מי צריך לדעת?

[Yuval Y]

נפלא ../images/Emo13.gif

אוי... מה לומר... כשהמשפחה מקבלת את הילד כמו שהוא, הדברים אכן נראים אחרת... אבא שלי עדיין חושש לתדמית, ואנחנו גרים בעכו... ועדיין, אני רואה שהלכתי מחובק עם חבר, בעכו, ואנשים סביבי קיבלו זאת. [אני צריך בהקדם האפשרי לעבור מבית הורי...] מקסים לקרוא שהדיון תם בכך שנכדך אמר שהומו זה פשוט גבר שנמשך לגברים, ושהוא גאה בדוד שלו

 

[FireDragon]

מי צריך לדעת?

אז ככה- יש לי שני אחים קטנים, אחד בכיתה ג', השני בגן. אני מחוץ לארון בפני המשפחה, ובפני חלק מהחברים שלי... לאחרונה- יוצא לי לשחק קצת עם הרעיון של לצאת מהארון בצורה כוללת (לא לצרוח את זה באמצע בצפר, אבל אם מישהו שואל- להגיד את האמת). ופה נכנסת הבעיה- אני גר במושב ממש קטן, ממש ממש קטן- כל כך קטן, שאם אני אצא מהארון בשכבה שלי (אני בכיתה ט')- אין שום ספק שזה יגיע מהר מאוד ליסודי (בו אח שלי לומד, ויש רק יסודי אחד במושב)... לגבי הגנים- פחות מפריע לי, כי ילדים בגן לא כל כך יודעים מה זה הומו ומה זה סטרייט... אבל אח שלי, בכיתה ג'- אם חברים שלו יגלו על זה... בחטיבה- לצאת מהארון, זה דבר אחד- אבל כמו שאמרו פה פעמים רבות, כשאדם יוצא מהארון כלפי ההורים שלו- הוא למעשה מכניס אותם לארון. אם כך- על ידי כך שאני חושף את עצמי בשכבה שלי, אני לא למעשה מוציא את אח שלי מהארון? על כך שיש לו אח הומו? ילדים בכיתה ג' יכולים להיות מאוד מרושעים... זאת אמנם דילמה פרטית שלי, אבל נראה לי שיש פה עוד גורם במשוואה שמתעלמים ממנו לא מעט- ואלה האחים הקרובים מבחינת גיל... כך שחשבתי שכדאי להעלות את זה לדיון. אם יש לי אח שלומד איתי בבית-הספר, כשאני יוצא מהארון בפניי חבריי- הרי זה כנראה יגיע גם לשכבה של אחי- ומכאן, עליי להתחשב גם בגורם הזה, לא? אך אם כן- למעשה אסור לי (או לכל אחד אחר במצבי) לצאת מהארון עד שהאח הקטן ביותר שלי מתגייס? נ.ב. אני לא באמת מתכנן לצאת מהארון כרגע, סתם משחק עם הרעיון...

 

[nir 406]

חכה כמה שנים../images/Emo183.gif

כשהם יתבגרו תעשה את זה. זו העצה היחידה שעולה לי במוח.

 

[Yuval Y]

לרוב אני מעדיף לדבר אישית..

ואחרי שהתכתבנו, אוכל לרשום...

כמו שאני מכיר אותך, אתה אדם מקסים וחכם, ויודע איך לענות ולהתייחס. אם אחיך דומה לך, אני מקווה שהוא מקבל או ייקבל אותך כמו שאתה, ויודע שאתה אדם מקסים

לא נראה לי שאתה חייב לצאת מהארון רשמית, מספיק שתרגיש חופשי מספיק עם עצמך, גם אם לא תלך שלוב זרוע עם מישהו... אם אחיך יודע, הרי שאתה לא מוציא אותו מהארון, הוא אדם בפני עצמו ולא "אח של ההומו"... אם מעירים לו עליך, הוא יכול להביט באותו אדם, לחייך או שלא לטרוח. הרי אתה והוא אנשים בפני עצמכם, ולאף אחד מכם אין קרניים או זנב, או משהו שצריך להתבייש בו. תחשוב, האם מישהו שאוהב בנות אמור להרגיש לא בנוח עם כך? בנתיים, עד כמה שנראה, אין לך ממש סיבה לצאת מהארון רשמית, וכמובן שאין לך במה להתבייש... אם תסביר לאחיך איך להתמודד, נראה לי שהוא יוכל להסתדר. גם אם הוא אדם רגיש, ומקסים כמוך, הוא יוכל פשוט לא להתייחס. אומרים על מישהו שיש לו זנב, הוא יודע שאין לו, אז שיאמרו. אומרים לאח של מישהו שלאחיו יש זנב. שיאמרו. לא כך..? [אם זה אכן היה פשוט... ולמה שלא יהיה, בעצם?]

