ובכ"ז, הנה סיפור:
אתמול היה לנו ערב מפקד-משו. נוכחות חובה (שלו. טוב שלא הכריחו גמותי..)
בתוכנית: ארוחת ערב, חצי שעה של נאומים, הצגה, קפה ועוגה. כה נכתב בהזמנה.
התארגנתי על בייביסיטר כמה ימים מראש, כי זה סיפור למצוא כאן אחת כזאת, ועוד לשעה של מקלחות והרדמות. הכנתי נפשית את הבנות, הכנתי את הבית, הכנתי להן א.ערב מראש. שעה ומשו לפני שאמורים לצאת- האיש מתקשר שעדיין לא יצא מהבסיס, יש לו התקלה (כמה מפתיע) והוא לא יבוא לאסופותי. ביקש שאביא לו בגדים ואצא לקראתו, נפגש איפשהו בדרך. שמחה לספר שאפילו לא התעצבנתי. כ"כ מכירה את המערכת כבר... התארגנתי לבד (כמה כיף שהבנות כבר גדולות), יצאתי לדרך כשהבייביסיטר הגיעה, נפגשתי עם האיש בדרך, ומסתבר שאנחנו הולכים לאחר בגדול. עכשיו- שנינו לא אכלנו, והודעתי לו רשמית שאם מפספסים שם את הארוחת ערב- יוצאים למסעדה במקום! כמעט ועצרתי ואתו בדרך לקנות פלאפל, רק ליתר בטחון...
בנוסף לאיחור שלנו גם הכתובת על ההזמנה היתה לא מדוייקת, מלא חברים הגיעו למקום הלא נכון. מזל שדיברנו בדרך עם חבר שכיוון בדיוק.
בקיצור- הגענו באיחור של 40 דק', האיש התלבש בחניון... הספקנו למה שנשאר מהאוכל. לא נשאר לנו הרבה זמן אז אכלנו מהר, פגשנו כמה חברים לשיחות על רגל אחת, היה ממש נחמד. הדיבורים של החצי שעה התכווצו בסוף ל 4 דק' שגם בהן לא נאמר כלום, הקפה ועוגה היו בלי קפה.... אבל ההצגה היתה טובה. והבילוי הזוגי נהדר. והבנות נרדמו יפה (אחרי טלפון בהול שאחת הקיאה... אפפעם אי אפשר לצאת בשקט..).
והגענו הביתה כ"כ מאוחר (ועוד הייתי צריכה לנהוג רבע דרך!!) ועכשיו אני עייפה!
אבל היה כיף.
וזה סוף הסיפור