מכות (?)

[n i s h a]

מכות (?)

שלום לכולן הילד שלנו בן 13 חודשים. לאחרונה, התחיל לתת לנו מכות בפנים. ממש ממש סטירות. כואבות.

אני מאמינה שלעיתים זה בא מתוך התרגשות, ולעיתים סתם כך. בבית כמובן הוא לא רואה מכות בכלל, ואני מאמינה שגם לא בחוץ (היה איתי בבית עד גיל שנה, ועכשיו נמצא אצל מטפלת שהיא חברה). אנחנו מבקשים ממנו לא להרביץ. אומרים "לא" גוער כשצריך, אך הוא בשלו. אנחנו מתלבטים - הרי אלה לא מכות של אלימות (יש דבר כזה מכות לא אלימות?

). איך עלינו לנהוג כשהוא נותן את המכות האלה? לכעוס? להסביר? להחזיק ולעצור את היד המכה? האם זה מוכר לכם, תינוקות מכים

בגיל הזה? עצות יתקבלו בברכה!

 

[Kalla]

בטח מוכר. לדעתי תמיד להגיב.

להגיד "לא" בנימה תקיפה וחד משמעית ולהסביר שאסור להסביר כי זה כואב ולא נעים, ולעצור את היד המכה. וקלישאה - שאין מה לעשות, היא נכונה - זו תקופה וזה עובר

 

[Kalla]

ה"להסביר" השני מיותר. זו השעה...

 

[שחר של עמית]

מוכר מאד

ולא, גם לדעתי זו לא אלימות (לפחות לא אלימות כפי שאנחנו, המבוגרים, מתייחסים אליה). חלק נובע משליטה עדינה בתנועות הידיים (זוכרת את הנפנופים כתינוק? אז היכולת לעדן את התנועות היא יכולת נרכשת עם הזמן); חלק גדול מזה נובע מקשיי ביטוי (אני מניחה שהוא עדיין לא מדבר), ואז הדרך שלו להתבטא היא ע"י הידיים. כך, לפעמים, הם גם מזמינים חברים לשחק איתם (ע"י דחיפות ומכות), וכך הם מביעים את התסכול/כעס וכו' שהם חשים. ההסבר הזה הוא לא המלצה להתעלם. חס וחלילה! כמו שקאלה כתבה - להתייחס בתקיפות ובחד משמעיות - אסור להרביץ זה כואב. אני גם נהגתי/נוהגת להוסיף משפט בדבר האלטרנטיבה, למשל - "אנחנו לא מרביצים, אנחנו מלטפים". וזה עובר, ככל שהדיבור משתכלל וככל שמשתכללות היכולות החברתיות (ולגבי היכולות האלה - זה חלק מהתפקיד שלנו כהורים לעזור להם לשכלל יכולות אלה).

 

[assy]

גם אנחנו עברנו את זה

בני בן 15 חודשים. גם הוא עבר את השלב הזה. פשוט הייתי מנחה אותו. ברגע שהוא היה מתחיל עם החבטות בעיקר בפנים, הייתי תופסת לו את היד בעדינות ומלטפת לי את הפנים איפה שהוא נתן מכה עם היד שלו, ואומרת ללטף... נעים... הוא מיד היה מתחיל לחייך וממשיך ללטף אותי בפנים לבד.

 

[ימימה]

כנ"ל

בני בן כמעט שנה, עושה אותו הדבר. אני בכלל לא מתייחסת לזה כאל אלימות, זו צורת תקשורת לא כל כך מפותחת, זה הכל. אני פשוט מזיזה את היד שלו ולא נותנת לו להרביץ, ולפעמים מנסה להראות לו איך ללטף במקום (אבל בינתיים לא ממש נראה שהוא מבין

). מכיוון שכבר עברתי את זה עם ילדה אחת (מתוך שניים - הבן האמצעי לא עבר את התקופה הזו), אני יודעת מנסיון שזה פשוט יעבור עם התפתחות היכולת התקשורתית, ואם לא עושים מזה יותר מדי ענין - שאז זה הרבה יותר מעניין להם לנסות שוב...

 

[n i s h a]

תודה לעונות ../images/Emo140.gif

כמובן שאיני מתייחסת לזה כאל אלימות, פשוט תהיתי מהיכן זה הגיע. אלה הם לא ניפנופי ידיים. אלה הן מכות מכוונות וממוקדות. בגלל שהן באות כמשחק או מהתרגשות הרגשתי "לא נכון" לכעוס עליו כשהוא עושה זאת, אך אני מבינה שכך עלי לעשות. מסכימה שככל שהופכים את הנושא ל"ענין" אז יותר מפתה להמשיך...