הרכב האולטימטיבי ביותר.
רכב מסוג : "שור וחמור", גמל ויחמור. אפשר ורצוי "עגלה עם סוסה" בכביש תרוץ.
תאונה בין "הרכבים" הנ"ל, אינה כה חמורה.
אני מתה לראות ויכוח בכביש או בשביל, בין "שור לחמור". אתה עברת באור אדום, אתה חצית בפס לבן. אתה נכנסת בי מאחור... טוב, לא יכולתי לבלום, לאחר שראיתי את הישבן שלך, במיוחד את הזנב המתנופף. אני מניחה, כי בסופו של ויכוח, בשפת "הבהמות והחיות", הם יחליפו ביניהם פרטים לתבוע את חבורת הביטוח. בסוף יתברר, כי הרוכבים ובעלי הבהמות והחיות, לא שילמו אפילו לא את דמי ביטוח החובה.
השור והחמור, יתפשרו ביניהם. כאשר, החמור תמיד נותר חמור. (חמור, זה הנהג המקפיד לקיים את כל החוקים., בסוף תמיד יוצא דפוק. כמו פקיד ממשלתי, אשר עובד ועובד, בסוף תמיד נותר בפינה, משום שהוא סכנה, לפקידים האחרים הבטלנים. השור, זה העקשן שאינו מוותר, אפילו אם אינו צודק....)
תאונה בין "גמל ונאקה", (מודל שנת אלפיים ואילך) הם יסגרו ביניהם בחדרי המדבר. כפי שקורה לרוב, בתאונה, בין גבר לאישה.
בסופו של רעיון, בכל מקרה, מפאת ריבוי הרכבים בארץ ומיעוט הכבישים והפקקים הרבים הנוצרים, בשעות העומס, חמור ושור, גמל ויחמור, מגיעים ליעדם, לפני הרכבים המשוכללים והמהירים ביותר הקיימים בארץ.
למה לנו רכבים, אם ניתן להגיע לכל מקום, בארצינו הקטנה, על שור ויחמור?.
לואי והיו שבילים מיוחדים בכל הארץ, לרוכבי "אופניים". חמור חמורותיים. שבילים וכבישים לרוכבי "אופנועים". מנועים ומתנועעים. לואי והיה לנו השכל, לראות ולצפות את תנאי הכבישים, שלא להיות גיבורות.
הטכנולוגיה באה לטובתינו הנשים, שאין אנו מבינים "במרחב"... (עוד סטיגמה לא נכונה), יש לנו את ה-ג', פי, אס. בעצם, הג'י פי אס, פותח למען הגברים ולא למען הנשים. הנשים הנוהגות, אינן מתביישות לשאול עוברים ושבים, היאך להגיע ליעד. הגברים אשר נאמר כאן, בפורום, כי הם מבינים "במרחב", מתברר כי אינם מבינים ולא כלום. לכן, הם פיתחו לעצמם ג'י, פי, אס.
סיפור - גבר ידיד נפש, ביקש ממני להתלוות אליו לחתונה, בטיז א-נביא. הוא לא הצליח להגיע אל המקום. עם הג'י פי אס, עם כל השכלולים. התייאש, ביקש לחזור על עקבותיו. משום שהיה ועדיין הוא ידיד נפש שלי ושל זוגתי, אמרתי לו: תן לי לנהוג ברכב. חמש דקות ולא יותר, אני מביאה אותך לחתונה. עשיתי סיבוב פרסה מסוכן. שאלתי עוברת אורח, תוך פחות מחמש דקות, הבאתי אותו אל "אתר החתונה".
מסקנא - אינו משנה באיזה רכב אנו נוהגות. העיקר שנגיע בזמן, אל היעד. אפשר גם ללכת ברגל. אני חולמת לרכב על החמור, בלי מרדעת. שתי רגלי מפושקות, על גבו של החמור. ברגלי האחת, מסמנת לו ימינה, ברגלי השניה, מסמנת לו, שמאלה. אט אט, בלי לחץ הזמן. הרכב הוא כמו חמור, לאן שאנו מובילות אותו הוא ילך.