זוית קצת שונה
גם אני גרה בחו"ל ומגיעה לארץ לביקורים ארוכים כאלה. אני מאוד מבינה את הצורך בקצת זמן לעצמך (למרות שלא אהבתי חלק מהניסוחים שלך
). הביקור הראשון שלנו היה כשהבת שלי הייתה בת שנה ותשעה חודשים. הגענו לשלושה שבועות. ניסיתי לשלב אותה בפעוטון בו הייתה הבכורה שלי בזמנו. הקצבתי לזה יומיים. החלטתי שאם אחרי יומיים (שזה זמן קצר מאוד לכל הדעות) היא לא משתלבת - נעזוב את זה והיא תהיה איתי. היא ילדה מאוד סתגלנית והייתי משוכנעת שזה יילך ולמרות זאת - זה לא הלך. אז שלושה שבועות היא הייתה איתי, סבא-סבתא וכו'. לא היה הכי נוח, מה גם שהיו לי כל מיני סידורים ברשויות, בנקים וכו', אבל לא נורא. בביקור השני היא הייתה בת קצת פחות משנתיים וחצי. לקח לה פחות מיומיים לשלוח אותי לדרכי והיא בילתה קיץ שלם בגן (באותו מקום שניסיתי בביקור הקודם), שמחה ומאושרת. אין לי ספק שהיא נהנתה שם יותר מאשר להיות איתי בבית כל היום. היא הלכה לחצי יום, עד 12:30 והיה לנו יחד את כל אחר הצהריים, ולי היו כמה שעות לבד (הגדולה הייתה בקייטנות עם חברות שלה). ועם כל זאת, שנה וחצי נראה לי מאוד צעיר לניסויים האלה. בגיל שנה וחצי הבת שלי הייתה מוכנה להשאר עם כל מטפלת וכל חברה שלי ובכל בית, והייתי משוכנעת שככה זה יהיה בגן. וזה לא התאים לה. אולי הגודל, אולי כמות הילדים, לא יודעת. וזה עוד לפני שדברתי על המחלות בשנה הראשונה בגן ואם את בטוחה שהנסיון הזה שווה לך "לבלות" חלק מהחופשה עם ילדה חולה... חופשה נעימה
גם אני גרה בחו"ל ומגיעה לארץ לביקורים ארוכים כאלה. אני מאוד מבינה את הצורך בקצת זמן לעצמך (למרות שלא אהבתי חלק מהניסוחים שלך