מי מביא את חורבן הבית?
התוכנית הפוליטית היחידה של ראש הממשלה הולכת ונתקעת לא משום שהוא לא רוצה אותה, לא כי אין לה רוב בעם, לא משום שאינה חיונית. ההתנתקות מסתבכת משום שהפוליטיקה הישראלית, בתהליך ממושך והרסני, מידרדרת ימינה. רבע מהכנסת הוא ימין קיצוני. בעזרת רבנים, דוברי הקב"ה מטעם עצמם, אופציית לה-פן תופסת תאוצה מתחת לאף של עם שנדמה לו שאצלו זה לא יקרה. הניסיון להעביר את התוכנית הוא לכן מבחן מעבדה קריטי אם המדינה לא יורדת מהפסים. אם ההתנתקות תובס, או שביצועה יתמסמס, כלום אחריה לא ימנע מישראל ליפול אל הגרוע ביותר. הגרוע ביותר הוא ניצחון מהדהד של קיצוניות ודמגוגיה לאומנית, משיחית, שונאת זרים, שיהרסו כל ניסיון נוסף לטפל במלחמה עם הפלשתינאים. רבע מהכנסת שמחרחר סכסוך הוא רק הגרעין הקשה. אם המיעוט הזה ינצח, הוא ישטוף את הכנסת. כי מאחורי השער ממתינים עוד אלמנטים של ברבריות פוליטית. אל מורדי הליכוד, המפד"ל, ישראל בעלייה והאיחוד הלאומי יצטרפו במפלגת השלטון מורדים נוספים וגם משענות הקנה הרצוץ של ש"ס ויהדות התורה. הם יהיו יותר משליש הפרלמנט. בחירות חדשות אולי יחזקו אותם. רבים סירבו לראות בקלפיות הקודמות את הרמת הראש של מה שאירופה לא מהססת לסמן אצל עצמה כתהליך כמו-פשיסטי, המתעב כל מה שמשתרע בין פגיעה כביכול בקודשי האומה ועד הומוסקסואליות. התהליך הזה כובש אצלנו עמדות גם בלי בחירות. המפגש בין הפונדמנטליזם הישראלי, המתחפש לפטריוטיזם קדוש, לתאומו המוסלמי הוא איום לאומי גדול הנתקל כאן באדישות מוזרה ביותר. פרטי האסון ידועים. עוד דם. הרס מאמצי התיקון של הכלכלה. דחיקת ישראל למעמד של מצורעת עולמית, כפי שצופה גם דו"ח של משרד החוץ. שנביאי השקר של הלה-פניזם הלאומני והדתי לא יספרו מעשיות. לא ההתנתקות מאיימת בחורבן הבית השלישי. משבר לאומי מבהיל כבר מתחולל בגלל משקלם הגובר של סיקריקים בני זמננו. שרון התעורר ועושה נגד המגמה הזאת כמעט ככל יכולתו, בהצלחה חלקית. מי שמועל בשליחות שלו הוא מספר שניים ברשימת הרייטינג להנהגת המדינה, אחריו. עד מתי ימשיך בנימין נתניהו את המשחק המגונה הזה של הימנעות מתמיכה חדה וחלקה בהתנתקות? של התמיכה בתכסיס חיסול ההתנתקות על ידי משאל עם? מעמדו כיורש בליכוד מובטח לגמרי. אבל אמביציונר כמוהו חייב להבין שאם לא יזדהה עם ההתנתקות מיד ובכל התוקף, שאותו האיש יודע יפה לגייס - המדינה והמשק ייסחפו אל חור שחור, יחד עם הקריירה שלו. נתניהו הוא איש אינטליגנטי מאוד, בעל תכונות שאלמלא כמה פגמי יסוד היו יכולות לעצב אותו כמוביל פוליטי ראוי. בפסימיות ניאו-שמרנית הוא אוהב לצטט אמרה של קאנט על כך שאי אפשר להוציא דבר ישר "מהגזע המעוקל של האנושות". האם ממנו אפשר להוציא דבר כזה בימים כאלה של סכנה לאומית? הוא הקשה בתוכנית הכלכלית על מאות אלפי משפחות. את הגזירות הוא מצדיק כתנאי הכרחי למנוע אסון. למענן הוא מוכן לשבור שביתות, לאמלל רבבות, למחזר הסברים יפים עם טבלאות ותנופות ידיים חדות. במה זכאי בעיניו מיעוט המתנחלים להתחשבות רבה יותר משאר הישראלים שמשלמים את המחיר הכבד של לחץ מכל הכיוונים? רק כי נתניהו רוצה להגן על הבסיס הפוליטי שלו במפלגה, אפילו אם תשוקת המתנחלים, בדרך אל משגה היסטורי, תהרוס גם את המשק שהוא מנסה לשקם? במונחים קריטיים כאלה, לא פחות מהם, צריכים היום הוא וצופי החיזיון הלאומי המדכדך להסתכל על הממשיכים של קמצא ובר-קמצא המנהלים ביניהם קרב גורלי בירושלים. מאמר מאת גדעון סאמט, בוגד סמולני ידוע, היום בהארץ. (כן, חסכתי לכם את התגובה הזאת.)
