מי מצא
לאחרונה היו דיונים בפורום על כל מיני נושאים, שגרמו לאוריאל ולי לדסקס ביננו עניניי אימוץ. באחת השיחות דיברנו על בחירה, ועל כך שבעבר היה נהוג לומר לילד מאומץ שבחרו בו מכל הילדים. אוריאל התנגד לזה מייד. לא בחרנו בזיו. אנחנו קיבלנו את זיו כמו שאחרים מקבלים ילד בלידה - רגע אחד היא הייתה רעיון דו מיני, בין גזעי בכל גיל בין חצי שנה לשלוש שנים, וברגע לאחריו היא הייתה בתנו בת הכמעט שלוש ממוצא קזחי. באותו רגע היא הייתה בתנו ללא כל פיקפוקים (ואם אני חייבת להיות ישרה עם עצמי ולהודות שהתאהבתי בה במהלך תקופת החיברות ולא באותו רגע, ברור שעבור אוריאל האהבה הייתה מיידית וחד משמעית).
אתמול בערב היה תורי להקריא ספרים לפני השינה. זיו בחרה שני ספרים, ואני הוספתי לזה את "משה בתיבה" לקראת פסח. להבדיל משנים קודמות, זיו האזינה בתשומת לב לסיפור, בדקה את הציורים ושאלה שאלות הבהרה. הפעם היא ממש ראתה את ההקבלה לסיפורי אימוץ. לאחר שסיימתי את הסיפור, היא לא שילחה אותי מן החדר כדי שתוכל לשחק, אלא חיבקה את זרועי והתחילה עם "אמא" באותו טון בו היא משתמשת כאשר היא רוצה משהו אך בטוחה האם זה אפשרי "מי מצא אותי?"
אופס. כבר סיפרנו לה אינספור פעמים את סיפור חייה עד לפגישה איתנו והפיכתנו למשפחה, אבל עכשיו ממש לא הייתי מוכנה לזה.
הסברתי לה שלא מצאו אותה. שהאשה שילדה אותה (כי כל התינוקות מגעים מבטן של אשה) לא יכולה הייתה לטפל בה ("למה?" אני לא יודעת), ולכן נתנה אותה לאנשים מבית הילדים, שטיפלו בה.
"מי מצא אותך?"
סבתא ילדה אותי."
"מי מצא את סבתא?"
"סבתא שלי ילדה אותה"
"מי מצא את סבתא שלך?"
"סבתא של סבתא (סבתא מרי) ילדה אותה"
"יש לה שם מוזר." (בפועל אמרתי את שמות כל הסבתות.)
אבל על פי חיבוק זרועי והבעת פניה היה ברור שהנושא עדין לא סגור אצלה. לקחתי את שיחותי עם אוריאל צעד אחד קדימה. "את יודעת", אמרתי לה "כל הזמן ידעו היכן את וטיפלו בך, לא היה צריך למצוא אותך. אותנו היה צריך למצוא. אנחנו הלכנו לשופטת שתרשה לנו לאמץ, ורק אחרי שבדקו אותנו והרשו לנו בבלגיה, האנשים בקזחסטן מצאו אותנו להיות הורים שלך".
לאותו רגע זה עזר. זיו הרפתה מזרועי, פניה התבהרו והיא עברה ל"אמא, הייתי רוצה שכל ה-werlsbol (גלובוס) יהיה snoep (ממתק). ככה הייתי יכולה לאכול אותו"
והבוקר היא הגיעה למיטתנו מצויידת בכריתה ושמיכתה. לאחר שנתנה לנו הוראות לסידור המיטה כראוי לצרופה, היא רצה בזריזות להביא את koetje (בובת פרווה של פרה החביבה עליה לאחרונה) "כי היא גם נבהלה מהחלום".
אני רק מקווה שלא הלכתי רחוק מדי.
לאחרונה היו דיונים בפורום על כל מיני נושאים, שגרמו לאוריאל ולי לדסקס ביננו עניניי אימוץ. באחת השיחות דיברנו על בחירה, ועל כך שבעבר היה נהוג לומר לילד מאומץ שבחרו בו מכל הילדים. אוריאל התנגד לזה מייד. לא בחרנו בזיו. אנחנו קיבלנו את זיו כמו שאחרים מקבלים ילד בלידה - רגע אחד היא הייתה רעיון דו מיני, בין גזעי בכל גיל בין חצי שנה לשלוש שנים, וברגע לאחריו היא הייתה בתנו בת הכמעט שלוש ממוצא קזחי. באותו רגע היא הייתה בתנו ללא כל פיקפוקים (ואם אני חייבת להיות ישרה עם עצמי ולהודות שהתאהבתי בה במהלך תקופת החיברות ולא באותו רגע, ברור שעבור אוריאל האהבה הייתה מיידית וחד משמעית).
אתמול בערב היה תורי להקריא ספרים לפני השינה. זיו בחרה שני ספרים, ואני הוספתי לזה את "משה בתיבה" לקראת פסח. להבדיל משנים קודמות, זיו האזינה בתשומת לב לסיפור, בדקה את הציורים ושאלה שאלות הבהרה. הפעם היא ממש ראתה את ההקבלה לסיפורי אימוץ. לאחר שסיימתי את הסיפור, היא לא שילחה אותי מן החדר כדי שתוכל לשחק, אלא חיבקה את זרועי והתחילה עם "אמא" באותו טון בו היא משתמשת כאשר היא רוצה משהו אך בטוחה האם זה אפשרי "מי מצא אותי?"
אופס. כבר סיפרנו לה אינספור פעמים את סיפור חייה עד לפגישה איתנו והפיכתנו למשפחה, אבל עכשיו ממש לא הייתי מוכנה לזה.
הסברתי לה שלא מצאו אותה. שהאשה שילדה אותה (כי כל התינוקות מגעים מבטן של אשה) לא יכולה הייתה לטפל בה ("למה?" אני לא יודעת), ולכן נתנה אותה לאנשים מבית הילדים, שטיפלו בה.
"מי מצא אותך?"
סבתא ילדה אותי."
"מי מצא את סבתא?"
"סבתא שלי ילדה אותה"
"מי מצא את סבתא שלך?"
"סבתא של סבתא (סבתא מרי) ילדה אותה"
"יש לה שם מוזר." (בפועל אמרתי את שמות כל הסבתות.)
אבל על פי חיבוק זרועי והבעת פניה היה ברור שהנושא עדין לא סגור אצלה. לקחתי את שיחותי עם אוריאל צעד אחד קדימה. "את יודעת", אמרתי לה "כל הזמן ידעו היכן את וטיפלו בך, לא היה צריך למצוא אותך. אותנו היה צריך למצוא. אנחנו הלכנו לשופטת שתרשה לנו לאמץ, ורק אחרי שבדקו אותנו והרשו לנו בבלגיה, האנשים בקזחסטן מצאו אותנו להיות הורים שלך".
לאותו רגע זה עזר. זיו הרפתה מזרועי, פניה התבהרו והיא עברה ל"אמא, הייתי רוצה שכל ה-werlsbol (גלובוס) יהיה snoep (ממתק). ככה הייתי יכולה לאכול אותו"
והבוקר היא הגיעה למיטתנו מצויידת בכריתה ושמיכתה. לאחר שנתנה לנו הוראות לסידור המיטה כראוי לצרופה, היא רצה בזריזות להביא את koetje (בובת פרווה של פרה החביבה עליה לאחרונה) "כי היא גם נבהלה מהחלום".
אני רק מקווה שלא הלכתי רחוק מדי.
