצי מהחודש, ואני ממש שונאת את זה! ובעלי אמר לי (ואני אומרת את זה לך) שגם אם ההורמונים משתוללים, זה מובן לחלוטין, כי האתגר שאנחנו עומדות בפניו הוא כל כך קשה רגשית, שאם זה לא היה ככה, סימן שהיינו עשויות מאבן. אז אם צריך, מותר וכדאי לבכות והכי חשוב: תפרגני לעצמך! את עוברת ימים קשים, וזו תקופה שמצריכה הרבה חוזק, ואם מדי פעם מרגישים אכזבה ודכאון, זה רק טבעי, והכי נורמלי שבעולם. ובכלל, ככל שהדרך קשה יותר, כך התוצאה מתוקה יותר! אז שנגיע מהר לדובדבן שבקצה!