ובכל זאת מסבירה מעט יותר
כשמגיעים אלי עם תלונה של מכות,אני מרחיבה את השאלות שלי לקבל תמונה רחבה הרבה יותר. הרי בדרך כלל זה לא שהכל מצויין חוץ מהמכות. המכות הן "חוד החנית" והן קשורות לשורה של רגשות התנהגויות וקשרים עם המבוגרים במשפחה ומחוץ לה ועם החברים.
אני מנסה לברר
מה מידת התמיכה והנינוחות[כיף] שהילד יכול להפיק מקשרים קרובים עם אמא אבא גננת וחברים. [האם הכל רק במכות?]
עד כמה הוא מבין את מה שאמא ואבא והגננת מדברים איתו,ולא רק בקשר למכות,וגם עד כמה הוא מבין שאחרים יכולים להימצא במצב אחר מאשר הוא באותו הרגע.
במידת האפשר -להבין איך הוא מעבד מידע שהוא מקבל.
וכן עד כמה הוא מזהה את הרגשות שמפעילים אצלו את המכות,יכול לכנות אותם בשם ,ויכול להפנותם החוצה בדרכים אחרות.
ברור שאלה שאלות והתערבויות טיפוליות שחייבות להיות מותאמות לגיל הצעיר של הילד.
וחוץ מזה....כאילו לא ממש קשור....אבל אף פעם אנחנו על זה לא כותבים.-
לכאורה אחרי הבאת הילד הביתה אנחנו אמורים להרגיש על זרי הדפנה.שסוף סוף הגענו אל הנחלה. אבל המון פעמים דווקא אז מתגלע מתח זוגי משמעותי .
כי יחסי הזוג שהתבססו שנים ארוכות נוטים להשתנות על רקע האזרח או האזרחית התובעניים החדשים,
כי בני זוג מגלים שיש להם גישות אחרות זה מזה לגבי דרכי טיפול ולעיתים הילד שאמור היה לתרום לשמחה בהשלמת המשפחה יוצא מפצל בין השניים,
וכן יש פעמים שהילד הוא לא בדיוק מי שפינטזנו עליו המון שנים-והפער בין רצוי למצוי ,שתובע התמודדויות חדשות שלא התכוננו אליהן,גם הוא יוצר מתח כללי .
צריך להבין שילד במיחושים עדינים מאד ובלתי נראים יודע להרגיש כשיש מתח סביבו. ומתח אצל ילדים נוטה להיות מפורק דרך הגוף.לפעמים גם במכות.אני לא אומרת בשום אופן שכך אצלכם כי אינני מכירה אתכם,אבל חשוב כן לומר שמכות מבטאות תמונה מורכבת בהרבה מהסימפטום עצמו,לכן אין גם פתרונות קסם מהירים.
