מכות ב"רחוב". תצפיות.
במהלך השנים יצא לי לראות מספר לא גדול ולא מייצג סטטיסטית, אבל כנראה שאפשר להבין ממנו משהו, של מכות ב"רחוב". כלומר, הן קרו ברחוב ולרוב בין מה שקוראים "ערסים", והרבה עימותים שלא התפתחו למכות ממש. אין לי מסקנות מיוחדות אבל מעניין לחלוק כמה רשמים ולשים אותם מול אמיתות מקובלות בתחום שלנו. אני גם לא בא בהכרח להגיד שהאמיתות המקובלות אינן נכונות, כי בא"ל יש נטייה להתאמן לתסריט הגרוע ביותר, זה של יריב מיומן, חזק ונחוש שמוכן לנהל קרב על הסוף המר וזה די נכון, אלא שאני לא ראיתי סיטואציה כזאת ואני מניח שהן לא נפוצות מאוד ושווה להתייחס קצת לתסריט הממוצע, שלא נמצא את עצמינו מופתעים כשהדברים מתנהלים במסלולים אחרים לגמרי מהנחות העבודה שלנו.
נפילות. אנשים נופלים כל הזמן. בין אם מדובר בסאקר פאנץ' ובין אם מדובר בחילופי מהלומות (סאקר פאנץ', אגב, לא תמיד "מפתיע" באופן בו אנחנו מדמיינים. לפעמים זה מישהו שהולך ישר אליך ומחטיף לך, וזה עדיין מפתיע ואני לא בטוח שאני לא הייתי מופתע. פעם מישהו הלך אלי ודחף מכמה מטרים ודחף אותי בלי שהגבתי בכלל. אני רוצה לחשוב שזה בגלל שלא הרגשתי מאוים ובאמת לא הרגשתי ולא הייתי, אבל אולי זה היה סתם קיפאון).
כשאנשים נופלים, התוקף לא ממשיך לתקוף והחברים שלו לא באים לבעוט במי ששוכב על הרצפה. לרוב, חברי התוקף מושכים אותו וחברי המותקף דוחפים אותו ואנשים מתפזרים לטקסי "תחזיקו אותי" שיכולים בשקט להימשך עשרים דקות שלרוב, במהלכן מישהו ינסה לתקוף שוב. גם אם מדובר בחבורות של ערסים, אלו שאינם מעורבים בעימות ישירות לא כ"כ מפוצצים באדרנלין ולרוב לא מאבדים את הראש. אבל לא הייתי סומך על זה, במיוחד במקרים שהעימות הוא עם בני קבוצה חברתית אחרת. עימות בין יהודים לערבים, אתיופים ורוסים, ערסים והיפסטרים וכו', תמיד יהיה בעצימות גבוהה יותר מאשר עימות בתוך אותן קבוצות וכך גם ההתגייסות לעזור במקום להרגיע.
באופן כללי, כמעט לא ראיתי מכות בלי שכל מני אנשים יתערבו כך או או אחרת. המעורבים הישירים כ"כ מפוצצים באדרנלין שהם בקושי מודעים למה שאומרים להם או שמושכים\דוחפים אותם. אתם יכולים להיות מולם, להחזיק אותם ולדבר אתם והם בכלל לא יראו אתכם. כשאנשים עמוק בעניין, הם יכולים להמשיך גם אם יש ניידת משטרה לידם וינסו לתקוף מישהו שמוקף בשוטרים.
למרות שהידע שלי אומר לי שלחטוף מכה מכדור הארץ בגרסת האספלט שלו זה כואב ומסוכן, מה שאני רואה זה אנשים נופלים ישר על הגב וקמים מיד. הם קצת מטושטשים ולרוב לא יחזרו לקרב מיד אחרי שנפלו. אני מניח שהם מתחילים להרגיש את הכאבים כמה שעות אחר כך. באופן כללי, אלא אם כן הם מתאמנים בא"ל, אני רואה שלרוב הערסים יש יציבה מחורבנת והם נופלים בקלות, וגם מצבם הפיזי אינו מן המשובחים במקרים רבים. אלה שיודעים או חושבים שיודעים לעשות משהו הרבה פעמים נופלים כשהם מנסים להרים בעיטה. ראיתי מעט מאוד בעיטות ואף אחת מהן לא הייתה סיבה לדאגה לנבעט.
למרות שאנשים מוצאים את עצמם על הקרקע, ראיתי אולי פעמיים שהם מתאבקים על הקרקע וזה במקרים ששניהם נפלו כשהם חבוקים.
