מי רוצה יותר?

[יעל נועם]

מי רוצה יותר?

נתקלתי לאחרונה במקרה שהאם מאד רוצה שהבת שלה תבחר במגמת רפואה בבי"ס תיכון ואילו הבת - רוצה מגמת תיאטרון. האם רוצה במגמה זו , כי כאשר היא היתה בתיכון היא לא הצליחה להכנס למגמה היוקרתית הזו וכעת היא רוצה "תיקון" באמצעות הבת. זו מגמה שתפתח לבת הרבה דלתות להמשך ללימודים יוקרתיים. ואילו מגמת תיאטרון - מה כבר זה יכול לתרום לעתיד? כמובן שהמצב גורם לויכוחים ומריבות. מה דעתכן?

 

[יערה היחיד]

עמדתי בסיטואציה דומה השנה

עם בני שהתלבט בין בחירת מגמה של "פרחי רפואה" לבין מגמת טכ"מ , אמרתי את דעתי אבל בסופו של דבר מי שהחליט היה בני. והוא לא קיבל את דעתי ואני תומכת בו ואתמוך בו לאורך כל הדרך ומכבדת את הבחירה שלו. מה שמדבר אלי לא בהכרח חייב לדבר אליו.

 

[יעל נועם]

יפה עשית

הרי הבן הוא זה שיצטרך להתמודד עם הבחירה שלו.

 

[ע נ נ ת]

לתמוך בבת

ולא לנסות לחיות את חייך דרכה. ובעצם, מדובר רק בתיכון! בת כמה הבת? 14? 15? זה באמת מוקדם להתחיל ללחוץ על דברים כאילה. שהאמא תתן לה להיות נערה! באופן עקרוני, אני מכירה כמה מקרים דומים: אחד, מאד ותיק - מלפני 50 שנים בערך - הבת רצתה ללמוד צורפות. האם אמרה לה שאי אפשר לגדל משפחה כך, ושהיא צריכה מקצוע שיאפשר לה לגדל ילדים. היא הלכה להיות גננת, ולמרות שלא אמרה כלום - אני חושבת שעד אחרון ימיה היא הצטערה שהיא נכנעה. מקרה אחר שנתקלתי בו - הבן (ולא הבת) רצה ללמוד אומנות, גרפיקה, עיצוב -- ההורים רצו ש"יהיה לו מקצוע". הוא הספיק להיות טכנאי, להתקבל (בקלות) למשפטים באוניברסיטה העברית - ובסופו של דבר נטש הכל ובכל זאת הלך ללמוד גרפיקה. אני חושבת שהיום הוא מרוצה מהבחירה שלו. יש עוד כמה, באותו סגנון. ומה שיש לי לומר בנושא - קודם כל, כדאי לתמוך בבת. יש דברים שהיא חייבת להחליט עבור עצמה, וגם אם הם נראים שגיאה איומה - זו היא שצריכה להבין בזמנה שלה שזו שגיאה. היא לא צריכה לקבל את הידיעה שזו שגיאה מההורים שלה. מעבר לזה, בימינו בחירת מקצוע היא לא לכל החיים. יש לי כמה חברות שהחליטו בשלב מסוים להחליף מקצוע, ועשו את זה. למשל, אשת מחשבים שעברה (בגיל 35) לעיצוב פנים; מורה שעברה (בגיל 30) להיות אחראית חוזים בחברה גדולה; מהנדסת בנין שעברה (בגיל 39) להיות מומחית מחשבים (בתחום מאד ספציפי) . כולן אמהות עובדות, בעלות משפחות. אז גם אם הבת תלך ללימודי דרמה, ותחליט אחרי כמה זמן שהיא בעצם רוצה ללמוד משהו אחר - היא עדיין תוכל להתקבל לאוניברסיטה ללימודי רפואה. אני לא חושבת שזה נושא ששווה לריב עליו.

 

[תפו ופוזה]

אומר לך את דעתי../images/Emo13.gif

שהילדים שלנו אינם מגשימי הרצונות והחלומות שלנו יש להם את היכולת לבחור ולהחליט. כשהבת שלי סיימה תיכון במגמת ביוטכנולוגיה היא חשבה ללמוד ראיית חשבון ומנהל עסקים. כי ממצוע הבגרות שלה היה 109 אבל הלב שלה היה במקום אחר גמרי בימים אלו היא בסוף שנה ד' מסיימת תואר של מעצבת גרפית בשנקר קיבלה תעודת הצטיינות יתרה ומילגה וכבר נכנסה במלא המרץ והחוצפה לשוק האמיתי.

לא בחרנו עבורה לא הצענו לא שאלנו לא החלטנו.

הכל היה שלה.

בגילה היא יודעת בדיוק מה היא רוצה והחזון שלה מוצק וברור.

 

[יעל נועם]

החשוב בעיניי

הוא שהילדים יהיו מרוצים מהבחירות שלהם, שיהיו מאושרים בדרכם. כולנו יודעים שאמנם אין אפשרות ללכת אחורה ולשנות את הבחירה ברגע הבחירה, אך אפשר לפנות לדרך אחרת ולשנות את הכיוון.

 

[זהב טה ו ר]

יתרום לעתיד?

