אבא שלי
מאד אהב את זה וגם כדורסל , ואני מעולם לא התחברתי, אני חושב שזה היה מקור לאכזבה בשבילו. הוא היה צופה במשחקים , צועק על הטלוזיה, מתלהב....ואני לא הבנתי ממה בדיוק.
לשחק לא אהבתי מעולם. ביסודי לא הבנתי מתי כולם הספיקו ללמוד לשחק כדורגל.
בכלל, כל הילדות שלי הכרתי בנים שאהבו כדורגל או כדורסל, ואני הייתי היחיד שלא- שבתוכי הנחתי שזה בגלל שאני הומו. ושנאתי את התכונה הזו בי.
בגיל 14 ממש ניסיתי להתענין בכדורסל, ראיתי בימי חמישי את משחקיה של מכבי ת"א, והדבר היחיד שעניין אותי היה הזרועות השריריות של השחקנים. ובדרך כלל נרדמתי עד למחצית השניה (יש מחציות? אני כבר לא זוכר אם זה בכדורסל או כדורגל)
וכשהגעתי לראשונה לצבא לראשונה שמעתי זכר סטרייט אומר בפירוש "ספורט לא מעניין אותי" הוא אמר את זה בכזה בטחון, ובכזו השלמה ואני התרגשתי.