מכה מקדימה
השושלת של מדיניות המכה המקדימה מאת ארנולד בייכמן / "וושינגטון טיימס", 02/12/2003 ב-25 באוקטובר, 1984, התווה ג'ורג' שולץ – מזכיר המדינה דאז – את מה שנודע לאחר מכן כ"דוקטרינת שולץ": "עלינו להגיע להסכמה במדינה הזאת על כך שתגובותינו צריכות לחרוג מעבר להגנה סבילה. יש לשקול אמצעים של מניעה פעילה, מכה מקדימה ותגובה. יעדנו חייב להיות מניעה והרתעה מפני פעולות טרוריסטיות עתידיות, והניסיון לימד אותנו במשך השנים שאחד הגורמים המרתיעים ביותר נגד טרור זו הוודאות שיינקטו אמצעים מהירים ונחרצים כנגד המעורבים בו." מעולם לא היתה כה נחוצה הסכמה כזאת כמו עכשיו, 20 שנה מאוחר יותר. בעקבות ה-11 בספטמבר 2001, המכה המקדימה צריכה להיות מס' 1 בסדר היום העכשווי. הצידוק החוקי לפעולה צבאית שכזאת כנגד מגיפת הטרור, חייב להיחשב כחלק בלתי-נפרד מהזכות להתגוננות כפי שמותווה על-ידי אמנת האו"ם. בל נשכח שכאשר פלש רייגן לגרנאדה ב-25 באוקטובר 1983, וסילק עוד משטר קאריבי שהיה בובה של קאסטרו – הוא הקדים תרופה למכה. האם היה על רייגן להמתין להופעתה של עוד קובה? למילותיו של מר שולץ, הרשו לי להוסיף את מילותיו של מדינאי אמריקני קודם, תומס ג'פרסון: "קיום מדוקדק של החוקים זו ללא ספק אחת מהחובות הנעלות ביותר של אזרח טוב, אך אין זו החובה הנעלה ביותר. חוקי הקיום, ההישרדות, חוקי הצלת ארצנו כאשר היא בסכנה, הם מחייבים יותר. לאבד את ארצנו על-ידי דבקות קפדנית לחוק הכתוב, יהיה שקול כנגד איבוד החוק עצמו, ובכלל זה החיים, החירות, והרכוש של כל אלה שנהנים מהם יחד איתנו." תולדות המאה ה-20 מלאות בדוגמאות שבהן מכה מקדימה היתה עשויה להציל את חייהם של מיליונים. מי יכול היה להאמין, שבאותו בוקר שבת של ה-7 במרץ, 1936, כאשר הכוחות הנאציים כבשו מחדש את חבל הריין המפורז תוך כדי הפרת חוזי ורסאי ולוקארנו – שכעבור 3.5 שנים תפרוץ מלחמת העולם השניה? אילו הקדימו צבאות צרפת ובריטניה תרופה למכה של היטלר בחבל הריין – כמה מיליוני חיי אדם היו נחסכים? ישראל, לדוגמא, ניצבת מול בעיה של חיים או מוות. המדינה הקטנה הזאת בת כ-6 מיליון תושבים, עלולה להימחק תוך שבריר-שניה עקב פיתוח הטילים על-ידי איראן, וקבוצות טרור המשוייכות אליה. על-פי היומון הישראלי "הארץ", איראן הגדילה את כושר הטילים מסוג טווח קצר ובינוני, שיכולים להישלח בדרך הים לדרום-לבנון, היכן שנמצאות מפקדות החיזבאללה, כנופיית הטרור בחסות איראנית. לפי הדיווחים, המאגר הנוכחי של החיזבאללה כולל טילים לטווח של 80 ק"מ וראשי נפץ במשקל של 200 ק"ג. אם ישוגרו טילים אלה מגבול הצפון, הם יוכלו להגיע למטרות רחוקות עד כדי חיפה וחדרה. חמאס, כנופיה טרוריסטית נוספת, ערכה ניסויים בדגם חדש של רקטת קסאם שיכולה לחדור אל קו החוף הישראלי. נניח שהמידע הזה מבוסס. האם מכה מקדימה היא אפשרות שיש להפעיל אותה כפי שקרה ב-1981 כאשר מטוסי אף-15 ואף-16 החריבו את הכור הגרעיני העיראקי? על-פי סוכנות הידיעות "אסושייאטד פרס" ביולי האחרון איראן עצמה ערכה ניסוי בשיגור הטיל הבאליסטי שיהאב-3, טיל לטווח בינוני של 1,300 ק"מ, שמסוגל לשאת ראש נפץ במשקל טונה, במהירות של 6,950 קמ"ש. אברהם סופר, שהיה יועץ למחלקת המדינה האמריקנית בשנים 1985-1990, טען ש"מכה מקדימה, אם היא מבוצעת כהלכה, הינה היבט של סמכותה הלגיטימית של מדינה להגנה." במאמרו בכתב העת האירופי למשפט בינלאומי, כותב השופט סופר: "הכוח לפעול בהתגוננות לאחר התקפה מבוסס על הצורך למנוע התקפות עתידיות, לא על איזושהי זכות לממש נקמה. [...]