קודם כל
ראה למעלה את הודעתי לגבי בעייתיות הטרמינולוגיה שלך. שנית, ההגדרה ההלכתית קובעת מיהו יהודי ולאו דווקא מקיים מצוות. הוא יכול להיות נוצרי בדת אך יהודי במהות. כי יהודי זוהי מהות, לא רק גזע אלא מהות. ולכן הגרים אשר מקבלים על עצמם את אותה מהות וקושרים גורלם בגורל עם ישראל נחשבים חלק מהעם למרות שהם לא יהודים. ישראלי זה דבר אחר לגמרי. עם ישראל לא הומצא היום, הוא קיים מאז ומעולם בהגדרה פשוטה- האם אתה יהודי לפי ההלכה, לא משנה היכן אתה גר. למה הזרם הציוני דתי שואף? אני יכול לנסות ולדבר בשמי כי אני לא מתימר להיות הנציג העליון שלו אך לדעתי דעותיי מקבילות לדעתם של כולם. או לפחות דומות. בבקשה אתה ביקשת לא להביא דמגוגיה אז אל תזכיר את איראן כי כל פעם שמישהו אומר אתה המשפט מדינת הלכה או כפייה דתית הוא מזכיר את איראן כאילו יש איזשהו קשר בין הדת היהודית לאיסלאם וכאילו יש איזה קשר בין היהודים לאיראנים. לדעתי כן, בסופו של דבר אנחנו היינו רוצים מדינת הלכה וכרגע אנחנו מסתפקים ברע במיעוטו. זה לא שהדמוקרטיה היא הדבר הנורא ביותר, אך יש בה בעיות אין ספור. ביהדות יש דמוקרטיה מאז קומה, למעשה רעיון הדמוקרטיה הוכר על ידי היהדות עוד כשכולם היו פאגנים. הבעייה היא שעכשיו הדמוקרטיה שיש בה בעיות רבות, הופכת לערך העליון ועל זה אי אפשר להסכים. אין אני יכול בדיוק לשים את האצבע על ההגדרה המשטרית של מדינת הלכה אך אני סבור שזה איזון טוב בין חסרונות הדמוקרטיה לחסרונות הדיקטטורה שגם לה יש יתרונות. היא לא רק באה להבטיח שיטת משטר טובה אלא גם להבטיח את חזרתו של עם ישראל לימינו כקדם, כעם שומר מצוות. אך עם זאת, כל מה שאמרתי כאן על השאיפה למדינת הלכה לא אומר שהציונות הדתית תנסה להפעיל מניפולציות בשלטון כדי להגיע לכך וזאת מכיוון שאנחנו מכבדים את דעת הרוב שקבע כי זו תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית כאחד ועל כן נציגי המפד"ל למשל ידאגו לשמירה על הצד היהודי כי הצד הדמוקרטי נראה כי אינו זקוק לשמירה מרובה מכיוון שיש לו הרבה רוטוויילרים. מספיק להסתכל על הרכב בית המשפט העליון והחלטותיו השונות. ישנה מפלגה שכן מנסה לכפות את שיטת המשטר שלה על המדינה באמצעות מניפולציות ובמסווה של צדק חברתי שזה בעצם אבסורד אבל זה נושא לדיון אחר. העם היהודי תמיד הושפע מהשפעות עולמיות חיצוניות ותמיד היה צריך לדעת איפה לשים להם את הגבול. כי, בסופו של דבר, למרות שעכשיו הערך הדמוקרטי וערך השיוויון נראה כמו דבר ורוד לחלוטין, הוא בסך הכל ערך תקופתי שיתשנה. כמו שפעם הערך התקופתי היה סגידה לגוף שהפך לערך עליון באימפריה של יוון, הפעם הערך השתנה והוא דמוקרטיה. כמו שפעם היו יהודים שהלכו שולל אחרי הערך התקופתי וזנחו את מורשת אביהם, יש לצערי כאלו גם היום. היהדות, מלבד היותה דת, היא גם לא ערך תקופתי. היא ערך נצחי הממשיך ומתקיים וימשיך גם אחרי הדמוקרטיה, ועל כן גם כיום עלינו להזהר בדמוקרטיה שמא נתיוון לחלוטין כפי שקרה למתיוונים בתקופת שלטון יוון.