חצישלישרבע
New member
מכה של ג'וקים ../images/Emo5.gif
איפהשהו בסביבות המטבח (אולי מאחורי הארונות או בין הסדקים, איפהשהו כזה) כנראה שיש ערימת ג'וקים, ודרך קבע הם היו יוצאים לשוטט אצלנו במטבח. אלו ג'וקים קטנים (הגדולים גורמים לי לכ"כ הרבה חרדה שהרבה פעמים אני פשוט פורצת בבכי כשאני רואה אחד אצלי. אז לא כאלו.) - אבל עדיין, ג'וקים. אז היתה תקופה של אחד פה, אחד שם, ואז הייתי מביסה אותם בקרב אחד-על-אחד. אלא מאי? בוקר אחד קמתי מוקדם מן הרגיל ודשדשתי למטבח, רק על מנת לגלות שפה על המגבת יש שניים, ופה ליד הכיור עוד זוג מסתודד, אחד בוחן משהו בצד הזה של השיש, ואיזשהו מפגש פורום מתארגן באיזור של הסירים. עוד לפני הקפה של הבוקר חטפתי את הקריז של החיים. פיניתי את כל מה שהיה יקר לי מעל פני המשטחים, הוצאתי אוסף תרסיסים ובחמת זעם שפוכה ריססתי כל משטח אפשרי, את הכיור, את הקירות, את הארונות את הרצפה. אין מילים לתאר את הריח - אבל בזאת ניתן האות וגדודי ג'וקים החלו ליפול. לא הסתפקתי בזה ולמחרת העברתי עוד סיבוב, וככה גם יום אח"כ. לחומרים הללו יש עמידות לאורך זמן. כלומר גם עכשיו, אם מסתנן לו איזה מקק, זה עדיין משפיע עליו. ללא ספק הורגש שיפור משמעותי בגזרת הג'וקים - אבל אז צצו הדילמות המוסריות: התרסיסים הללו הם בסופו של דבר גז עצבים. וזה נורא עצוב לראות איך שזה משפיע עליהם. הם נעצרים, ואז רצים רק במעגלים, ואז נעצרים שוב, ואז הם מתהפכים, ואז הם מנופפים ברגליים שלהם בטירוף - וזה לא הורג אותם מייד, כך שנראה שהם ממש סובלים. עכשיו, הם לא בעלי חיים רעים, הם רק דוחים מאוד מבחינה חיצונית. אז מצד אחד אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותם בבית, אבל מצד שני אני מרגישה זוועה על מה שאני מעוללת לבעלי חיים שבתכלס לא גרמו לי נזק. רע לי עם זה שאני הורגת כ"כ הרבה, רק כי זה יותר נוח לי ככה. איך פותרים את זה?
איפהשהו בסביבות המטבח (אולי מאחורי הארונות או בין הסדקים, איפהשהו כזה) כנראה שיש ערימת ג'וקים, ודרך קבע הם היו יוצאים לשוטט אצלנו במטבח. אלו ג'וקים קטנים (הגדולים גורמים לי לכ"כ הרבה חרדה שהרבה פעמים אני פשוט פורצת בבכי כשאני רואה אחד אצלי. אז לא כאלו.) - אבל עדיין, ג'וקים. אז היתה תקופה של אחד פה, אחד שם, ואז הייתי מביסה אותם בקרב אחד-על-אחד. אלא מאי? בוקר אחד קמתי מוקדם מן הרגיל ודשדשתי למטבח, רק על מנת לגלות שפה על המגבת יש שניים, ופה ליד הכיור עוד זוג מסתודד, אחד בוחן משהו בצד הזה של השיש, ואיזשהו מפגש פורום מתארגן באיזור של הסירים. עוד לפני הקפה של הבוקר חטפתי את הקריז של החיים. פיניתי את כל מה שהיה יקר לי מעל פני המשטחים, הוצאתי אוסף תרסיסים ובחמת זעם שפוכה ריססתי כל משטח אפשרי, את הכיור, את הקירות, את הארונות את הרצפה. אין מילים לתאר את הריח - אבל בזאת ניתן האות וגדודי ג'וקים החלו ליפול. לא הסתפקתי בזה ולמחרת העברתי עוד סיבוב, וככה גם יום אח"כ. לחומרים הללו יש עמידות לאורך זמן. כלומר גם עכשיו, אם מסתנן לו איזה מקק, זה עדיין משפיע עליו. ללא ספק הורגש שיפור משמעותי בגזרת הג'וקים - אבל אז צצו הדילמות המוסריות: התרסיסים הללו הם בסופו של דבר גז עצבים. וזה נורא עצוב לראות איך שזה משפיע עליהם. הם נעצרים, ואז רצים רק במעגלים, ואז נעצרים שוב, ואז הם מתהפכים, ואז הם מנופפים ברגליים שלהם בטירוף - וזה לא הורג אותם מייד, כך שנראה שהם ממש סובלים. עכשיו, הם לא בעלי חיים רעים, הם רק דוחים מאוד מבחינה חיצונית. אז מצד אחד אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותם בבית, אבל מצד שני אני מרגישה זוועה על מה שאני מעוללת לבעלי חיים שבתכלס לא גרמו לי נזק. רע לי עם זה שאני הורגת כ"כ הרבה, רק כי זה יותר נוח לי ככה. איך פותרים את זה?