ראיתי מעט מאוד מכות אפקטיביות וגם כשמהצד המכות נראו חזקות מאוד, נדיר לראות מכה שמשביתה מישהו. במקרים של סאקר פאמץ', יש מין השבתה פסיכולוגית. לא תמיד כמובן, אתמול ראיתי סאקר פאנץ' רציני עם כוס זכוכית לפרצוף, כלפי צופה בעימות שלא הגיע למכות (היה שם איזה "על מה אתה מסתכל" ואז "מה אתה רוצה, מותר לי לעמוד פה" ובום). המותקף איבד את ההכרה מיד ויצטרך הרבה תפרים. השברים, וזה הפתיע אותי, עפו למרחק של שישה מטרים מאחורי המותקף. בכלל, ערסים יחפשו את הבקבוק, הכוס או האבן הקרובה לעיתים קרובות, לפעמים הם יזרקו אותה ולא ירביצו איתה.
מצד שני, ראיתי מישהו חוטף מכת יד פתוחה חזקה בעורף במפתיע מדורמן רוסי, גוש שרירים ששוקל כפול ממנו והדבר הבא שהוא שה, עוד לפני שהסתבב לראות מאיפה זה בא, היה לקחת שאכטה מהסיגריה שהחזיק. פעם אחרת ראיתי חילופי מהלומות שנראו מאוד חזקות, זה קרה מאוד מהר והיה הרבה מהן, בין כמה אנשים, ואחרי זה כולם נשארו עומדים ולא נראה שמישהו נפגע בכלל.
לא ראיתי שום דבר שדומה אפילו קצת לספארינג משום סוג שאי פעם נתקלתי בו. זה תרגול מצוין והכרחי ואני לגמרי בעדו, אבל אם הוא "הכי קרוב לקרב ברחוב" כנראה מדובר ברחוב במקום אחר.
שלב הדחיפות בריקוד הקוף יכול להימשך הרבה, הרבה זמן. ואפרופו דחיפות, עימותים שלמים יכולים להיות מורכבים מאנשים שאוחזים אחד בשני ודוחפים, וזה יכול להימשך דקות ארוכות בלי שזה יסלים מעבר לזה.
שמתי לב גם שאנשים גדולים, חזקים ובעלי יכולת למראה נכנסים למריבות הרבה פחות מתרנגולים עמוסי טסטוסטרון ופוזה ששוקלים 50 קילו ועפים עם הכאפה הראשונה.
לא זוכר שראיתי מישהו נכנס לעמידה קרבית ומרים ידיים להגן על הפנים, חוץ ממקרה אחד של מישהו שעשה את זה ופשוט תימרן אחורה יפה מול שניים שהתנפלו עליו (לא הצליחו לגעת בו, ואחד מהם נפל). תוקפים מיומנים, מהצד הפלילי והבלתי פורמאלי, לא עובדים מעמידה קרבית.
במהלך השנים יצא לי לראות מספר לא גדול ולא מייצג סטטיסטית, אבל כנראה שאפשר להבין ממנו משהו, של מכות ב"רחוב". כלומר, הן קרו ברחוב ולרוב בין מה שקוראים "ערסים", והרבה עימותים שלא התפתחו למכות ממש. אין לי מסקנות מיוחדות אבל מעניין לחלוק כמה רשמים ולשים אותם מול אמיתות מקובלות בתחום שלנו. אני גם לא בא בהכרח להגיד שהאמיתות המקובלות אינן נכונות, כי בא"ל יש נטייה להתאמן לתסריט הגרוע ביותר, זה של יריב מיומן, חזק ונחוש שמוכן לנהל קרב על הסוף המר וזה די נכון, אלא שאני לא ראיתי סיטואציה כזאת ואני מניח שהן לא נפוצות מאוד ושווה להתייחס קצת לתסריט הממוצע, שלא נמצא את עצמינו מופתעים כשהדברים מתנהלים במסלולים אחרים לגמרי מהנחות העבודה שלנו.
נפילות. אנשים נופלים כל הזמן. בין אם מדובר בסאקר פאנץ' ובין אם מדובר בחילופי מהלומות (סאקר פאנץ', אגב, לא תמיד "מפתיע" באופן בו אנחנו מדמיינים. לפעמים זה מישהו שהולך ישר אליך ומחטיף לך, וזה עדיין מפתיע ואני לא בטוח שאני לא הייתי מופתע. פעם מישהו הלך אלי ודחף מכמה מטרים ודחף אותי בלי שהגבתי בכלל. אני רוצה לחשוב שזה בגלל שלא הרגשתי מאוים ובאמת לא הרגשתי ולא הייתי, אבל אולי זה היה סתם קיפאון).
כשאנשים נופלים, התוקף לא ממשיך לתקוף והחברים שלו לא באים לבעוט במי ששוכב על הרצפה. לרוב, חברי התוקף מושכים אותו וחברי המותקף דוחפים אותו ואנשים מתפזרים לטקסי "תחזיקו אותי" שיכולים בשקט להימשך עשרים דקות שלרוב, במהלכן מישהו ינסה לתקוף שוב. גם אם מדובר בחבורות של ערסים, אלו שאינם מעורבים בעימות ישירות לא כ"כ מפוצצים באדרנלין ולרוב לא מאבדים את הראש. אבל לא הייתי סומך על זה, במיוחד במקרים שהעימות הוא עם בני קבוצה חברתית אחרת. עימות בין יהודים לערבים, אתיופים ורוסים, ערסים והיפסטרים וכו', תמיד יהיה בעצימות גבוהה יותר מאשר עימות בתוך אותן קבוצות וכך גם ההתגייסות לעזור במקום להרגיע.
