הרכבים למיניהם - אהבה שנאה.
בעבר הלא רחוק, היו לנו שני רכבים. אחד לה לזוגתי, אחד לי לזוגתה. לי היה ועדיין יש אופנוע. אופנוע עתיק ימין, מתוחזק היטב במחסן, אני נוסעת עליו, רק לעתים נדירות. מתוך כל מיני סיבות בעיקר "פולניות טהורות", נפטרנו מרכב אחד. לי, אין רכב. לזוגתי יש רכב חדש וחדיש, מסוג "מאזדה". רכב המוחזק רובו ככולו, ע"י מדינת ישראל. תתפלאו לדעת, אני רשאית לנהוג בו. אך, משתדלת לא לנהוג בו. זה משום שאני מופרעת ופרועה בכבישים. אני נוהגת בו, רק כאשר באמת ובתמים, יש לנו מצבי חרום...
לדעתי, לשתי נשים החיות תחת קורת גג אחת, עדיף רכב אחד חדש וחדיש, מתוחזק היטב, על שני רכבים ממוצעים. לרוב, אני נוסעת בתחבורה ציבורית. בלי כל מתחים, מגיעה לעבודה, שקטה ונינוחא. משתדלת לא לנסוע "ברכבות", משום שאני חושבת, כי רכבת ישראל, אינה תחבורה ציבורית, אלא תחבורה המוחזקת, ע"י ועד אלים פרטי ביותר, החושב כי רכבת ישראל, שייכת לאבא שלו. (באמת, מחקר קטן יוכיח, כי רוב עובדי רכבת ישראל, הם בני או קרובי משפחה...כפי שקורה בארץ ישראל, בחברת החשמל, ברשות שדות התעופה, ועוד ועוד. לכן, יש הרבה תאונות ברכבת ישראל, כמעט תאונות "ברשות שדות התעופה" ויוקר החשמל בארץ ישראל, שאין לו כל הצדקה כלכלית גרידא...)
הקיצר, את רשיון הרכב הראשון, הוצאתי ע"ח הצבא. מתוקף תפקידי, הנע והנייד, ברחבי בסיסי "חיל האוויר" בארץ. (סיפור בפני עצמו...)
אני אוהבת לנהוג בכל סוג של כלי רכב, אך בולמת את עצמי. משום שאני מסוכנת לסביבה. אך כאשר אני בכל זאת מסיעה, את היקרים לי, הן אם זה באופנוע, הן אם זה במשאית או בפראייבט, אני "יפה וח'נונית".
שונאת להסיע את היקרים לי בכל רכב, אוהבת לנהוג בכל רכב, כשאני לבדי. אך, אני מתנהגת בהתאם לסובבים אותי. כאשר אני צריכה לקלל, אני מקללת. כאשר עוקפים אותי, אני עוקפת אותם כפליים. כאשר יש מישהוא אחר במכונית או באופנוע, אני "מתחסדת", נוהגת לתפארת חוקי מדינת ישראל. יש לדעת, אם היינו נשמעים לחוקי המדינה "בתנועה", רוב תאונות הדרכים בארץ, לא היו קורות.
אני טוענת, כי אנו הנשים, נוהגות טוב יותר מהגברים. אחראיות הרבה מהגברים. אי אפשר לומר יותר במדינה, כי יש לרוב הגברים רשיון נהיגה יותר מהנשים. אנחנו הנשים, נמצאות בכבישים, כמו הגברים, אם לא יותר. בכל זאת, רוב התאונות המחרידות, קורות כאשר "הגברים", נוהגים.
אותה תאונה של השמדת משפחה שלמה, ע"י הנהג שנהג ברכב שלא היה מתוחזק היטב, כי רצה לחסוך כסף, בתחזוק המכונית שלו, לא הייתה קוראת, אם לאשתו היה רישיון נהיגה. אני אומרת לכן, כי הנהג הדתי, רצה לחסוך כסף "בטסט". העיקר שיעבור את הטסט בשלום ובפחות כסף. הבלמים של מכוניתו השחוקה, היו שחוקים. הוא סמך על חסדי שמים, יותר מאשר על חסדי "חוקי הבטיחות" הבסיסיים.
אינו משנה באיזה רכב אנו נוהגות. העיקר לנהוג באמצעי הבטיחות, להחמיר כמה שאפשר.
אינו משנה באיזה רכב אנו נוהגות. העיקר, שיהיה מתוחזק היטב, לנסוע בזהירות.