מי טמבל מי? מי?
מי טמבל מי? מי אדיוט מי? מי יקבל פרס ישראל על מפעל חיים בתחום הטמטטום התעשייתי? מי? מי צריך לאשפז את עצמו בצינוק של כפיה במחלקה סגורה למקרים קשים במיוחד כדי שלא יזיק לעולם בטמטומו כי רב? מי יצור קטן ואנוכי שלא יכול לדחות סיפוקים ובגלל זה נדון להשאר בכניסה לגהנום עם הזין ביד עם סרט של אנג'לינה ג'ולי בסשן סאדו לוהט, ובלי אפשרות לגמור שבעים ושבע שנים? אני כמובן. רק אני. המתמודד בימים אלו על תואר "הפסיכי הכי גדול שהגיע אי פעם לשכונת גני הדר בגלל שנגמר לו הכסף והוא עוד לא החליט מה יעשה כשיהיה גדול" ובקיצור אני אסביר: כבר בסופשבוע שעבר תכננתי לי בריחה מלחץ הלימודים, הבטחתי לעצמי שאני מעמיס אוהל, שקשש"ים למינהם, ג'וינט אחד קטן,אופניים, ערכת קפה, ונוסע לכינרת. נוטה את אוהלי ברצועת חוף מבודדת ומסתכל על השמים כל הלילה, בבוקר , אחרי שחיית השכמה בעירום לוקח את עצמי לסיבוב ארוך סביב הכינרת במסלול לאמיצים בלבד, תוך שאני מגלה נקודות חדשות במפה שעוד לא הגיעו אליהן אפילו מלשכת סימון שבילים של הקרן הקיימת. וזה יפה. מאד יפה. אםילו מגניב. אפילו סבבה לגמרי, ובהחלט מגיע לי כל הכבוד על היוזמה, ועל זה שהסכמתי ברוב טובי להתרחק מסניף "ארקפה" הקרוב (ואני לא מדבר על הבורסה אני מדבר על הסניף החדש בצומת גולני....) יותר משלושה קילומטר, וזה בהחלט ראוי לכל שבח והערצה שהחלטתי באופן נחוש להמנע שבת שלמה מלמשוך בעורלתי בפנטזיות על נשים שלעולם לא אשיג (אני יודע מה אתם רוצים לומר, ולא. אני לא מוכן לעשות את זה לבד באוהל. יש גבול לפתאטיות, אוהל בכינרת זה משהו אחר. . אולי אני גם אשכור לעצמי צימר רומנטי עם ג'אקוזי בגליל? ושוקולדים קטנים אניח לי ליד המיטה? מה השלב הבא? לקנות לעצמי מתנות קטנות, לנסוע לבד לירח דבש ולא לצאת מהמיטה? לצעוק את השם של עצמי כשאני גומר? ...) בקיצור, מלבד לקבל את עיטור העוז ממפקד האוגדה, נתתי לעצמי כל צל"ש אפשרי. עכשיו ככה:, יום שישי כן? בלילה לא ישנתי. בבוקר ניגנתי שלוש שעות בקניון "ארנה" בהרצליה. אחר כך נסעתי להתנחלות להביא למונעליזה אוכל, שעה שש וחצי, אני ועוד אח-יוצא מתחילים בהתארגנות. מעמיסים מהמחסן אוהל, כמות שקשי"ם שעוד לא נראתה מאז מבצע שלום הגליל, אבל לא! אני צריך מזרון. לא יכול לישון באוהל בלי מזרון וכרית! אין בעיה, יש בעליית הגג, אבא מחוץ לבית. הוא יביא את הסולם, אמא חוטפת חום מלמטה וצועקת מי זה שעולה עכשיו למעלה ולמה? שנינו צורחים בהיסטריה "אף אחד", וממשיכים לגרור את הסולם הישן שחורק כמו הפרקים של סבתא שלי לפני היורה. הוא עולה, אני מעסיק את אחותי הפוסטמה שלא תשאל במתק שפתיים "מי בא לשבת, ולמה מזרון" הוא זורק, יורד, אני מאבטח ציר - הופ! יש מזרון בחדר שלי, עכשיו רק נשאר לחכות שאמא תגמור