מי לה' אליי

[עוד פיה אחת פחות]

מי לה' אליי

זה הרבה זמן רץ לי בראש. זה יוצר אצלי סערה רגשית עצומה וחיכיתי שהיא תעבור כדי שאוכל לדבר על זה ברהיטות ובקוהרנטיות, אך עברו חודשים ועדיין הסערה נמצאת, אז החלטתי פשוט לשפוך את זה החוצה, עם הגשמים, ואני מקווה שתצליחו להבין משהו. ---

--- תארו לכם סיטואציה מעניינת. בעיר עיר נורמטיבית לכל הדעות, גדֵל איש. כבר מילדות אפשר להבחין כי הוא חריג: יש לו אף עגול וכתום. כמו מיני כדורסל במקום אף. בתחילה צוחקים עליו בבית הספר. אחר כך צועקים. מקללים. יורקים. מכים. אונסים. משפילים. הוא פונה להנהלת בית הספר, והם בתגובה מציעים: ניתוח פלסטי לשינוי האף. הרי איך אפשר לכעוס על ילדים שלא יודעים כיצד להתמודד עם חבר כתום-אף לכיתה, הם רק ילדים. הוא גדֵל. לא רוצים לגייס אותו. בסוף מסכימים, מתפשרים על הפרופיל. בטירונות המפקד אומר לו: אתה תותח. אתה החייל הכי טוב במחלקה. הייתי נותן לך את הכומתה ואת הסיכה שלי, אם לא האף. ככה הוא חי. הוא הולך לרופא עם דלקת גרון והרופא אומר לו: מה עם ניתוח לשינוי האף? ובדייטים הן אומרות לו: איזו חכמה. איזה הומור. אילו עיניים. רק האף, אתה מבין, האף הכדורי הכתום הזה... וכולם. כולם מעירים לו. קרובי משפחה וזרים ברחוב. בוסים פוטנציאליים בראיונות עבודה, מוכרים בחנויות. האמת שהוא דווקא מרוצה מהאף שלו, אבל לכל השאר זה מפריע. בשלב זה עצרו את הקריאה וענו לעצמכם בכנות: מה הייתם עושים במקומו? האם הייתם מבצעים ניתוח לשינוי האף? --- עכשיו תארו לכם שלא באף כתום ועגול מדובר, אלא בדת. ביהדות, נאמר. כולם מנדים מישהו כי הוא יהודי. נוהגים באלימות, מדירים אותו, ובאופן בלתי פוסק מציעים לו פתרון. מציעים לו את האפשרות להיות חלק. להתנצר, או בשפתנו: להתבולל. מה יחסנו לאדם כזה, אדם מתבולל? זלזול, במרבית המקרים. זכורות לי פעמים ספורות בחיי בהן ניסיתי, במהלך דיון, להעלות את ההתבוללות כצורת פתרון לגיטימית לבעיה שנוצרה- בכולן צעקו עליי. היו המומים. איך אפשר להעלות דבר כזה על הדעת בכלל, איזה מן יצור חסר עמוד שדרה מוותר על דתו רק בשביל לרצות אחרים? אפילו אם מדובר בסכנת נפשות של ממש! אפילו אם מדובר במוות או התיוונות, יש בנו זלזול כלפי המתיוונים. ועד היום אנו נושאים בגאווה את דגל הגבורה, מי לה' אליי. הדגל של אותם צודקים וצדיקים אשר לא התבוללו, אלא עמדו ביהדותם. --- ובכן, אני שמנה. זו אני. נעים מאד. אני אישה, יהודייה, שמנה, ועוד דברים רבים. ובכל פעם שאתם אומרים לי לעשות דיאטה, אתם מבקשים ממני להתבולל. אתם מבקשים ממני לוותר על מי שאני, בשביל לא לסבול מהנידוי והאלימות שלכם. אתם מבקשים ממני לוותר על מי שאני, כדי שהחברה שלכם תהיה הומגנית יותר, נחשבת יותר, יפה יותר. ארית יותר. שאלו את סבא או סבתא שלכם, אני בטוחה שהם יספרו לכם עד כמה הדרישה להתבולל היא משפילה, קשה, אלימה.

 

[עוד פיה אחת פחות]

אני לא מאמינה ששכחתי לסמן לא לראשי!

בבקשה בבקשה בבקשה, לא לראשי.

 

[עופר 123]

וואו.

כתבת משהו חזק מאוד, ולא רק שהבנתי למה התכוונת, אמרת הרבה דברים שחיפשתי עבורם מילים מתאימים ודימויים נכונים. זה מאוד נוגע וחד, ואני איתך - אל תכריחו אותנו לשנות חלק מהותי בנו רק כדי שלכם יהיה יותר קל ונוח. שולח

גדול גדול.