יובל

 

[ת ה ל ה]

יש לנו הורים ממושב קטן בגליל

שהבן שלהם יצא בגיל 15 מהארון ולא הסתיר בבית הספר את הענין. אם אתה מעונין אני יכולה לבקש מהם שיכתבו לך מנסיונם. קשה לי ליעץ לך מה לעשות במצב כזה, אבל אינסטיקטיבית הנטיה שלי לומר לך לא להסתיר. להיפך, ילדים קטנים מקבלים דברים הרבה יותר בטבעיות מאשר מבוגרים ואם אנחנו באמת רוצים לחנך לקבלה ולפלורליזם למה לא להתחיל בגיל צעיר? דליה

 

[babushka]

ראשית- קח לך את הזמן שלך-

ורק אתה הוא שתחליט בסופו של דבר מתי ואיך לצאת מהארון. לפי דעתי אתה קצת צודק- בכך שאתה חושש לדעתם של הילדים. ילדים זה עם 'אכזר' לכל השונה מהם - והם במהרה מוצאים 'שעיר לעזאזל' בקירבם - ובמיוחד במקום ישוב קטן (או אפילו בתוך שכונה - בעיר גדולה). ילדים קטנים (בבית ספר היסודי) - לא 'מספיק' גדולים להבין 'חריג' או 'שונה' מהם , למרות שהם 'די גדולים' כדי 'לראות' ולהבחין בשונה מהם. ובדרך כלל - מספיק שילד אחד בכיתה 'קצת גבוה מדי' או ' קצת שמן מדי' או 'שאחותו מסתובבת עם קצת יותר מדי חברים' --- שהרי הילדים האחרים לא יפסיקו 'לרדת לחייו' - לפעמים רק באופן מילולי- ולפעמים גם במכות - בזמן ההפסקות בבית הספר- או לאחר בית הספר. אם באיזור מגוריך אין עדיין 'הומואים מוכרים' - ואין לך מושג כיצד יהיו תגובות הסביבה (גם מבוגרים - ובמיוחד הילדים) - לעצם העובדה שאתה הומו- אז כמובן הצעתי לך - המתן עוד קצת לגילוי לסביבה החיצונית . אבל זה כמובן נתון לשיפוטך והחלטתך . אני (כאשה זקנה

- טוענת - שאין צורך כלל להסתיר אהבה , לא של זוג סטרייטים ולא של זוג הומואים - אבל בכל מקרה - אני חושבת - שאין שום צורך 'להפגין התמזמזויות בפרהסייה' - ובמיוחד- בגיל כל כך צעיר - תקופת הנוער (והכוונה גם להפגנות אהבה סטרטיות).

אבל מי אני 'שאשפוט' - שהרי אני עצמי התחתנתי בגיל 17 וחצי

שא ברכה והצלחה בכל אשר תחליט בבושקה - נחמה

 

[1מיקי גליל]

קונה כל מילה ! בבושקה ומצטרף לדעתך

מלבד הסיום,,, בגיל 17וחצי,,, איפה הייתי,,,

)))

 

[אמא גאה]

בבושקה כמה נעים לקרוא את

תשובותייך הכה מתונות והכה נעימות. הגישה שלך היא גישה של אמצע הדרך עם כבוד והערכה לכל הצדדים והתחשבות בכולם. אני מסכימה איתך במקרה זה. ובכל מקרה למי שמכיר חיים במושה קטן , צריך להבין שההתנהגות שם שונה מאשר בעיר ולא בכדי, הוא ציין את זה.

 

[shdema]

../images/Emo24.gifאפשר לקחת גרגר עפר

ולהפוך אותו לסלע... אפשר לראות זבוב להפוך אותו לפיל...תלוי איך תציג את זה. נראה לי שהיום בבתי ספר יש פתיחות גדולה יותר לשונה (שונה???) ואני אומרת את זה רק על פי עדויות מסביבת ביתי ומשיחות איתה בנושא זה. האם זה יהפוך ל"item " אם לא תפנה לנושא זה זרקורים מיוחדים? לא שחלילה אני ממעיטה ברצונך לחיות "מחוץ לארון" אבל נראה לי, שכאשר יגיע הזמן / העתוי הנכון, אתה תרגיש את זה, ותזרום עם זה, ואחיך- יחד איתך. ואז, באמת כבר לא כל כך תשנה תגובת החברה- אם תהיה כזו הרואיה לתשומת לב- כי הדברים ייעשו, ויאמרו מתוך קבלה שלמה של מי שהנך. ומניסיוני- זה עובד... גם אם נראה לך עכשיו שזה קצת באוויר מה שאני אומרת... המון הצלחה!