יש לשקול מכה מקדימה באחריות, על בסיס של כל מקרה לגופו, אך היא עדיין מהווה היבט של חובת כל ממשלה להגן על אזרחיה. כיום מדינות רבות יכולות לייצר נשק להשמדה המונית, ולספקו במגוון דרכים. כאשר נשק מסוג זה עלול להיות מופעל על-ידי מדינה, וכל האמצעים הסבירים מלבד שימוש בכוח נוצלו, מתקבל על הדעת לצפות שמדינות הנמצאות על הכוונת ישקלו שימוש במכה מקדימה. כאשר מתקיימות נסיבות כגון אלה, ישנו צורך במכה מקדימה, ולפיכך היא צריכה להיחשב בצדק כחלק מן ה'זכות המוקנית' להתגוננות." אמנת האו"ם הכירה בעולם המורכב ממדינות-לאום. היא העניקה לגיטימציה מסויימת לתנועות אנטי-קולוניאליות ואירדנטיסטיות, אולם השחקנים הלגיטימיים על במת העולם היו ונותרו מדינות הלאום, לפחות ככל שהדבר נגע למועצת הביטחון. אז לא היו אל-קאעידה וקבוצות שכירי-חרב הכפופות לו, שהיו מסוגלים, יחד עם בעלי-בריתם, להפעיל את עוצמתם הטרוריסטית כלפי הדמוקרטיות התעשייתיות. עם זאת הקבוצות הטרוריסטיות הללו פועלות על אדמתן של מדינות-לאום, שהעניקו להן חסינות מפני התקפה. ללא תמיכה מדינתית – בתים בטוחים, דרכונים, העברת כספים, תקשורת, מודיעין, תחבורה – החיזבאללה, החמאס ואל-קאעידה לא היו מסוגלים לפעול. דרוש צידוק חוקי מורחב למכה המקדימה, בעידן הטרור חסר המדינה. ללא צידוק שכזה, הדמוקרטיות נידונות לדשדוש בביצה של הססנות ובלבול.
השושלת של מדיניות המכה המקדימה מאת ארנולד בייכמן / "וושינגטון טיימס", 02/12/2003 ב-25 באוקטובר, 1984, התווה ג'ורג' שולץ – מזכיר המדינה דאז – את מה שנודע לאחר מכן כ"דוקטרינת שולץ": "עלינו להגיע להסכמה במדינה הזאת על כך שתגובותינו צריכות לחרוג מעבר להגנה סבילה. יש לשקול אמצעים של מניעה פעילה, מכה מקדימה ותגובה. יעדנו חייב להיות מניעה והרתעה מפני פעולות טרוריסטיות עתידיות, והניסיון לימד אותנו במשך השנים שאחד הגורמים המרתיעים ביותר נגד טרור זו הוודאות שיינקטו אמצעים מהירים ונחרצים כנגד המעורבים בו." מעולם לא היתה כה נחוצה הסכמה כזאת כמו עכשיו, 20 שנה מאוחר יותר. בעקבות ה-11 בספטמבר 2001, המכה המקדימה צריכה להיות מס' 1 בסדר היום העכשווי. הצידוק החוקי לפעולה צבאית שכזאת כנגד מגיפת הטרור, חייב להיחשב כחלק בלתי-נפרד מהזכות להתגוננות כפי שמותווה על-ידי אמנת האו"ם. בל נשכח שכאשר פלש רייגן לגרנאדה ב-25 באוקטובר 1983, וסילק עוד משטר קאריבי שהיה בובה של קאסטרו – הוא הקדים תרופה למכה. האם היה על רייגן להמתין להופעתה של עוד קובה? למילותיו של מר שולץ, הרשו לי להוסיף את מילותיו של מדינאי אמריקני קודם, תומס ג'פרסון: "קיום מדוקדק של החוקים זו ללא ספק אחת מהחובות הנעלות ביותר של אזרח טוב, אך אין זו החובה הנעלה ביותר. חוקי הקיום, ההישרדות, חוקי הצלת ארצנו כאשר היא בסכנה, הם מחייבים יותר. לאבד את ארצנו על-ידי דבקות קפדנית לחוק הכתוב, יהיה שקול כנגד איבוד החוק עצמו, ובכלל זה החיים, החירות, והרכוש של כל אלה שנהנים מהם יחד איתנו." תולדות המאה ה-20 מלאות בדוגמאות שבהן מכה