 

[עוד פיה אחת פחות]

 

[SleeplessBeauty]

אני קצת קרועה ביחס לדברים שלך

כתבת כל כך יפה, ונוגע. אני כל כך מבינה את הנקודה שלך. אבל בעוד שיכול מאוד להיות שבשתי הסיטואציות הראשונות הייתי הולכת על הפתרון הקונפורמיסטי, באחרונה דווקא לא. וההסבר הוא בכלל לא אידאולוגי או מהותי. ניתוח אף, כנראה שבהחלט הייתי עושה במקרה כפי שתיארת. אבל את תיארת מקרה באמת מאוד חריג, ולא מקרה שבו יש עוד ילדים עם אף כזה, או מבוגרים עם אף כזה שמהם אפשר ללמוד שאפשר להסתדר, אפשר לעבוד, אפשר למצוא אהבה גם עם האף. במקרה שהוא כל כך חריג - כן, הייתי משנה. לגבי היהדות - קשה לי כי אני לא יהודיה דתיה, אלא חילונית לגמרי. עם זאת, היהדות היא חלק ממני, אבל בעיקר בזכות המסורות המשפחתיות (שאין להן יותר מדי קשר למסורות הדתיות) ובגלל הסביבה. בסביבה שבה הייתי היהודיה היחידה, או שהיה עלי לחץ - סביר להניח שלפחות כלפי חוץ הייתי מתבוללת. וגם בנושא האחרון. אם היו נותנים לי את האפשרות להיות שמנה או להיות רזה (ועדיין לאכול כמו בן אדם בלי לספור כל ביס) הייתי בוחרת להיות רזה. למה? כי זה קל יותר. אבל מה לעשות, בחיים אין לי אפשרות כזו. ולהיות רזה זה לא כמו ניתוח אף שמסתיים בתוך שעה עם החלמה של עוד כמה ימים, אלא מאבק יומיומי בעצמי - שזה משהו שאני לא מוכנה לעשות אותו.

 

[עוד פיה אחת פחות]

תודה על ההתייחסות ועל הזוויות המעניינות.

 

[dify]

קשה להגיב

כי נתת כמה תחומים ובכל אחד מהם המורכבות היא שונה בעיני גם אם לכאורה הקונפליקט אותו קונפליקט. חלק מההבדל הוא בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, בעיקר בהשוואה להתבוללות. פה, בישראל, היום, קל לנו לצעוק "אנחנו בחיים לא נתבולל" חוכמה גדולה באמת... אבל בפועל רבים התבוללו, וחלק מאלו שלא, פשוט לא יכלו גם אם רצו... תמיד נותנים את מצדה כסיפור גבורה, אבל עם כל הכבוד... אנחנו... אנחנו הצאצאים של הפחדנים! אלו שהיו במצדה מתו על העקרונות שלהם.. אנחנו הצאצאים של אלו שלא מתו בשם העקרונות שלהם... אז אם היית חיה בסביבה אחרת, למשל אמריקאית, כזו שבה יש אחוז עצום של נישואי תערובת, וואלה, אף אחד לא היה עונה לך באותו להט של החינוך הציוני שעדיין מטפטפים לנו בכל הזדמנות, יחד עם תפקידנו להיות הרחם הלאומי ותפקידם להיות חיילי המדינה..