 

[אמא גאה]

שדמה את יודעת בחיי קהילה קטנה

כמו במושב או קבוץ, לפעמים הם נוטים לתת נפח גדול לעניין קטן כפי שכתבת וזאת מפני סגנון החיים שלהם. הם חברה קטנה וכולם מכירים את כולם כמעט משפחה וכל דבר חריג בחברה כזו גורם זעזוע לכל הקהילה. אז אולי כדאי להתחשב גם בנתון הזה וגם בנתונים אחרים שהצעתן את ובבושקה ולהמתין עוד קצת. דווקא מצא חן שהבחור שלנו מתחשב ברגשות אחיו ולא מתנהג כאילו רק הוא והעולם, בחור נבון, אכפתי.

 

[FireDragon]

תודה לכולם!

כמו שאמרתי, אני לא באמת מתכוון לצאת מהארון כרגע- נראה לי מוקדם מדי (כיתה ט' אחרי הכל)- אבל שיחקתי עם הרעיון קצת... אני מסכים עם מי שאמר לחכות, אבל אני חושב שגם שיש גבול לגבי עד מתי לחכות. אח שלי ידע עליי- וישמע על זה ממני. רק ממני. לא מאף אחד אחר. ונראה לי שאני תמיד אחשוש קצת לגבי איך יגיבו החברים שלו כשיוודע להם שיש לו אח הומו- אבל זה משהו שהוא כנראה יצטרך להתמודד איתו, ואני מתכנן להיות כאן כדי לעזור לו. שוב- תודה לכולם על התגובות, שלכם- פיירדרגון.

 

[†BLa¢K ƒaiRy†]

ילד חכם פשוט..../images/Emo13.gif כנס..

ראשית כל.. אהלן כולם

שמי מור.. והייה דיון בפורום בעיות בגיל ההתבגרות לגבי הומפוביה.. ושם באה איזו אחת והציעה להיכנס לעיין בפורום..