מקדימה היתה עשויה להציל את חייהם של מיליונים. מי יכול היה להאמין, שבאותו בוקר שבת של ה-7 במרץ, 1936, כאשר הכוחות הנאציים כבשו מחדש את חבל הריין המפורז תוך כדי הפרת חוזי ורסאי ולוקארנו – שכעבור 3.5 שנים תפרוץ מלחמת העולם השניה? אילו הקדימו צבאות צרפת ובריטניה תרופה למכה של היטלר בחבל הריין – כמה מיליוני חיי אדם היו נחסכים? ישראל, לדוגמא, ניצבת מול בעיה של חיים או מוות. המדינה הקטנה הזאת בת כ-6 מיליון תושבים, עלולה להימחק תוך שבריר-שניה עקב פיתוח הטילים על-ידי איראן, וקבוצות טרור המשוייכות אליה. על-פי היומון הישראלי "הארץ", איראן הגדילה את כושר הטילים מסוג טווח קצר ובינוני, שיכולים להישלח בדרך הים לדרום-לבנון, היכן שנמצאות מפקדות החיזבאללה, כנופיית הטרור בחסות איראנית. לפי הדיווחים, המאגר הנוכחי של החיזבאללה כולל טילים לטווח של 80 ק"מ וראשי נפץ במשקל של 200 ק"ג. אם ישוגרו טילים אלה מגבול הצפון, הם יוכלו להגיע למטרות רחוקות עד כדי חיפה וחדרה. חמאס, כנופיה טרוריסטית נוספת, ערכה ניסויים בדגם חדש של רקטת קסאם שיכולה לחדור אל קו החוף הישראלי. נניח שהמידע הזה מבוסס. האם מכה מקדימה היא אפשרות שיש להפעיל אותה כפי שקרה ב-1981 כאשר מטוסי אף-15 ואף-16 החריבו את הכור הגרעיני העיראקי? על-פי סוכנות הידיעות "אסושייאטד פרס" ביולי האחרון איראן עצמה ערכה ניסוי בשיגור הטיל הבאליסטי שיהאב-3, טיל לטווח בינוני של 1,300 ק"מ, שמסוגל לשאת ראש נפץ במשקל טונה, במהירות של 6,950 קמ"ש. אברהם סופר, שהיה יועץ למחלקת המדינה האמריקנית בשנים 1985-1990, טען ש"מכה מקדימה, אם היא מבוצעת כהלכה, הינה היבט של סמכותה הלגיטימית של מדינה להגנה." במאמרו בכתב העת האירופי למשפט בינלאומי, כותב השופט סופר: "הכוח לפעול בהתגוננות לאחר התקפה מבוסס על הצורך למנוע התקפות עתידיות, לא על איזושהי זכות לממש נקמה. [...]יש לשקול מכה מקדימה באחריות, על בסיס של כל מקרה לגופו, אך היא עדיין מהווה היבט של חובת כל ממשלה להגן על אזרחיה. כיום מדינות רבות יכולות לייצר נשק להשמדה המונית, ולספקו במגוון דרכים. כאשר נשק מסוג זה עלול להיות מופעל על-ידי מדינה, וכל האמצעים הסבירים מלבד שימוש בכוח נוצלו, מתקבל על הדעת לצפות שמדינות הנמצאות על הכוונת ישקלו שימוש במכה מקדימה. כאשר מתקיימות נסיבות כגון אלה, ישנו צורך במכה מקדימה, ולפיכך היא צריכה להיחשב בצדק כחלק מן ה'זכות המוקנית' להתגוננות." אמנת האו"ם הכירה בעולם המורכב ממדינות-לאום. היא העניקה לגיטימציה מסויימת לתנועות אנטי-קולוניאליות ואירדנטיסטיות, אולם השחקנים הלגיטימיים על במת העולם היו ונותרו מדינות הלאום, לפחות ככל שהדבר נגע למועצת הביטחון. אז לא היו אל-קאעידה וקבוצות שכירי-חרב הכפופות לו, שהיו מסוגלים, יחד עם בעלי-בריתם, להפעיל את עוצמתם הטרוריסטית כלפי הדמוקרטיות התעשייתיות. עם זאת הקבוצות הטרוריסטיות הללו פועלות על אדמתן של מדינות-לאום, שהעניקו להן חסינות מפני התקפה. ללא תמיכה מדינתית – בתים בטוחים, דרכונים, העברת כספים, תקשורת, מודיעין, תחבורה – החיזבאללה, החמאס ואל-קאעידה לא היו מסוגלים לפעול. דרוש צידוק חוקי מורחב למכה המקדימה, בעידן הטרור חסר המדינה. ללא צידוק שכזה, הדמוקרטיות נידונות לדשדוש בביצה של הססנות ובלבול.