"מכירה"

[ימימה]

"מכירה"

הבת שלי וחברה שלה (כיתה ד'), ישבו אתמול אחה"צ שלם, והכינו במרץ מחרוזות יפות ומוביילים מחרוזים. בסוף היצירה, באו אלי ואמרו שהן רוצות למכור את העבודות, ושאלו לדעתי כמה כדאי לדרוש (1-3 ש"ח לשרשרת לדעתן). אני לא בדיוק יודעת להסביר למה, אבל ממש לא נח לי עם הרעיון. אם היו עושות את זה למען מטרה "טובה", זה היה בסדר, אבל למכור כדי שיהיו להן עוד כמה שקלים - לא יודעת, לא מרגיש לי נכון. לשתיהן אין צורך בכסף - לבת שלי למשל יש קצת כסף שקיבלה מימי הולדת וחגים מהסבתא (כ-80 ש"ח), והיא ממש לא מוצאת מה לעשות איתו, לא בגלל שאנחנו עשירים ויש לה הכל, אלא כי היא פשוט ילדה כזו. למעשה, הן כנראה פשוט רוצות לשחק ב"חנות", רק עם כסף אמיתי, וכמובן בכלל לא בטוח שבכלל יצליחו למכור משהו, אבל זה לא העניין... אני בינתיים לא אמרתי דבר, מטוב ועד רע אבל אשמח לשמוע מה אתן חושבות על הרעיון, ואיך הייתן נוהגות?

 

[noa_f]

אם לא נוח לך עם "המכירה"

את יכולה להסביר להן את זה: לומר שילדות לא צריכות לעבוד כדי לקבל כסף, לדעתך ושממילא הסכום שהן רוצות אפילו לא כיסה את עלות החומרים (

) ככה שזה קצת מגוחך.. אבל את יכולה גם להציע משהו אחר: אם המחרוזות באמת יפות ונחמדות, שישמרו אותן כדי לתת מתנות, זה סוג אחר של "להרוויח כסף". הנה, מחר חג. בטוח יש איזו בת דודה או חברה שתשמח לקבל מתנה לחג (או דודה או סבתא וכו').

 

[צימעס]

הילדים שלי, יחד עם שכנה (בני 5-6)

כל הזמן הולכים למכור דברים בבתים של שכנים (פרחים, ניירות שהם גזרו ככרטיסים וכו'). השלל שלהם מגוון: סוכריה, מדבקה, אבן... לא לגמרי נוח לי, אבל כזה העולם שלנו, לא?

 

[נבט9044]

שווה לדעתי שתבררי קודם עם עצמך

מה מרגיש לך לא נכון כי אני מניחה שתשמעי כאן דעות לכאן ולכאן אבל את בעצמך אומרת שלא נוח לך ואת לא יודעת למה וחשוב מאד שתהיי מודעת לתחושות שלך כי כשתשוחחי על כך עם הבנות התחושות שלך ימשיכו להבהב בתוכך. לכן שווה לדעתי לברר עם עצמך מה לא נח לך בעצם. בעיני למשל זו יוזמה חביבה למדי, וגם אם לא ימכרו - אולי ילמדו מזה משהו. ואם החומרים לא יכסו את העלות - גם בכך יש שיעור. אולי את חוששת ממה שיגידו 'השכנים'? אי סתם מעלה כאן רעיונות, כולם לגיטימיים, ייתכן ואני בכלל לא בכיוון, ודעותיהם של אחרים חשובות לעצם הדיון. אבל שוב, מכיוון שיש לך תחושה פנימית שאינך יודעת מהיכן היא מגיעה לא הייתי מוותרת על לברר אותה עם עצמך כל כך בקלות [אבל אל תשכחי שגם זו רק דעה פרטית שלי, זכותך לא להקשיב לי כמובן

]

 

[noa_f]

למה רק עם עצמה?

מי אמר שהתחושות שלה לא נכונות? אני למשל, לא סובלת שדופקים לי בדלת ומנסים למכור לי דברים. גם לא בטלפון. לכן לא הייתי רוצה שהילד שלי הפרטי יעשה משהו שאני בעצמי לא סובלת אותו. מצד שני, בת"א מאורגן מדי פעם "יריד ילדים", שבו ילדים יכולים למכור עבודות שלהם או צעצועים שאינם רוצים עוד - וזו למשל פלטפורמה שבה לא היה אכפת לי שישתתף, כי ככה הוא לא כופה את עצמו על אף אחד. (אני חושבת שכשהילד של השכנים דופק בדלת ומנסה למכור משהו, הוא מעמיד אותך במצב לא נעים וזו מעין כפייה). אפשרות נוספת היא לארגן בביה"ס מין פשפשוק כזה.