אז כך.. רציתי לציין שזה נהדר שיש הורים כ"כ תומכים ואוהבים! אני אישית ביסקסואלית "מחוץ לארון" וכולם יודעים.. מלבד משפחתי.. אני לא מסתירה מהם כלום.. קיר אחד שלי צבוע בצבעי הגאווה.. יש לי צמידים.. אני מדברת על זה בטלפון חופשי לידם.. אבל לא באה ואומרת להם רשמית.. הם הומפובים.. פעם ישבתי לשיחה עם אבא שלי..: "אבא.. מה יקרה אם אחת מהבנות שלך תהייה לסבית או משו בסגנון?" "מה פשר השאלה?" "סתם רוצה לדעת.." "אז היא לא תהייה הבת שלי. אני לא מוכן לזה. זה בעיה נפשית, ולילדים שלי אין שוםםם בעיה נפשית! אני אכריח אותה לשנות שם משפחה.. ולהגיד שאין לה הורים.. ושתנתק כל קשר עם המשפחה!" אומנם זה הייה לפני איזה שנתיים.. אבל אני זוכרת את זה כמו לפני 5 דק'.. ועד עכשיו לאבי יש אותה דעה.. וכך גם לאמי.. לכן אני לא מספרת להם רשמית.. ואני לא מרגישה צורך בכך.. הרי זה לא שאני נוטה לכיוון אחד לחלוטין.. זה פשוט שאני באמצע.. כך שהם לא מחויבים לדעת... ועכשיו בנוגע לבעיה המסופרת.. תראה.. אני גרה בעיר ממש קטנה.. כולם פה גדלים עם כולם.. מכירים את כולם.. אין כזה דבר שלא תכיר מישהו מה"עיר" הזו... כולם פה פשוט אחד בתחת של השני! והילדים פה? כמו הזקנות שיושבות לשחק פוקר ומרכלות על כל העולם.. ואף יותר גרוע!!! אני כרגע בכיתה י'.. אני ידעתי שאני בי מתחילת ח'.. אבל לא הייתי סגורה על העניין.. היו התלבטויות רבות לגבי זה... ואז היו כל מיני דברים שגרמו לי להבין שאני כן.. ושמועות כמובן עוברות פה.. כמה אנשים ראו אותי במסיבה עם חברה טובה.. ומשם כללל העיר ידעה.. זה לא שבאתי ואמרתי להם: "תקשיבו אני דו!" אבל פשוט השמועות פה רצות.. באו ושאלו אותי.. "את לסבית?" "דו" ומשם כבר היו תגובות שונות ומגוונות.. "מה?! את קטנה מדי!" "איכס! איך את יכולה!" "וואי מגניב!" מכל הסוגים... ותוך שניה כבר כל הביה"ס ידע.. בהתחלה.. אויש סבלתי! עברתי.. והיו מתחילים לצעוק לי לסבית.. אבל הייה לי את הכח לא לשים על אף אחד.. ולמדתי את השיטה: "לסבית!" "אה מותק?! מואאאאאאאאה! חולה עלייך "יפיווווף"" באתי אליהם בתגובה של גאווה.. הם ראו שהם מנפחים לי ת'אגו.. אז חודש ניסו לרדת עליי.. שתקו.. אני זוכרת שפעם נכנסה מישהי לכיתה שאמרה שהיא באה מתמיכה לנוער בארון.. אז היו ילדים שצעקו "מור מור!" אז עניתי: "לא מותק.. אני לא צריכה! הרי אני מוצהרת, שכחת?!" לא הייה להם מה להגיב.. השתתקו לגמרי.. אבל לעומת זאת.. הרבה הם לא כמוני.. הייה לי ידיד שיצא מהארון.. קיבל כאלה תגובות.. והחליט לחזור.. אמר שהוא סתם צחק... שתדע.. אנשים לא מקבלים את זה יותר מדי בפתיחות ובאהבה.. יהיו כאלה שיתרחקו ממך.. יהיו כאלה שיתקרבו.. אבל תדע שתגובות טובות.. לא בהכרח יהיו.. תראה.. אתה בט'.. אם תצא כרגע מהארון.. זה יחשב כמוקדם ביותר.. וילדים בגיל הזה בכלל לא יקבלו את זה.. אני יודעת שאתה לא עומד לצאת כרגע.. אלא רק שוקל ומשתעשע באפשרות.. אך תשעשע גם ברעיון שבגילך עוד יותר לא יקבלו את זה.. אני ממש מעריכה את העניין שאתה חושב ומתחשב באחים הקטנים שלך.. ירבו כמוך.. הרי אתה יודע שאם תצא.. זה ישפיע גם עליהם.. ובתור אחת שסבלה ביסודי.. אם לא יודעים להתמודד.. זה קשה.. כשתהייה בטוח לגבי כך שאתה רוצה לצאת.. ממש לא לצאת ישר.. שב לשיחה עם כל המשפחה.. תעלה שם הכללל.. תדבר עם האחים.. אולי בהתחלה הם יגידו שאין בעיה וסבבה! אבל תסביר להם.. תלמד אותם איך להתמודד עם העניין.. אולי התהליך יקח זמן.. אבל תוצאותיו יהיו שוות.. שכולכם רק תרוויחו... ואנשים לאט לאט שוכחים.. באמת.. כמה שאני גרה בעיר קטנה וכולם פה יודעים על כולם.. פתאום באה רכילות חדשה.. זה לא מזיז לאפחד כבר.. ואנשים יפסיקו לרדת עליך ועל אחייך.. זה יעבור כאילו כלום.. אבל תצפה לתקופות לא קלות.. תכין עצמך עם אנשים תומכים.. אל תעשה את זה לבד.. זה קשה.. גם אם אתה חושב שתוכל להתמודד.. זה עדיין קשה.. סליחה על המגילה.. ואתה מוזמן לבוא לדבר איתי באיסי

 

[†BLa¢K ƒaiRy†]

*בא!! חחח אני עייפה מדי!!!

מנהל הפורום היקר - יובל.. כתב שם! חח עכשיו יותר טוב

 

[FireDragon]

מסכים לגמרי.

ותודה על התגובה! (סופסוף עוד מישהי שכותבת ארוך)

 

[†BLa¢K ƒaiRy†]

חחח יותר מדי ארוך לפעמים..../images/Emo8.gif

אבל חפיף.. אני אוהבת את זה