התוכנית הפוליטית היחידה של ראש הממשלה הולכת ונתקעת לא משום שהוא לא רוצה אותה, לא כי אין לה רוב בעם, לא משום שאינה חיונית. ההתנתקות מסתבכת משום שהפוליטיקה הישראלית, בתהליך ממושך והרסני, מידרדרת ימינה. רבע מהכנסת הוא ימין קיצוני. בעזרת רבנים, דוברי הקב"ה מטעם עצמם, אופציית לה-פן תופסת תאוצה מתחת לאף של עם שנדמה לו שאצלו זה לא יקרה. הניסיון להעביר את התוכנית הוא לכן מבחן מעבדה קריטי אם המדינה לא יורדת מהפסים. אם ההתנתקות תובס, או שביצועה יתמסמס, כלום אחריה לא ימנע מישראל ליפול אל הגרוע ביותר. הגרוע ביותר הוא ניצחון מהדהד של קיצוניות ודמגוגיה לאומנית, משיחית, שונאת זרים, שיהרסו כל ניסיון נוסף לטפל במלחמה עם הפלשתינאים. רבע מהכנסת שמחרחר סכסוך הוא רק הגרעין הקשה. אם המיעוט הזה ינצח, הוא ישטוף את הכנסת. כי מאחורי השער ממתינים עוד אלמנטים של ברבריות פוליטית. אל מורדי הליכוד, המפד"ל, ישראל בעלייה והאיחוד הלאומי יצטרפו במפלגת השלטון מורדים נוספים וגם משענות הקנה הרצוץ של ש"ס ויהדות התורה. הם יהיו יותר משליש הפרלמנט. בחירות חדשות אולי יחזקו אותם. רבים סירבו לראות בקלפיות הקודמות את הרמת הראש של מה שאירופה לא מהססת לסמן אצל עצמה כתהליך כמו-פשיסטי, המתעב כל מה שמשתרע בין פגיעה כביכול בקודשי האומה ועד הומוסקסואליות. התהליך הזה כובש אצלנו עמדות גם בלי בחירות. המפגש בין הפונדמנטליזם הישראלי, המתחפש לפטריוטיזם קדוש, לתאומו המוסלמי הוא איום לאומי גדול הנתקל כאן באדישות מוזרה ביותר. פרטי האסון ידועים. עוד דם. הרס מאמצי התיקון של הכלכלה. דחיקת ישראל למעמד של מצורעת עולמית, כפי שצופה גם דו"ח של משרד החוץ. שנביאי השקר של הלה-פניזם הלאומני והדתי לא יספרו מעשיות. לא ההתנתקות מאיימת בחורבן הבית השלישי. משבר לאומי מבהיל כבר מתחולל בגלל משקלם הגובר של סיקריקים בני זמננו. שרון התעורר ועושה נגד המגמה הזאת כמעט ככל יכולתו, בהצלחה חלקית. מי שמועל בשליחות שלו הוא מספר שניים ברשימת הרייטינג להנהגת המדינה, אחריו. עד מתי ימשיך בנימין נתניהו את המשחק המגונה הזה של הימנעות מתמיכה חדה וחלקה בהתנתקות? של התמיכה בתכסיס חיסול ההתנתקות על ידי משאל עם? מעמדו כיורש בליכוד מובטח לגמרי. אבל אמביציונר כמוהו חייב להבין שאם לא יזדהה עם ההתנתקות מיד ובכל התוקף, שאותו האיש יודע יפה לגייס - המדינה והמשק ייסחפו אל חור שחור, יחד עם הקריירה שלו. נתניהו הוא איש אינטליגנטי מאוד, בעל תכונות שאלמלא כמה פגמי יסוד היו יכולות לעצב אותו כמוביל פוליטי ראוי. בפסימיות ניאו-שמרנית הוא אוהב לצטט אמרה של קאנט על כך שאי אפשר להוציא דבר ישר "מהגזע המעוקל של האנושות". האם ממנו אפשר להוציא דבר כזה בימים כאלה של סכנה לאומית? הוא הקשה בתוכנית הכלכלית על מאות אלפי משפחות. את הגזירות הוא מצדיק כתנאי הכרחי למנוע אסון. למענן הוא מוכן לשבור שביתות, לאמלל רבבות, למחזר הסברים יפים עם טבלאות ותנופות ידיים חדות. במה זכאי בעיניו מיעוט המתנחלים להתחשבות רבה יותר משאר הישראלים שמשלמים את המחיר הכבד של לחץ מכל הכיוונים? רק כי נתניהו רוצה להגן על הבסיס הפוליטי שלו במפלגה, אפילו אם תשוקת המתנחלים, בדרך אל משגה היסטורי, תהרוס גם את המשק שהוא מנסה לשקם? במונחים קריטיים כאלה, לא פחות מהם, צריכים היום הוא וצופי החיזיון הלאומי המדכדך להסתכל על הממשיכים של קמצא ובר-קמצא המנהלים ביניהם קרב גורלי בירושלים. מאמר מאת גדעון סאמט, בוגד סמולני ידוע, היום בהארץ. (כן, חסכתי לכם את התגובה הזאת.)