 

[פלגיה]

רציתי לשאול על מכירה בכיתה

כי רוב הילדות שמוכרות לא עוברות מדלת לדלת, אלא מציעות בהפסקה לחברות. אצלינו המנהלת אסרה מכירות כאלה בתכלית האיסור.

 

[נבט9044]

כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שתברר רק עם עצמה, הרי אמרתי שזה לא במקום דיעות נוספות. וגם לא אמרתי שהתחושות שלה לא נכונות, להיפך. אמרתי שדווקא משום שיש לה תחושות פנימיות אבל היא לא יודעת מה הסיבות לכך שהיא מתנגדת, [כך היא כתבה] כדאי שתברר עם עצמה את הסיבות הפנימיות שלה להתנגדות לפני שהיא שומעת דיעות אחרות, כי מודעות עצמית היא דבר חשוב ואני חושבת שיש לתת לאינטואציה הפנימית מקום של כבוד.

 

[פלגיה]

אני מנסה לחשוב מה הבעיה כאן

מפריע לך שהן עבדו כאילו "בשביל כסף" ולא בשביל היצירה? מפריע לך שילדות בנות 9-10 מחפשות דרכים להרוויח כסף? מפריע לך שהתשדורת היא "אתם הורים שלא נותנים לי מספיק ולא מספקים את צרכי"? כל שאלה מפנה לכיוון אחר, וזו הזדמנות לברר אותו לעצמך. הבנות שלי בגיל הזה לא העלו דרכים להרוויח כספים, אבל ממה שאני רואה מסביב יש כאלה שכן. הרבה ילדות בכיתה ד וה' יוצרות ומוכרות. אין כאן רווח ממש, אלא כמו שאמרת זה "לשחק בחנות". אמא עושה משהו ומרוויחה עליו כסף - אז גם אני רוצה. מה אני הייתי עושה? לא הייתי מונעת. כן הייתי עומדת על המשמר למקרים של מפח נפש או הונאה.

 

[פלגיה]

ומחשבה נוספת

מחברה שיש לה ילד בכיתה ה'. כשהילד שלה גרם נזק לכיתה - היא עודדה אותו ללכת ולמצוא דרכים להרויח כסף ולשלם את הנזק (הוא ניקה מכוניות) אבל כאשר תנועת הנוער ניסתה לגייס את הילד להתרמות כספים למען "מטרה טובה" ובתמורה לאיזה צ'ופר (לא כספי) היא לא הרשתה לו בשום אופן.

 

[קורות חיי]

הבת שלי חורזת שרשראות מאוד יפות

ופעם בכמה זמן היא יורדת יחד איתי לגינה הציבורית ליד הבית ועושה מכירה. היא מכינה שלט עם מחירים, יש מבצעים (הכל יוזמה וחשיבה שלה) והיא אפילו מרויחה כמה שקלים. אני מעודדת מאוד, חשיבה עיסקית, יוזמה,תכנון, היא יושבת בגינה, משווקת ומשכנעת ואני דווקא מוצאת בזה משהו חיובי- היא מבינה שבשביל כסף צריך להתאמץ, נכון שהחומרים עולים כמו מה שהיא מקבלת עבור השרשרת אבל זה ממש לא משנה בשלב הזה. בכסף היא קונה עוד חרוזים וחוטים וסוגרים וחלק ממנו משאירה לה. אני אבדוק אם יש לי תמונות של השרשראות שלה ואם כן אעלה לפורום ודרך אגב יש חנות בעיר שלנו לדברים יד שניה וכל מני חפצים מקוריים וגם שם היא נתנה שרשראות שלה ומכרו את השרשראות עבורה, ובקיזוז עמלה של החנות היא עדיין קיבלה תמורה כספית. אז את רואה, יש בזה גם דברים חיוביים. אה, והיא בת שבע וחצי.

 

[גאולה שינה]

שלום ימימה

אני מצטרפת לאחת הכותבות שהציעה לך קודם כל לברר למה "לא מרגיש לי נכון". בנוסף רציתי לשאול מה זו מטרה "טובה"? נדמה לי שרק אחרי בירור שכזה ניתן יהיה ביחד לחשוב מה תעני לבתך שהרי לא מדובר במקרה בודד של מכירה אלא עולה כאן שאלה נרחבת של ערכים במשפחה. בברכה, גאולה שינה מנחת קבוצות הורים

 

[Kalla]

האמת, זו נראית לי יוזמה יפה.

