לא יכולה לסבול את האופי של הגיבור הראשי. כמו שאני לא יכולה לסבול את הארי פוטר, לא יכולה לסבול את וויל שוסטר. הוא תמיד צודק. וכשהוא טועה, הוא מודה על זה בקול גדול וכולם ממשיכים לאהוב אותו. ומשהו שם פשוט לא מסתדר לי.
עד הספר השביעי. כשהוא קובר את דובי... בכיתי כמו גור פצוע. חחח וויל תמיד טועה, הזגמת. הוא מצליח ליישר דברים רק בסוף פרק וגם זה רק בגלל שזאת גלי וזאת סדרה הזויה... ובגלל שאמה מאוהבת בו.
הוא טועה, אבל משתמע שהוא צודק (אולי כי הוא המורה, אולי כי הוא הדמות הראשית, לא יודעת) כאילו...לא יודעת, כן כועסים עליו על דברים שהוא עושה אבל הכל כל כך סובב סביבו והכל בסדר בשבילו בסופו של דבר... קיצור, לא לייק.
יש לו קטע כזה, להוציא את הדמות הראשית מתוסבכת שעושה מליון טעויות... ניסית פעם להבין מה קורה בניפ טאק? |אזהרה|- לא מתחת לגיל 13 או משו כזה
ד"ר כריסטיאן טרוי הוא בעצם אבא של הבן של השותף שלו, שעדיין חי עם אשתו אבל בוגד בה מליון פעמים ואז מתחרט ןבכל זאת תמיד כוע עליה בגלל הקטע עם הבן שלו, שלא יודע אם הוא הומו או שהוא נמשך לנערות ליווי. וזה פרק נורמטיבי.
אפילו הכותבים לא יודעים על מה הם כותבים! ריאן מרפי פשוט מחפש דרך להעצים את הסדרה, אז מחרבש כמה משפטים, דוחף שירים וכמה שיותר, ואם השירים לא טובים אז שם קליין, ועל הדרך מוסיף כמה שיותר קווין/פין/רייצ'ל. פרק טיפוסי בגלי =]
טחח,גלי היא לא סדרה נחמדה-זאת סדרה מפגרת שגורמת לנו לתהות למה אנחנו יושבים מול המחשב/טלוויזיה ורואים את זה על חשבון זמננו החופשי,ובכל זאת נהנים מכל רגע