מכות...

[גילור]

מכות...

נועה בת שנה וחצי כמעט. בפעוטון (8 קטנטנים) שבו היא נמצאת יש 2 ילדים (בן ובת) שמרביצים. הגננת מנסה למנוע את המוכות. יום אחד כשבאתי לגן ראיתי שנועה מקבלת מכות מאחד הילדים הללו (כולם פחות או יותר בני אותו גיל), ומיד בוכה. בהזדמנות אחרת ראיתי שאחד משני המרביצנים חטף לה צעצוע והיא בכתה. כואב לי מאוד. איך מלמדים פעוטה להיות אסרטיבית, לעמוד על שלה ולהחזיר מכה אם מישהו מכה אותה בלי סיבה (אני יודעת ש"להחזיר" זו לא דרך חינוכית במיוחד אבל חשוב לי שלא תצא תמיד הנעבעך של הגן)?

 

[נעה גל]

מכיוון שאני הראשונה שעונה על הודעה

זו אני מציעה שתעשי שוב חושבים - מה את רוצה? שהילדה לא תצא תמיד הנעבעך של הגן? או שהיא לא תקבל מכות? אלה שני דברים שונים בתכלית. אם את צריכה עצה לגבי השאלה הראשונה - לא נראה לי שאני אוכל לעזור לך. לגבי השאלה השניה... אולי יש לי משהו אחד או שניים להגיד (לזכותה של הבת שלך

).

 

[גילור]

שניהם חשובים לי. אני לא רוצה

שהיא תהיה הנעבעך של הגן ושתחטוף מכות כי "קל יותר להרביץ למי שלא מגיב". אבל הכי חשוב לי שלא תחטוף צכות ושתלמד לקחת את מה שמגיע לה. אגב, נועה, את גננת? אני באמת שואלת מעניין בך. אני קוראת באדיקות את תשובותייך ונהנית מדרך כתיבתך.

 

[נעה גל]

../images/Emo6.gif גננת?.... לא.

אני לא בטוחה שאני מסוגלת בכלל להסתדר עם קבוצת ילדים שהם לא הילדים שלי... בעיקרון, אנחנו לא פורום מומחה בחינוך לגיל הרך, אלא פורום הורים בחינוך לגיל הרך. כך שלעניות דעתי יש משקל כמו עניות דעתם של אחרים. בכל מקרה, בעברי הרחוק באמת למדתי ביולוגיה ובעברי הרחוק פחות הייתי מתכנתת (לא שזה אי פעם עובר...), ובעקבות האימהות ובעיקר בעקבות הפורום הגעתי למסקנה שחינוך בגיל הרך מענין אותי מעבר לילדים האישיים שלי, וכרגע אני לומדת לתואר שני בגיל הרך (תכנית שוורץ - פיתוח תוכניות לימודים לגיל הרך). זה הרזומה שלי פחות או יותר (שכחתי כמה דברים בדרך) - אבל כאן, אני אימא כמו כולם.. אני אתחיל עם השאלה השניה שלך כי לדעתי היא יותר קלה - אני מבינה שראית לפחות 2 מקרים בהם הבת שלך חוטפת מילדים בגן. אני מציעה לברר עם הגננת (לא בשיחה ליד הדלת, אלא בשיחה נינוחה ב-4 עיניים), מה המצב לגבי הבת שלך והאם היא באמת קורבן קבוע למכות. בגילאים של הבת שלך זה סביר שמדי פעם חוטפים מכה או שתיים, כי הילדים עדין בשלב שנקרא "תוקפנות אינסטרומנטלית" - כלומר, הם רואים צעצוע, לא מענין אותם מי מחזיק אותו, הם רוצים את הצעצוע והם פשוט חוטפים מהיד. אין להם את היכולת הזו להבין שכשהם יחטפו את הצעצוע הם עלולים להכאיב ולהעליב את הילד שמחזיק אותו, ושהוא יפרוץ בבכי. יש ילדים שבעקבות התגובות והרעש שנגרמים בעקבות חטיפת הצעצוע ממשיכים להרביץ ולחטוף צעצועים (תחשבי כמה זה מענין - רגע אחד שקט ופתאום בגלל שאני עושה משהו כולם בוכים ונרגשים). עכשיו אני חוזרת לגננת - אם היא אומרת לך שהבת שלך לא חוטפת מכות באופן שיטתי - הייתי עוזבת את כל הסיפור. העלאת את מודעות הגננת לענין, והיא תפעל. אם הגננת תגיד לך שאכן הבת שלך מושכת "אש" וילדים מרביצים לה באופן שיטתי, זה הזמן לדרוש ממנה (רק לא בצעקות..) ומהצוות שיגנו עליה. זו זכותה וזו זכותך. אני חייבת עכשיו לזוז.. אני אמשיך את התשובה שלי בערב

