מכות בגן

[גלית+]

מכות בגן

אסף (שנתיים), עד לפני שבועיים היה ילד שלא מרביץ, לא דוחף, לא מציק... פתאום, נכנס בו ה"ילד הרע" והוא החליט שהוא "סוגר חשבונות" עם כל מי שהציק לו עד היום בגן... ועכשיו, כל יום אני שומעת שהוא "כיסח" את X ו"כיסח" את Y... מה שמעניין זה העובדה, שהוא מכסח את כל אלה שהציקו לו עד היום (על כל נשיכה שהוא היה מקבל היה "רשום" שם של ילד...). מה עושים? איך ממשיכים? כן, אני אומרת שזה אסור וככה לא עושים, וכשדיברתי עם מנהלת הגן, היא אומרת שיש פה גם עניין של גיל וגם הוא כנראה הגיע לשלב שהוא החליט שהוא צריך "לתפוס" את מקומו בגן, וכנראה שהוא לא מעוניין להיות בקבוצה של ה"מורבצים" יותר.... מה דעתכם?

 

[מירי,]

אני הייתי ממשיכה "רק בדיבורים"

אני נמצאת קצת "מהצד השני" בן הוא המחטיף הדי קבוע , רק מה לפעמים הוא חוזר עם נשיכות או סימנים אחרים שמראים שלילד מסויים נמאס קצת לחטוף ממנו... הם יודעים שלא מקובלת עלינו אלימות, אבל מבחנתי האישית בגיל הזה היא לעיתים לגיטימית (רק שהילדים שלי לא יישמעו אותי עכשיו..)

 

[michal@gal]

זה הגיל והעובדה שהוא בן

ככה לפחות אני תירצתי את זה לעצמי כשאופיר הגיע לשלב הזה. הפתרון שלי בינתיים הוא דיבורים, ועוד דיבורים, ועוד דיבורים.... אני מסבירה שזה לא נעים לילד שמרביצים לו ומזכירה לו תמיד ללטף במקום להרביץ. זה שלב בעייתי, והיו תקופות שהיה לי לא נעים להפגש עם חברים עם ילדים קטנים כי אופיר היה ישר מתחיל להרביץ, והייתי מבלה את רוב הפגישה בהשגחה על אופיר ו-"חינוך" שלו (זאת אומרת, להרחיק אותו מהילד שהוא הרביץ לו ולהסביר לו בקול כועס שזה לא נעים וכו´...). אני יודעת שזה לא עוזר הרבה, אבל אני יכולה להבטיח לך שזה הולך ומשתפר. אופיר כבר כמעט בן 2.5 והתקריות הלא נעימות הולכות ומתמעטות.

 

[מירי,]

מה הקשר לכך שהוא בן?

לא שיש לי בנות להשות , אב עדיין לא הבנתי את הקשר...

 

[חוה 1]

מה לעשות בדר"כ בנות מרביצות פחות

ושלא יקפצו עליי כולם. יש בנות שמרביצות אבל על כל בת מרביצנית יש 5 בנים.

 

[michal@gal]

לי יש בנות להשוות

ואני בפירוש רואה את ההבדל. זה נראה לי משהו מולד באופי של בנים (למרות שכמובן יש יוצאי דופן לשני הכיוונים). לפני שאופיר נולד, הייתי בטוחה שאין הבדל בין בנים ובנות, אלא הכל תלוי בחינוך. מהרגע שאופיר היה יכול להביע את דעתו (לבחור לעצמו צעצועים וכו´) הסתבר שהוא שונה מהבנות ועונה על רוב הסטריאוטיפים של בנים.

 

[לאה_מ]

ובואו נפסיק כבר עם ה"לא נעים" הזה -

אם אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו להביע רגשות, כדאי שנהיה קצת יותר יצירתיים, ולא נאמר על כל דבר שהוא "לא נעים". כשמרביצים למישהו כואב לו, הוא נעלב, הוא פגוע, הוא לא יתן בך אמון אחר כך, לא ירצה להיות חבר שלך... יש כל כך הרבה רגשות שבאים פה לידי ביטוי שלהצמד ל"לא נעים" עושה עוול גם לשפה העברית אבל גם, ובעיקר, לנסיון שלנו לגדל את ילדנו כאנשים מביעים.

 

[מירי,]

צריך לדבר בשפה מובנת...

אני אישית לא משתמשת בביטוי לא נעים אלא כואב לאמא\לאבא\לדודו... כשבן מתחיל להכאיב יהיה קצת מסורבל להגיד לו אני נעלבת ונפגעת ואני אפסיק לתת בך אמון- והאמת שפשוט כואב לי!!! גם כשדודו מרביץ לבן (האמת ממש נדיר) , בן בא בוכה "דודו הירביץ... כואב.." אני חושבת שהוא הביע הכל, לא?

 

[ציפי ג]

אני מבדילה בין הבית לגן

בבית, בשלטון היחיד שלי ושל בעלי, יש אסור גורף על הכאה, שעוברים עליו בין 30 ל - 40 פעם ביום. אמא הוא הרביץ לי, הוא אחד המשפטים הנפוצים בבית. זו לדעתי חלק מהדינמיקה הקבוצתית של בנים, וכך הם לומדים להכיר אחד את השני. לעומת זאת מחוץ לבית, צריך לזה שתוף פעולה עם הגננת, שתקפיד שלא יהיו מכות. אוירה של מכות בגן, יכולה לגרום לילד לחוש מאוים. כמובן, שזה דורש מהגננת הרבה תמרון, עקשנות, ושיחות נפש עם הורים, אבל זה המקצוע שלה. אני לא מטיפה מוסר בדיעבד , כי זה לא עוזר . אבל אני משוחחת עם הילדים, ואם הם קבלו מכות בגן מחברים, אני שואלת מה הרגשת, מה עשתה הגננת, מה אתה עשית, ובהתאם לרמה שלהם, מהר מאוד מתברר שצדיקים גמורים לא גדלים אצלי, ההבנה של המוכה, שיש בינו לבין המכה משותף כלשהו בד"כ ממעיטה את המכות מחוץ לבית.

 

[michal@gal]

אני מצרפת את ה"לא נעים" ל"כואב"

אני מצרפת את הביטוי "לא נעים" כי אני תמיד אומרת שהוא צריך ללטף (כאשר הליטוף נותן תחושה נעימה) במקום להרביץ. אני חושבת שבגיל שנתיים עוד מוקדם מדי להשתמש בביטויים כמו "נעלב" ו"פגוע" וכו´.