לשטוף, להגניב אותו לאוטו איכשהוא, להעמיס בגדים, ולהוציא את האוטו מהשכונה. ומי המפגר, האהבל, חסר חוט השדה ובעל הביצים הסיניות במקום אשכים שאמר לעצמו "יאללה אני מנמנם שלוש דקות, ומיד יוצא להתארגן? ומי הפוסטמה בן בנו של פוסטם הפוסטמי שהתעורר בשעה שמונה , קפץ בבהלה לחלון וראה שכבר כולם פוסעים להם בשלווה בבגדי שבת? מי? ומי חטף ג'נאנאה שלא תאמן, ותוך כדי קללות ונאצות שכח את כל כללי ההגיון ויצא עם פיג'מה (!) להוציא לפחות את האופניים מחוץ לשכונה, מי החרא הקטן שנסע בפיג'מה עם קורי שנה ושערות עומדות כמו קיפוד ים במחזור בתוך שכונה חרדית, כשכולם צורחים "לכו נרננה?" ומי ראש וראשון ללוזרים בעם ישראל שנשאר עם הזיין ביד ואוטו לבן ומעצבן שחונה במרכז שכונה דתית כסמל להתרסה ולדו-קיום? מי? מי? אני כמובן. ומי לא רק שנשאר בסירחון של גוש דן, ולא זו בלבד שהגיע למצב מעורר רחמים כזה שהלילה כל מה שנשאר לו לפנטז זה על האוהל בכינרת, גם יצטרך לנסוע למועדון סלסה ברחוב סלמה 50 בלת-אביב מפתח תקווה באופניים? חברים, שבת שלום לכם, ואני מאחל לכולכם שתמיד תהיו במצב כלכלי יציב, והפרוטה מצויה בכיסכם, ועתידכם מובטח, ותוכלו להרשות לעצמכם דירה קטנה ומגניבה בקיבינימט, ואם לפעמים אתם מרגישים מטומטימם, אבל נורא נורא מטוטמים? תזכרו בי. ותדעו שהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע...
מי טמבל מי? מי אדיוט מי? מי יקבל פרס ישראל על מפעל חיים בתחום הטמטטום התעשייתי? מי? מי צריך לאשפז את עצמו בצינוק של כפיה במחלקה סגורה למקרים קשים במיוחד כדי שלא יזיק לעולם בטמטומו כי רב? מי יצור קטן ואנוכי שלא יכול לדחות סיפוקים ובגלל זה נדון להשאר בכניסה לגהנום עם הזין ביד עם סרט של אנג'לינה ג'ולי בסשן סאדו לוהט, ובלי אפשרות לגמור שבעים ושבע שנים? אני כמובן. רק אני. המתמודד בימים אלו על תואר "הפסיכי הכי גדול שהגיע אי פעם לשכונת גני הדר בגלל שנגמר לו הכסף והוא עוד לא החליט מה יעשה כשיהיה גדול" ובקיצור אני אסביר: כבר בסופשבוע שעבר תכננתי לי בריחה מלחץ הלימודים, הבטחתי לעצמי שאני מעמיס אוהל, שקשש"ים למינהם, ג'וינט אחד קטן,אופניים, ערכת קפה, ונוסע לכינרת. נוטה את אוהלי ברצועת חוף מבודדת ומסתכל על השמים כל הלילה, בבוקר , אחרי שחיית השכמה בעירום לוקח את עצמי לסיבוב ארוך סביב הכינרת במסלול לאמיצים בלבד, תוך שאני מגלה נקודות חדשות במפה שעוד לא הגיעו אליהן אפילו מלשכת סימון שבילים של הקרן הקיימת. וזה יפה. מאד יפה. אםילו מגניב. אפילו סבבה לגמרי, ובהחלט מגיע לי כל הכבוד על היוזמה, ועל זה שהסכמתי ברוב טובי להתרחק מסניף "ארקפה" הקרוב (ואני לא מדבר על הבורסה אני מדבר על הסניף החדש בצומת גולני....) יותר משלושה קילומטר, וזה בהחלט ראוי לכל שבח והערצה שהחלטתי