גם היה מעניין לקרוא על ההיסטוריה של הדואר
במסגרת החיפושים אחרי רח' הגשר - חחח בחודש דצמבר 1917, במהלכה של מלחמת-העולם הראשונה, נכנס גנרל אלנבי בראש צבאו לירושלים. ארבע מאות שנות שלטון תורכי הגיעו לקצן. ארץ-ישראל נכבשה בידי האימפריה הבריטית, שאך חודש קודם לכן - ב- 2 בנובמבר, הצהירה, כי "ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה את כינונו בארץ-ישראל של בית לאומי לעם היהודי, ותעשה את ממרב מאמציה להקל על השגת מטרה זו..." (הצהרת בלפור). בחודשים הראשונים לכיבוש הבריטי היו שירותי הדואר האזרחיים משותקים, והתושבים השתמשו בשירותי הדואר הצבאיים. במצרים הודפסו בולי דואר עבור 'חיל המשלוח למצרים' (Egyptian ExpeditionForce - F.E.E.). הממשל הצבאי הבריטי התבסס בארץ עוד לפני תום מלחמת-העולם הראשונה, ושירותי הדואר האזרחי נמסרו לסמכותו. רמת השירות שופרה באופן ניכר, ונפתחו בתי דואר נוספים. בתחילת 1918 הוחלט לארגן שירות דואר גם לאוכלוסייה האזרחית. בפברואר אותה שנה הופיע הבול הראשון שהדפיסו הבריטים לשימוש אזרחי הארץ. הבולים נשאו הדפס-רכב מיוחד, שבו צוין כי הדואר עומד בחסות הממשל הצבאי. תוך זמן קצר הופיעו כתריסר בולים, בעלי ערכים נקובים שונים, לכיסוי משלוח של המכתבים השונים. בשנת 1920 החליטה ממשלת בריטניה להעביר את ארץ-ישראל לשלטון מנדאטורי אזרחי. לנציב העליון נתמנה הרברט סמואל, וכל שירותי הדואר עברו לידי הממשל האזרחי. הבולים שהיו עד אז בשימוש הודפסו בהדפס-רכב הנושא את השם "פלשתינה-א"י" בשלוש השפות הרשמיות: אנגלית, עברית וערבית. עם זאת, נשאו הבולים ערכי מטבע מצרי (פיאסטר). רק בשנת 1927 החליטה ממשלת המנדאט להכניס מטבע מקומי לשימוש בארץ, לירה ארץ ישראלית (לא"י), שחולקה ל- 1000 מילים ארץ ישראליים (מא"י). בעקבות שינוי המטבע הוחלט להוציא סדרה c, 15בולים, המציגה את נופי הארץ ואתריה. בולי הסדרה היו בשימוש ללא כל שינוי במשך יותר מעשרים שנה, עד תום המנדט הבריטי. דברי הדואר הועברו ברכבות ובכלי רכב לכל פינות הארץ. בערים הגדולות חולק הדואר לבתים פעמיים ביום. הורחבו ושופרו בהתמדה שירותי דואר ותקשורת בתוך הארץ ועם ארצות אחרות בדרכי הים, האוויר והיבשה. בשנות השלושים נבנו בתי דואר מרשימים בירושלים וביפו. בלב ירושלים הוקם בית דואר גדול ומרכזי, ובערים נבנו בתי דואר מקומיים. בנין הדואר המרכזי נבנה לפי תכניות הארכיטקט הבריטי שהיה הארכיטקט הראשי של ,H. ST. J. Harrison(1891-1976) הבריטי ממשלת המנדט בארץ ישראל בין השנים 1937-1923. ארכיטקט זה תכנן גם את בית הדואר המרכזי ביפו, את ארמון הנציב העליון, מפעל המדפיס הממשלתי ומוזיאון רוקפלר בירושלים, וכן את בתי המשפט בחיפה. הבניין ניצב בין שני בניינים ידועים וחשובים בירושלים, בנין ג'נרלי, עם פסל האריה על גגו, ובנין בנק אנגלו פלסטינה) בנק לאומי כיום), שתוכנן על ידי הארכיטקט הנודע אריך מנדלסון, שעבד תקופה מסוימת בארץ ישראל, ותכנן גם את בי"ח הדסה, על הר הצופים, ובית וויצו ברחובות. בפועל עסק בהקמת הבניין הארכיטקט הבריטי Winter, שהיה ראש מחלקת העבודות הציבוריות של הממשלה בירושלים. הבניין תוכנן לפי הצרכים הפונקציונליים של הדואר והטלקומוניקציה, וכפי שקרה לשאר בניינים של הריסון, כולם משמשים בתפקידם עד עצם היום הזה, אף שחלו שינויים בפונקציות ובתכנון הפנימי. הבניין מורכב מאגף מרכזי ושני אגפים צדדיים, עם שתי כניסות ראשיות לקהל ברחוב יפו. שלד הבניין בטון מזוין, והוא מצופה אבן ירושלמית, המסותת בחלקה סיתות גס, ובחלקה בסיתות עדין. סביב הבניין יש רצועה של ציפוי אבן בזלת שחורה. טקס חנוכת הבניין התקיים ביום 18.6.1938, במעמד הנציב העליון לארץ ישראל ובהשתתפות 300 מוזמנים, שנתקבלו בכניסה על ידי המנהל הכללי של הדואר. חומרי הבניין ואביזריו תוכננו בקפידה ובתשומת לב לכל פרט ופרט. השיש באולם קבלת הקהל, המעוטר בציור ענק של הצייר אברהם אופק, הנברשות, דלתות העץ וידיותיהן. כולם נשתמרו במצב מעורר הערכה. הבניין שופץ באביב 1986. עם פרוץ-מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, נותקו קשרי הדואר עם מדינות האויב והארצות הכבושות. הקשר עם יתר הארצות נמשך, אם כי בקשיים מרובים. בארץ הוקמו מחנות צבא של בעלות הברית, ובכל אחד מהם פעל סניף דואר שדה משלו. באותה עת פעל גם שירות הדואר של הצלב האדום, אשר קישר בין יהודי הארץ וקרוביהם באירופה הכבושה. משהחליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות, ב- 29 בנובמבר 1947, על הקמת מדינה יהודית בחלק משטחה של ארץ-ישראל (פלשתינה), החלו ההכנות של שלטון המנדט הבריטי לעזוב את הארץ בחודש מאי 1948. בתוך כך הודיע הדואר המנדטורי ב- 13 באפריל על חיסול הדרגתי של שירותי הדואר בארץ עד לסיומם המוחלט עשרה ימים לפני תום המנדט. בסוף המנדט הבריטי, בשנת 1948, היו 97 סניפי דואר וסוכנויות בשטח שהפך למדינת ישראל, אף ברוב היישובים השירות לא היה משביע רצון