 

[גילור]

הי נעה ותודה על התשובה המפורטת.

יש לך איזשהו חומר על תוכנית שוורץ שאותה את לומדת? אני עושה עכשיו דוקטורט בפיתוח תוכניות לימודים ומערכות חינוך באונ' חיפה, ודווקא על התוכנית הזו לא שמעתי. אשמח לקרוא קצת מידע. תודה רבה, אורית

 

[עירית ל]

בדיוק אתמול זה קרה לנו

אני בטוחה שזה קורה יותר, אבל אתמול בנוכחותי הילד שתמיד מרביץ בגן הרביץ ליונתן עם אריה מפלסטיק על הראש. הגננת כמובן מיד הרחיקה אותו, אמרה לו שלא מרביצים - הנוהל הרגיל. אני בכלל לא מסוגלת להוציא מפי את המלים "תחזיר לו". זה נוגד את כל תפיסת עולמי. חוץ מזה, ההתמודדות עם ההרבצות הרנדומליות היא לזמן מוגבל. אפילו הילד המרביצן הזה, יתפוס מתי שהוא שזו לא התנהגות מקובלת ויפסיק (למרות שספציפית אצלו זה כנראה כבר ממש דפוס של משיכת תשומת לב). הילד (החננה) שלי לא עבר על זה בשתיקה. זאת אומרת, הוא לא החזיר ולא אמר שום דבר לילד המרביץ, אבל עיבד את החוויה כל אחר הצהרים וניסה להבין: "למה יואב (שם בדוי) הרביץ לי? הוא לא מבין שלא מרביצים?" שוב ושוב ושוב. אז נכון שאלו לא שאלות שקל לי לענות עליהן, אבל עם זה אני יכולה להתמודד, בעוד שאם הילד שלי יחזיר, יהיה לי הרבה יותר קשה.

 

[עירית ל]

ואיך בעלי הגיב למקרה...

סיפרתי לו על כך וכצפוי התגובה שלו שונה לגמרי. הוא לימד את יונתן שאם יואב מרביץ לו, הוא אומר: "תפסיק! זה לא יפה!". נו, נראה אם הילד יפנים...

 

[Shellylove]

אני רק יכולה לספר לך

איך שלי (בת 2.1) מתמודדת עם חטיפה של צעצוע או מכה: היא אומרת: "למה אתה מרביץ לשלי? זה לא יפה להרביץ לשלי" (בליווי תנועת אצבע "מאיימת"). את זה היא למדה כנראה מהגננת, שכך היא מגיבה כשמישהו מרביץ. אותי לפחות זה מספק הרבה יותר מאשר תגובה תוקפנית מצידה, כי זה מראה לי שהיא מבינה שזה לא בסדר להרביץ והיא בהחלט מגנה על עצמה (בעיני) מילולית. סביר שלבתך אין עוד את היכולת המילולית הזאת בגילה, אבל היא רואה איך הסביבה מגיבה לתוקפנות, לא? אז היא תלמד להגיב. אני מניחה שאת לא מעוניינת לעודד אותה להיות תוקפנית חזרה, אלא רק שתדע לשמור על עצמה, נכון? ואם כבר אז קוריוז: היינו שבוע שעבר בחופשת סקי משפחתית. אחיה הגדול של שלי הציק לאחותה הגדולה, אז שלי באה אליו: "X' למה אתה מרביץ ל-Y? זה כואב לה! זה לא יפה להרביץ לחברים" וממש הגנה על אחותה. נחמד, לא?

 

[גילור]

מקסים!!!../images/Emo24.gif