באופן כללי, כמעט לא ראיתי מכות בלי שכל מני אנשים יתערבו כך או או אחרת. המעורבים הישירים כ"כ מפוצצים באדרנלין שהם בקושי מודעים למה שאומרים להם או שמושכים\דוחפים אותם. אתם יכולים להיות מולם, להחזיק אותם ולדבר אתם והם בכלל לא יראו אתכם. כשאנשים עמוק בעניין, הם יכולים להמשיך גם אם יש ניידת משטרה לידם וינסו לתקוף מישהו שמוקף בשוטרים.
למרות שהידע שלי אומר לי שלחטוף מכה מכדור הארץ בגרסת האספלט שלו זה כואב ומסוכן, מה שאני רואה זה אנשים נופלים ישר על הגב וקמים מיד. הם קצת מטושטשים ולרוב לא יחזרו לקרב מיד אחרי שנפלו. אני מניח שהם מתחילים להרגיש את הכאבים כמה שעות אחר כך. באופן כללי, אלא אם כן הם מתאמנים בא"ל, אני רואה שלרוב הערסים יש יציבה מחורבנת והם נופלים בקלות, וגם מצבם הפיזי אינו מן המשובחים במקרים רבים. אלה שיודעים או חושבים שיודעים לעשות משהו הרבה פעמים נופלים כשהם מנסים להרים בעיטה. ראיתי מעט מאוד בעיטות ואף אחת מהן לא הייתה סיבה לדאגה לנבעט.
למרות שאנשים מוצאים את עצמם על הקרקע, ראיתי אולי פעמיים שהם מתאבקים על הקרקע וזה במקרים ששניהם נפלו כשהם חבוקים.
ראיתי מעט מאוד מכות אפקטיביות וגם כשמהצד המכות נראו חזקות מאוד, נדיר לראות מכה שמשביתה מישהו. במקרים של סאקר פאמץ', יש מין השבתה פסיכולוגית. לא תמיד כמובן, אתמול ראיתי סאקר פאנץ' רציני עם כוס זכוכית לפרצוף, כלפי צופה בעימות שלא הגיע למכות (היה שם איזה "על מה אתה מסתכל" ואז "מה אתה רוצה, מותר לי לעמוד פה" ובום). המותקף איבד את ההכרה מיד ויצטרך הרבה תפרים. השברים, וזה הפתיע אותי, עפו למרחק של שישה מטרים מאחורי המותקף. בכלל, ערסים יחפשו את הבקבוק, הכוס או האבן הקרובה לעיתים קרובות, לפעמים הם יזרקו אותה ולא ירביצו איתה.
מצד שני, ראיתי מישהו חוטף מכת יד פתוחה חזקה בעורף במפתיע מדורמן רוסי, גוש שרירים ששוקל כפול ממנו והדבר הבא שהוא שה, עוד לפני שהסתבב לראות מאיפה זה בא, היה לקחת שאכטה מהסיגריה שהחזיק. פעם אחרת ראיתי חילופי מהלומות שנראו מאוד חזקות, זה קרה מאוד מהר והיה הרבה מהן, בין כמה אנשים, ואחרי זה כולם נשארו עומדים ולא נראה שמישהו נפגע בכלל.
לא ראיתי שום דבר שדומה אפילו קצת לספארינג משום סוג שאי פעם נתקלתי בו. זה תרגול מצוין והכרחי ואני לגמרי בעדו, אבל אם הוא "הכי קרוב לקרב ברחוב" כנראה מדובר ברחוב במקום אחר.
שלב הדחיפות בריקוד הקוף יכול להימשך הרבה, הרבה זמן. ואפרופו דחיפות, עימותים שלמים יכולים להיות מורכבים מאנשים שאוחזים אחד בשני ודוחפים, וזה יכול להימשך דקות ארוכות בלי שזה יסלים מעבר לזה.
שמתי לב גם שאנשים גדולים, חזקים ובעלי יכולת למראה נכנסים למריבות הרבה פחות מתרנגולים עמוסי טסטוסטרון ופוזה ששוקלים 50 קילו ועפים עם הכאפה הראשונה.
לא זוכר שראיתי מישהו נכנס לעמידה קרבית ומרים ידיים להגן על הפנים, חוץ ממקרה אחד של מישהו שעשה את זה ופשוט תימרן אחורה יפה מול שניים שהתנפלו עליו (לא הצליחו לגעת בו, ואחד מהם נפל). תוקפים מיומנים, מהצד הפלילי והבלתי פורמאלי, לא עובדים מעמידה קרבית.