הלו, הילדה רק בתיכון. שתהנה קצת! אחרי הצבא הרי הכל פתוח בפניה, ואם תרצה ללמוד רפואה אז, ותימצא מתאימה, היא לא תיפסל רק בגלל שלמדה במגמת תאטרון. ואני, אמא גאה לתלמידהמצטיינת שלומדת במגמת קולנוע.

 

[חני ב]

רק מה שהילדה רוצה

אם היא תלך ללמודים שלא מעניינים אותה, היא לא תשקיע בהם. שלא נדבר שמדובר כרגע רק על התיכון.

 

[פרפרי אהבה]

אני בדעה שאל להורה לכפות על ילדו לבחור

במגמה מסוימת, הרי לא ההורה זה שצריך ללמוד את זה בפועל אלא הילד ועדיף שיהיה מקצוע שמעניין באופן אישי. זה מזכיר לי, כמובן ברמה אחרת לגמרי, שאני מאוד רציתי לבחור צרפתית כשפה שלישית בלימודים, לחצו עליי לבחור ערבית ולא רק שהשתעממתי מאוד בשיעורים, זה היה כל כך מיותר ועכשיו מאוד חסר לי ומתכוונת לקחת את זה כפרויקט על עצמי וללמוד צרפתית לבד.

 

[אשת רשת]

אני לא מבינה הורים שדוחפים

את הילדים שלהם ללמוד מה שההורים חושבים שמועיל ויעיל ומתאים. גם אני , בתור ילדה, הלכתי במסלול שהורי חשבו שהוא הכי מתאים לי. האמת? אני עושה היום משהו שונה לחלוטין - תחום שהורי התנגדו לו , הגעתי אליו לפני 8 שנים ואני פורחת וזורחת ויודעת שצדקתי - שזה מקומי. גם לילדים שלי לא אומר מה ללמוד או באיזה מקצוע לבחור. זו הבחירה שלהם כמו הרבה דברים אחרים - אלו החיים שהם חיים ולא אני חיה דרכם.

 

[א ו ר ל י ט]

אלו החיים של הבת ולא של האם

והבת לא צריכה לחיות את הפסדיה תחושת ההחמצה של האם. לתת לה לבחור ולא לבחור עבורה.

 

[פלגיה]

כשהאם היתה נערה

היתה חשיבות רבה לבחירת המגמה בתיכון, והיא השפיעה די ישירות על המקצוע שנבחר לאחר מכן. היום המצב שונה מאוד, ולמגמה בתיכון כמעט ואין משמעות למקצוע שנבחר בעתיד. מה שחשוב במגמה הוא ההנאה של התלמיד/ה כי היא היוצרת הנעה ללמידה ומשפיעה על היחס ללימודים בכלל. ממני, אם לבת במגמת קולנוע ולבת במגמת סוציולוגיה.

 

[יעל נועם]

הבדלים חברתיים, כלכליים ובין דוריים

אלו גורמים שמשפיעים לא מעט על בחירות מקצועיות ועל יחס ההורים לבחירות הלימודיות והמקצועיות של הילדים. לדוגמה: הורים שבאים מרקע כלכלי לא קל, שעברו תקופות של אי בטחון כלכלי, עם כילדים ועם כבוגרים, יתנו חשיבות גדולה לכך שהעתיד הכלכלי של הילדים יהיה בטוח. הם ילחצו / יעודדו את הילדים לבחור מקצועות מכניסים, להכנס למקומות עבודה שיש בהם בטחון וקביעות וכו'. לעומת זאת הורים שבאים מרקע כלכלי טוב ובטוח, גם כילדים וגם כבוגרים, יתנו יותר חשיבות לסיפוק שיהיה לילדים מהלימודים ומהעבודה ויאפשרו להם לבחור את הבחירות שלהם. ראיתי זאת היטב בהבדלים בין יחסינו ויחס חברים מרקע דומה לשלנו, לבחירות הלימודיות והמקצועיות של הילדים לבין היחס של חברים שלנו שבאו מרקע כלכלי אחר. ראיתי זאת רבות כאשר עבדתי עם בנות ובני השירות הלאומי - אלו שרצו לשרת במקום שיתן להם אפשרות להשאר לעבוד שם לאחר השירות או מאפשר רכישת מקצוע לבין אלו שחפשו רק מקום שיאפשר להם תרומה וחוייה.

 

[ענבאך]

חייבת להגיב,

תיכון זה לא הזמן לחשוב על קריירה. כן כדאי להשקיע בציונים [בפרופורציה כמובן] כדי להוציא תעודת בגרות טובה ולעשות לילד עבודה קלה בהמשך הדרך... אבל קריירה? מילא אם הילדה הייתה יודעת שהיא רוצה להיות רופאה בהמשך, ושהיא מעוניינת ללמוד את זה עכשיו... אבל היא לא. היא מעדיפה מגמת תיאטרון. זה משהו שהיא יכולה לעשות עכשיו ושלא יהיו לה הזדמנויות ממשיות לעסוק בזה באינטנסיביות כזאת בהמשך... כשאני הייתי בתיכון עודדו אותי ללמוד מה שאני רוצה [מוסיקה] ואמנם זה לא יפתח לי שום דלתות, אבל זה הפך את תקופת התיכון לתקופה נהדרת. מאוד נהניתי, ובסופו של יום, זה מה שחשוב. אם הילדה אחרי הצבא תרצה להיות רופאה- שתלך על זה אז, אבל אני לא מבינה מה הלחץ כבר עכשיו.