למכור משהו שהן יצרו בעצמן זה לא רק לגיטימי אלא לדעתי גם חיובי ואפשר ללמוד מזה הרבה. ההסתייגות היחידה - לא מדלת לדלת אלא במקום ציבורי, כגון הגינה השכונתית או הפסקה. אני מכירה הרבה אנשים, ואני בתוכם, שלא סובלים כשמציקים להם בבית.

 

[הפרי האסור 2003]

כשהייתי קטנה

אני וחאי ציירנו ציורים (ממש לא פיקאסו) אלה בטח היו סתם קישקושים ועברנו מדלת לדת בבניין ובבניינים הסמוכים ומכרנו אותם עבור חצי שקל. האמת, כן קיבלנו כסף. זה לא נעשה בגלל שהיה חסר לנו כסף או שהיינו עניים, זה נעשה מתוך התנסות מעניינת וזו הייתה בהחלט חוויה טובה ונעימה. למרות שהיו שכנים שסרבו בנימוס ולא היו מעוניינים מבחינתי זו הייתה חוויה.

 

[שדה שיבולים]

נראה לי יופי של דבר!../images/Emo13.gif

הבנות הכינו, נהנו ואף רוצות למכור זאת. למה לא? אצלנו יש מידי פעם "מכירות" כאלו בשכונה, כל מיני שרשראות מחוטים שהילדים מכינים, צעצועים ישנים, לימונדה שהכינו, הם מתמחרים, עומדים בשכונה ומוכרים. בעיני יש כאן ערך חינוכי, מלמד אותם עצמאות, את ערך העבודה, ההשקעה וערך הכסף, אשר אינו גדל על העצים, מסתבר... על הדרך הם נהנים מהעשייה, מהחברותה, מההתרגשות של להצליח למכור מתוצרתם ועוד. באזור שלנו יש אחת לחודש ביום שישי שוק, בו כל אחד מביא ממרכולתו, גדולים כקטנים ומהבוקר עד אחה"צ השוק הומה אדם וחגיגיות וגם שם הם מכרו בהנאה מידי פעם ממוצריהם וצעצועיהם הישנים. במקביל, הם קונים דברים אחרים המוצאים חן בעיניהם בשוק, וכך נערכת בעצם החלפת ידיים של צעצועים.

 

[אמא של פינוקי]

הרבה פעמים ניגשות אלי

בנות כשאני מטיילת למטה עם הילדים ומציעות לנו לקנות- כדורי שוקולד, צמידים וכו' ואני תמיד קונה בשמחה. ברור לי גם שאותן ילדות הן מ"בתים טובים" ולא עושות זאת כי אין כסף בבית. אלא כייף כזה של יום חופשה שקודם יוצרים או מבשלים ואחר כך מוכרים. אם קשה לך עם זה שיפנו לאנשים זרים את יכולה לכוון אותן למקום כמו גינה ציבורית (שיפנו רק לאמהות עם ילדים) ,או לשכנים ולמכרים שלכן.

 

[פלגיה]

למה מכירה בגינה ציבורית עדיפה

בעיניך?

 

[ימימה]

קצת באיחור - תודה על התגובות

בעקבות הדברים שנכתבו כאן, ישבתי אכן וניסיתי לחשוב יותר לעומק למה אני חשה התנגדות למכירה. משהו שכתבה פלגיה התחבר לי - הרצון ללכת למכור נתפס אצלי באופן מסוים כמשהו "של מבוגרים", כחשיפה לחומרנות של עולם המבוגרים, ובהגזמה מסוימת - כ"אובדן תמימות", ולכן גורם לי לרתיעה. בהסתכלות רציונלית על החשיבה הזו, ברור לי שהיא לא הגיונית. הילדה נחשפת (לא פעם לצערי, ולא תמיד בשליטתי) לתכנים "מבוגרים" אחרים גרועים יותר מן הסתם, ולא זה מה שיזיק. מה גם שיש כאן אלמנט משחקי של לשחק ב"מוכר וקונה", רק קצת יותר ריאלי. אז אני עדיין לא מתה על זה, אני עדיין לא רואה בזה איזו שהיא "הכנה לחיים" או יזמות רצויה, אבל אני יכולה בהחלט לחיות עם זה. "מטרה טובה" אגב, למי ששאלה, היא לתרום את הכסף למישהו שבאמת זקוק לו: לדוגמא, בקיבוץ שבו היא לומדת, עושים פעם בשנה יריד, שבו מוכרים הילדים עבודות מעשה ידיהם, שעליהן הם עובדים שבועות רבים מראש. הכסף נתרם כולו לצדקה למטרה כלשהי שעליה הוחלט מראש, כגון פנימיה לילדי מצוקה, עמותת עזרה כלשהי וכד'.