מי ישאר בעתיד לחקור על השואה?

[ענת אדרת]

מי ישאר בעתיד לחקור על השואה?

מבחנתי זהו נושא מאד נפיץ, חייבים לטלטל את המערכת כל עוד יש עם מי לדבר בעניין...............

 

[Y. Welis]

זו שאלה בעייתית. השואה היא חלק מתחום

ההיסטוריה, ומשיקה לנושאים רבים - היסטוריה של המאה העשרים, היסטוריה צבאית, פאשיזם וביטוייו, לאומנות ועוד. גם בעולם היו חוקרים מעטים שהתמקדו אך ורק בשואה.

אני לא בטוח שזה נכון להגביל את העיסוק בשואה לחוג אחד (ואגב זה, 'המכון ליהדות בת זמנינו' שבאוניב' העברית, שמרכז שם את חקר השואה, במצב טוב יותר), כשם שאני לא חושב שצריך ללמד היסטוריה יהודית במנותק מהיסטוריה עולמית, כמו שהיה מקובל עד לפני עשור ומשהו בביה"ס היסודי ובחטה"ב.

צריך לדעתי לשלב את לימודי השואה עם היסטוריה של התקופה, כמובן מבלי שזה יפגע בייחוד של השואה (כי יש היום סוג של לימודי 'ג'נוסייד השוואתי', שמנסים לכרוך כמה מקרי השמדת עם יחד. חוקר אופייני בתחום הזה הוא דונאלד בלוקסהאם הבריטי).

 

[ענת אדרת]

למנחים באוניברסיטאות יש כח עצום

אני כותבת את הדברים לאחר 19 שנים כמזכירה במרכז ליידיש באונ' בר אילן:

למנחים שמנחים סטודנטים שעוסקים בשואה, יש כח עצום, לכוון אותם לנושאים מסויימים, לדוגמא, לפני כמה שנים ביקרנו מטעם הפורום בארגון הפרטיזים, ואמרתי ליו"ר מר שוב, שאם הם לא ידאגו שסטודנטים יקחו אחריות על הארכיון הנדיר שלהם, קיים חשש, שיום אחד כל הארכיון יזרק לפח.
בנוסף, קיימת אצלי דאגה אמיתית, שמנחים לא שולחים את הסטודנטים שלהם שעוסקים בשואה ללמוד ברמה הראשונה יידיש ולאדינו, וברמה השניה שפות אירופאיות או שפות אחרות רלוונטיות למחקר, המצב הוא להבנתי, שתלמידי המחקר לתואר שני ושלישי שעוסקים בשואה, נסמכים רק על חומרים בעברית ובאנגלית, ולעיתים הם אפילו לא מודעים, לחומרים אין סופיים בשפות אחרות, פועל יוצא הוא שגם העבודות שנסמכות רק על חומרים בעברית ובאנגלית - לוקות בחסר וחבל.......

כל מי שיש לו תובנה נוספת - אשמח אם תחלקו כאן את התובנות שלכם......

 

[בני הרשקוביץ]

לגבי היידיש

ביום ראשון ה 27 לחודש השתתפתי האירוע בבית ציוני אמריקה
לאחר הדיונים בפסקה עלה לבמה שמוליק עצמון לברך את הקהל, אמר שסימלי שהכנס נמצא בבית ציוני אמריקה שהוא אולם הבית של היידיש שפיל.
אחר כך שמוליק עצמון הודיע על חשיבות היידיש שחייבים לשמר, נושא היידיש וזכרון השואה הולכים ביחד.

 

[Y. Welis]

גרמנית היא השפה הזרה החיונית, כי חלק גדול

מהמחקרים נכתבים בה.

גם גדולי ההיסטוריונים מעסיקים מתרגמים, שמתרגמים עבורם משפות שונות שאינן מוכרות די הצורך במערב (פולנית, רוסית ועוד). לימוד שפה חדשה ברמה של פיענוח טקסטים מקצועיים (ממשלתיים, צבאיים ועוד) הוא עניין של שנים. לא כל אחד יכול להשקיע את הזמן. מאחר ועיקר הדוקומנטים והמחקר הפרטני והמעמיק הם בגרמנית, היא בעדיפות גבוהה (כמו גם כדי לחיות ולחקור בגרמניה - יש מלגות נדיבות מאוד לכך, וזה מפתה מאוד כל חוקר בתחום).

באשר למסמכים - אם הצלחתי למצוא בתעודות נירנברג (את כל אלה שיצאו באנגלית, 68 כרכים עם סך 65,000 עמודים לערך, ניתן למצוא ברשת בקבצי PDF) פרטים בעלי ערך, שלא מצאתי איזכור להם בספרי מחקר מובילים, אז סימן שיש עוד מה למצוא בחומרים שכבר פורסמו (ויש עוד תעודות מהמשפטים ההן שלא פורסמו).

כך שיש די והותר מה לחקור באנגלית ומיד אחריה בגרמנית, לפני שנגיע לשפות אחרות.

באשר לחומרי הפרטיזנים - מקוה שהם יצרו קשר עם ארכיון, בבוא העת ('לוחמי הגיטאות' למשל).

 

[דניעל]

מישהי שעובדת איתי

עושה תואר שני בהסטוריה באונ' תל-אביב. התחום המועדף עליה, בלי ספק, הוא שואה. לשם כך נרשמה מלכתחילה ללימודי הסטוריה. את התואר הראשון היא גמרה בזמן כפול מהנדרש ועל התואר השני היא עובדת כבר זמן כפול. כששאלתי אותה למה היא מושכת את התואר זמן כה רב, היא ענתה שלעיתים קרובות היא נרשמה בטעות לקורסים של מרצים "פוסט-ציונים" וכשהיא הבינה מה העמדה של המרצה היא עזבה את הקורס ונרשמה אליו שוב בסמסטר הבא אצל מרצה אחר. אחד המרצים הגיע במהלך אחד המבצעים הצבאיים בבגדים שחורים וציין שזה כאות הזדהות עם העם הפלסטיני הנטבח. ואלה מתיימרים ללמד אותנו על השואה???

 

[Y. Welis]

עברתי לאחרונה על שתי עבודות של מסטרנטיות

בנושא מאוניב' ת"א -
האחת היא דניאלה אוסצקי-שטרן, כתבה על גבלס והתעמולה הנאצית בשנה האחרונה למלחמה (אפילו הוציאה את העבודה כספר - http://www.moreshet.org/?CategoryID=245&ArticleID=1135).

השניה היא רונית פישר, שכתבה על 'בין טיהור אתני לפתרון סופי - גורל יהודי בסארביה ובוקובינה'. תמצית העבודה הופיעה כמאמר בכתב העת המקצועי של יד ושם, 'קובץ מחקרים'.

אגב הזכרנו את בעיית השפות לעיל - לא נראה ששתיהן שולטות ביותר מעברית ואנגלית.