אבל נחזור לענייננו.. אני חושבת שלאנשים יותר קל להזדהות עם מי שדומה להם. זה אופייני ממש לכל נסיבות. אפילו אנחנו בחו"ל נרגיש יותר נוח להתחבר קודם כל לישראלים אחרים אפילו שאנחנו לא מכירים אותם. ולא משנה כמה ננסה להיות דומים, תמיד יהיו הבדלים, וטוב שכך- מי בכלל שואף להתקיים כמו בובה מפס יצור סיני? התשובה שלי לדיון שהעלת היא שאני לא טורחת בכלל לדון את הדיון הזה. למי בדיוק אני צריכה לתת תשובות? אני, אני אישה, אני יהודיה, אני שמנה, אני גם לסבית, גם רווקה בת 35, גם ללא ילדים, גם גרה בבית קטן ומבולגן... וואלה, עוד הרבה דברים שבטח לאנשים יש מה להגיד עליהם... אז מה? אני עושה מה שטוב לי, יש לכם דיעה אחרת לגבי מה עושה טוב בחיים? יופי, תממשו את זה בכייף על עצמכם, זה היופי, כל אחד מאיתנו חי מה שמתאים לו, מה צריך יותר מזה? אולי אני לא לוקחת ללב ולא מרגישה שום צורך להסביר כי אני לא מבינה מה הלהיט הגדול במסלול הסטנדרטי. אני לא רואה שאנשים רזים מאושרים יותר (או כל שאר הלחצים שנוטים ללחו עלינו). אני אוהבת מאד מאד לשמוע סיפורי חיים של אנשים, ותכלס, שמעתי סיפורי חיים של שמנים ורזים, של גבוהים ונמוכים, עם אף גדול ואף קטן ומה לא.. ולא הצלחתי למצוא את התשובה מה מביא את האושר.. האם יש פונקציה אחת שלו רק תהיה לכולם תעשה את כולם מאושרים. אז אני מחפשת לי את האושר בדרך שלי. לא בטוח שהדרך שלי תביא אותי לתוצאה הרצויה, אבל מה שבטוח זה שהשיטה הקיימת כבר הוכיחה שהיא לא שיטה מוצלחת במיוחד. אז אולי להיות נאמנה לעצמי זה כן הדרך.. שווה לי לנסות. ומי שלא מתאימה לו תפיסת העולם שלי- זה בסדר גמור. שיחיה את החיים שלו כמו שהוא רוצה, אני אשאר עם המחשבות שלי והוא ישאר עם המחשבות שלו, רק הזמן יוכיח מי צדק

 

[עוד פיה אחת פחות]

תודה על ההתייחסות,

אני לא בטוחה שירדת לסוף דעתי אבל היה לי מעניין לקרוא אותך.

 

[לימון מוסיפה המון]

מורכב קצת

למיטב הבנתי השמנה היא לא אידאולוגיה, קצת לא מתחברת ההשוואה הזו ליהדות שמאחוריה עומדים ערכים ותובנות מהותיים שאפילו היוו בסיס להגדרתנו כעם. איך עשית את ההקשר להשמנה קטונתי. אנחנו שמנות, ולא משנה הסיבה שגרמה לנו להשמין, זה לא נבע מאידאולוגיה. לא נלחם על היותנו שמנים ונדרוש להישאר כאלה בשן ועין. הרי אם באמת באמת ימצאו את הניתוח/התרופה שבאמת ובתמים יאפשרו ירידה במשקל אחת ולתמיד, כולנו (או רובינו) נרוץ להשיג את הפלא הזה, שמאחוריו לא עומד רק הפאן החברתי, קיימת גם ההקלה הפיזית ורחמנא ניצלן, גם השיפור הבריאותי. והס מלהזכיר את ההתמודדות הרגשית עם הכבדות והכיסוי הזה שאנחנו מארגנים לנו, כל אחד וסיבותיו. השמנה היא גם לא אף מוזר, כי שוב, בדיוק כמו שפה שסועה, אף אחד לא באמת רוצה לשמר משהו מעוות שניתן להסיר. אם האף הכתום הזה, היה פוגע באותו איש ומקשה על נשימתו, לא היית חושבת שהוא קצת אידיוט על דרישתו להישאר וליסבול? אז כן, השמנה, היא הרבה יותר מורכבת מרק סך הקלוריות היומיות והבגדים במידות הגדולות (כמו שכאלה שלא מתמודדים איתה יכולים לחשוב). יש כאן לא רק מצוקה חברתית. ההשמנה היא מכלול, היא הופכת להיות חלק מזהותינו, לטוב ולרע. היא מאפשרת לנו במרוצת השנים להתחבא מאחוריה בכל מיני טוענות. מצד אחד היא משחררת אותנו מספירת הקלוריות ומהשני מייצרת בנו סוג של שונות חיצונית שאולי נוח לנו לבוא ולומר שחררו, נוח לנו.. כשבפנים בפנים, בתוך עצמנו, ההשמנה מקשה על חיינו ולא רק כי החברה פחות מקבלת, אלה כי ההשמנה מקשה על שיגרת חיינו. וכל זאת ועדיין, גם כשאנחנו שמנים/ות, חובתינו הפנימית לכבד את עצמנו ולהוקיר את עצמנו על שאנחנו אנחנו. אז לנו יש תכונה אחת שבולטת במיוחד. מהות הקבלה הפנימית היא החשובה. לא יצירת ההשוואה ליהדות או מבנה אף מוזר כזה או אחר.

 

[עוד פיה אחת פחות]

האם היותך יהודייה נבע מאידאולוגיה,

ואין לו קשר לכך שנולדת להורים יהודיים וחונכת בבית יהודי? אני חולקת עלייך. בעוד שהדת היהודית היא דת עשירה בתוכן ובערכים, היותך שייכת אליה- אלא אם את גיורת- לא רלוונטי לכך. וכן, יש אידיאולוגיה בשומן שלי. אני לא מוכנה לסבול בשביל שלאנשים יהיה יותר יפה בעיניים. לא מוכנה.