באופן נחוש להמנע שבת שלמה מלמשוך בעורלתי בפנטזיות על נשים שלעולם לא אשיג (אני יודע מה אתם רוצים לומר, ולא. אני לא מוכן לעשות את זה לבד באוהל. יש גבול לפתאטיות, אוהל בכינרת זה משהו אחר. . אולי אני גם אשכור לעצמי צימר רומנטי עם ג'אקוזי בגליל? ושוקולדים קטנים אניח לי ליד המיטה? מה השלב הבא? לקנות לעצמי מתנות קטנות, לנסוע לבד לירח דבש ולא לצאת מהמיטה? לצעוק את השם של עצמי כשאני גומר? ...) בקיצור, מלבד לקבל את עיטור העוז ממפקד האוגדה, נתתי לעצמי כל צל"ש אפשרי. עכשיו ככה:, יום שישי כן? בלילה לא ישנתי. בבוקר ניגנתי שלוש שעות בקניון "ארנה" בהרצליה. אחר כך נסעתי להתנחלות להביא למונעליזה אוכל, שעה שש וחצי, אני ועוד אח-יוצא מתחילים בהתארגנות. מעמיסים מהמחסן אוהל, כמות שקשי"ם שעוד לא נראתה מאז מבצע שלום הגליל, אבל לא! אני צריך מזרון. לא יכול לישון באוהל בלי מזרון וכרית! אין בעיה, יש בעליית הגג, אבא מחוץ לבית. הוא יביא את הסולם, אמא חוטפת חום מלמטה וצועקת מי זה שעולה עכשיו למעלה ולמה? שנינו צורחים בהיסטריה "אף אחד", וממשיכים לגרור את הסולם הישן שחורק כמו הפרקים של סבתא שלי לפני היורה. הוא עולה, אני מעסיק את אחותי הפוסטמה שלא תשאל במתק שפתיים "מי בא לשבת, ולמה מזרון" הוא זורק, יורד, אני מאבטח ציר - הופ! יש מזרון בחדר שלי, עכשיו רק נשאר לחכות שאמא תגמור לשטוף, להגניב אותו לאוטו איכשהוא, להעמיס בגדים, ולהוציא את האוטו מהשכונה. ומי המפגר, האהבל, חסר חוט השדה ובעל הביצים הסיניות במקום אשכים שאמר לעצמו "יאללה אני מנמנם שלוש דקות, ומיד יוצא להתארגן? ומי הפוסטמה בן בנו של פוסטם הפוסטמי שהתעורר בשעה שמונה , קפץ בבהלה לחלון וראה שכבר כולם פוסעים להם בשלווה בבגדי שבת? מי? ומי חטף ג'נאנאה שלא תאמן, ותוך כדי קללות ונאצות שכח את כל כללי ההגיון ויצא עם פיג'מה (!) להוציא לפחות את האופניים מחוץ לשכונה, מי החרא הקטן שנסע בפיג'מה עם קורי שנה ושערות עומדות כמו קיפוד ים במחזור בתוך שכונה חרדית, כשכולם צורחים "לכו נרננה?" ומי ראש וראשון ללוזרים בעם ישראל שנשאר עם הזיין ביד ואוטו לבן ומעצבן שחונה במרכז שכונה דתית כסמל להתרסה ולדו-קיום? מי? מי? אני כמובן. ומי לא רק שנשאר בסירחון של גוש דן, ולא זו בלבד שהגיע למצב מעורר רחמים כזה שהלילה כל מה שנשאר לו לפנטז זה על האוהל בכינרת, גם יצטרך לנסוע למועדון סלסה ברחוב סלמה 50 בלת-אביב מפתח תקווה באופניים? חברים, שבת שלום לכם, ואני מאחל לכולכם שתמיד תהיו במצב כלכלי יציב, והפרוטה מצויה בכיסכם, ועתידכם מובטח, ותוכלו להרשות לעצמכם דירה קטנה ומגניבה בקיבינימט, ואם לפעמים אתם מרגישים מטומטימם, אבל נורא נורא מטוטמים? תזכרו בי. ותדעו שהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע...
