אז ככה...
אחרי שתי כוסות מיץ ענבים ומצות עבודת-יד מפליצות (שני חירבונים ואינסוף נודים מסריחים במיוחד), גמרתי את משמרתי בשלום ובישבן מלוכלך קמעה... נשבעתי שלא אטנף את גופי במצות האלו שוב, ותיכף רצתי ל"קפה נוגה", למלא את קיבתי בטוסט מהביל. אחרי ככלות הכל, ולאחר חצי משחק סנוקר, המשכתי לקיים את מצוות ד' כוסות ב"נורמן" - וודקה פולנית עשתה עבודה מצויינת בין הבירות. גם את מצוות והגדת, מדוייק יותר לומר והקשבת, קיימתי. ישב שם איזה ארכיאולוג נחמד שלא סתם ת'פה לרגע. ולקולה של הברמנית המופתעת - שלא גמרה לפלוט מילה אחת, ולא יותר: באמת? באמת? באמת? באמת? (האינטוולים, אגב, בין התפעמות אחת לשניה נעשו קצרים יותר ויותר ככל שהעלילה הלכה והתפתחה) - סיפר סיפורי תנ"ך. כלומר, סיפורים על גילגוליו של ספר התנ"ך. נשמעו שם הרבה: חאלב, בן-צבי, ה"כתר" - זה היה השוס, קאסוטו, ראם, פקסמילה, קורן. בשלב מסויים התחלתי לספור כבשים. ובשעה טובה, ארבע לפנות בוקר, הגעתי לחד-גדיא. ברור שלכל המסע הלז נלוו אנשים נפלאים שאני מנוע בשלב זה לפרט את שמותיהם. פריט אחד הותר לנו לפרסם, ממש ברגע סגירת הגיליון - קלידוסקוף. השתמשנו בהמכשיר המכונה קלידוסקופ, הא ותו לא. ועכשיו אני רעב. מחפש ולא מצליח למצוא ת'אפיקומן. נו... ומה היה אצלכם שם בעיר הקוייידש? הגעתם לאורגזמה?