 

[לימון מוסיפה המון]

צודקת

לא בחרתי להיוולד יהודיה, נולדתי לתוך כך. יחד עם זאת יש ביכולותיי לבחור כמה מקום אני נותנת לדת הזו בחיי. למזלי, אני ישראלית, ועצם היותי כזו מאפשרת לי פחות לתת דגש לזהות הדתית שלי. אכן נולדתי למשפחה עם סגנון אכילה קלוקל וגם גנים שמעודדים השמנה. ועדיין בתוך הגנטיקה שלי, קיימת לי האופציה לבחור איך אנהג ואם אנסה לייצר שינוי. זה בהחלט לא פשוט בעליל, אבל זה אפשרי. אכן כמו שכתבה לך פה מישהי, אם הייתי נולדת בתקופת השואה, היו בודקים אותי 7 דורות אחורה בכדיי להחליט אם אני יהודיה או לא. השמנה ניתן לשנות. את בוחרת שלא, אחלה. לא נכנסת לך להחלטותייך. רק שאלה..כשאת אומרת: "אני לא מוכנה לסבול בשביל שלאנשים יהיה יותר יפה בעיניים" מה זה אומר על מה שאת אומרת על עצמך? איזו מין אידיאולוגיה זו לשמר בתוכך הסתכלות שלילית על עצמך???

 

[עוד פיה אחת פחות]

לשמר בתוכי הסתכלות שלילית על עצמי?

איפה ראית את זה, אם אפשר לשאול?

 

[לימון מוסיפה המון]

את מוזמנת לחזור ולקרוא

את המשפט שצוטטתי ממך.

 

[עוד פיה אחת פחות]

קראתי

אולי במקום להתנשא תסבירי את עצמך? בכלל זו יכולה להיות שיטת תקשורת יעילה בחיים. מה במשפט הזה מקרין לך הסתכלות שלילית על עצמי? אם תאמרי לי אוכל לומר לך איפה הטעות שלך. אלא אם את מעדיפה להמשיך לחזור על עצמך כמו תקליט דבילי.

 

[לימון מוסיפה המון]

יקירה

אין לי כוונה לרדת לשפה הנמוכה שבחרת בה, רק כי לא הבנת אותי ואת איך שפרשתי אותך. תכבדי ותאהבי את עצמך, זה הכי חשוב שבת שלום

 

[kagome10]

אני ממשיכה מפה

היא לא מוכנה לסבול כדי שלאנשים *אחרים* יהיה יפה בעינים. אין פה תפיסה שלילית לגבי עצמה. אם יש, אז כלפי אחרים. את יודעת מה? בא לי לכתוב רגע תגובה בשמה של פיה: אין לי כוונה לרדת לשפה הנמוכה שבחרת בה, רק כי לא הבנת אותי ואת איך שפרשתי אותך. תכבדי ותאהבי את עצמך, זה הכי חשוב שבת שלום מה דעתך על התגובה ההיפוטטית של פיה?

 

[האנרכיסט האדום]

אהבתי

 

[עופר 123]

האם ניתן לשנות השמנה?

כל המחקרים מראים שרק אדם אחד מעשרה יצליח לשנות את מצב ההשמנה שלו לאורך זמן ולרזות. אחד מעשרה. כולל דיאטות, ושומרי משקל, ודיאטת סאות' ביץ', והפרדת חלבונים ופחמימות, ואורח חיים בריא בשיטה ההיא ובשיטה אחרת. אחד מעשרה. אני לא מבין איך אפשר להגיד ש"זו בחירה, וזה ניתן לשינוי".

 

[האנרכיסט האדום]

ודאי וודאי שאפשר

לא לכולם זה קל - אבל בהחלט, זהו מצב רפואי הפיך. זה בהחלט ניתן לשינוי וזו בהחלט בחירה, בדיוק כמו הבחירה להפסיק לעשן. להתכחש לכך זה פשוט להיות בת יענה.

 

[עופר 123]

אבל כל המחקרים הרפואיים....

מצביעים על כך שגם אם כולם ינסו, רק 90% ישמרו על המשקל. איפה פה בדיוק הבחירה? זה יותר קרוב להצלחה במשחק בינגו שכונתי מאשר לבחירה. ההתכחשות היחידה פה היא זו של אנשים שחושבים ש"זה רק עניין של בחירה, תקשיבו לי, אני אומר לכם".