מכור להתמכרויות?
הבנתי שיש דבר כזה. קוראים לזה נטיה להתמכרויות או אישיות ממכרת או משהו כזה. אני פשוט נהנה להיות מכור לדברים. אני לא מדבר על הירואין או משהו כזה, אני גם לא מדבר על שום דבר ספציפי, אלא פשוט על הנושא. אני גם לא יודע אם ממש אפשר לקרוא לזה "התמכרות" במובן המלא של המילה. אני אוהב שיש בך את הצורך המוגזם הזה לדבר אליו אתה מכור. אני אוהב שכל המחשבות שלך תמיד מסתיימות במחשבה על הדבר הזה. החיים כ"כ פשוטים ככה. לא צריך עוד הרבה. זו כמעט מן צורה של צניעות. וכמובן, אני הכי אוהב שמגיעים אל הדבר הזה. אני אוהב לדבר על הדבר הזה, משום שלרוב אני מכוון את עצמי להסתובב עם סוג האנשים שגם להם יש עסק בדבר הזה. ולכל דבר יש את הטקס הקטן משלו, שכ"כ נהנים לחזור עליו במדוייק. עושים השוואות עם הפעם הקודמת, לראות מה יצא יותר טוב. לפעמים מכניסים "שיפורים" קטנים ל"טכניקת" ביצוע הטקס. לפעמים יש מצברוח לעשות את זה בקבוצה, לפעמים יש מצברוח לעשות את זה לבד. זה יכול להיות כל דבר, מגראס וחשיש ועד למכשירים בחדר הכושר ועד לנסיעה מהירה במכונית. אני פשוט מכור לאקט של התמכרות. אני רוצה ללמוד לרסן את זה, כי לפעמים זה מקבל מימדים מוגזמים, במיוחד כשמעורבים נושאים מפוקפקים בנושא, כמו מהירות על הכביש, או סמים, או התשה עצמית. פעם אפילו הייתי "מכור" לדיאטה. אהבתי את התחושה שהבטן נדבקת לגב. אהבתי את הרעיון שאני ממשיך בחיי כמעט בלי שום אוכל. מרגישים גאווה כזו בעובדה שאוכלים רק מעט אוכל בריא, ולא מתפתים לאכול כמו "חזירים" (כמובן שבזמנו, הכינוי "חזירים" היה מכוון לכל אחד שאוכל יותר מ 500 קלוריות ליום). אהבתי את העצמות הבולטות. אהבתי שתמיד היה לי קר יותר מלאחרים. אהבתי שתמיד כשהיו מזמינים אותי לאכול, הייתי צריך רק מנה פיצפונת. כ"כ אהבתי עד שבסופו של דבר נאכלו לי רוב השרירים בידיים וברגלים. ואני, שהייתי רגיל לידיים מנופחות כאלו, פתאום ראיתי עד כמה כחושות ושטוחות הן הפכו. מה שחסר לי זו שליטה עצמית. אני צריך ללמוד איזו טכניקה שתמנע מכל המחשבות שלי להיסחף באופן אוטומטי ולהתמגנט לאותו דבר אליו אני "מכור". יש לכם רעיונות בנושא? משהו שאתם עושים ברגע שאתם מתחילים להתמגנט לאותו דבר?
הבנתי שיש דבר כזה. קוראים לזה נטיה להתמכרויות או אישיות ממכרת או משהו כזה. אני פשוט נהנה להיות מכור לדברים. אני לא מדבר על הירואין או משהו כזה, אני גם לא מדבר על שום דבר ספציפי, אלא פשוט על הנושא. אני גם לא יודע אם ממש אפשר לקרוא לזה "התמכרות" במובן המלא של המילה. אני אוהב שיש בך את הצורך המוגזם הזה לדבר אליו אתה מכור. אני אוהב שכל המחשבות שלך תמיד מסתיימות במחשבה על הדבר הזה. החיים כ"כ פשוטים ככה. לא צריך עוד הרבה. זו כמעט מן צורה של צניעות. וכמובן, אני הכי אוהב שמגיעים אל הדבר הזה. אני אוהב לדבר על הדבר הזה, משום שלרוב אני מכוון את עצמי להסתובב עם סוג האנשים שגם להם יש עסק בדבר הזה. ולכל דבר יש את הטקס הקטן משלו, שכ"כ נהנים לחזור עליו במדוייק. עושים השוואות עם הפעם הקודמת, לראות מה יצא יותר טוב. לפעמים מכניסים "שיפורים" קטנים ל"טכניקת" ביצוע הטקס. לפעמים יש מצברוח לעשות את זה בקבוצה, לפעמים יש מצברוח לעשות את זה לבד. זה יכול להיות כל דבר, מגראס וחשיש ועד למכשירים בחדר הכושר ועד לנסיעה מהירה במכונית. אני פשוט מכור לאקט של התמכרות. אני רוצה ללמוד לרסן את זה, כי לפעמים זה מקבל מימדים מוגזמים, במיוחד כשמעורבים נושאים מפוקפקים בנושא, כמו מהירות על הכביש, או סמים, או התשה עצמית. פעם אפילו הייתי "מכור" לדיאטה. אהבתי את התחושה שהבטן נדבקת לגב. אהבתי את הרעיון שאני ממשיך בחיי כמעט בלי שום אוכל. מרגישים גאווה כזו בעובדה שאוכלים רק מעט אוכל בריא, ולא מתפתים לאכול כמו "חזירים" (כמובן שבזמנו, הכינוי "חזירים" היה מכוון לכל אחד שאוכל יותר מ 500 קלוריות ליום). אהבתי את העצמות הבולטות. אהבתי שתמיד היה לי קר יותר מלאחרים. אהבתי שתמיד כשהיו מזמינים אותי לאכול, הייתי צריך רק מנה פיצפונת. כ"כ אהבתי עד שבסופו של דבר נאכלו לי רוב השרירים בידיים וברגלים. ואני, שהייתי רגיל לידיים מנופחות כאלו, פתאום ראיתי עד כמה כחושות ושטוחות הן הפכו. מה שחסר לי זו שליטה עצמית. אני צריך ללמוד איזו טכניקה שתמנע מכל המחשבות שלי להיסחף באופן אוטומטי ולהתמגנט לאותו דבר אליו אני "מכור". יש לכם רעיונות בנושא? משהו שאתם עושים ברגע שאתם מתחילים להתמגנט לאותו דבר?
