שאלה מעניינת
נראה לי שהתחלות אף פעם לא ניתן לשכוח..
גם אנשים מאוד מבוגרים שלא זוכרים כמעט שום דבר ממה שעשו דקה לפניי שהתחילו לדבר-זוכרים טוב את ההתחלה (ואולי יש פה גם את העובדה שפעם הזכרון היה טוב יותר והדברים השתמרו בראש
)
הכרנו בפייסבוק-הוא פנה אלי באנגלית כי חשב שאני אמריקאית והקיר שלי חסום..אני בלונדינית עם עיניים בהירות+השם מגי וזה מה שגרם לו לבסס החלטה לגביי.
אותי הצחיקה העובדה שזה מה שהוא חושב לפי הפנייה באנגלית-אז החלטתי לזרום ולהגיב בעברית רק כדי שיקבל בום בראש
איכשהו התגובה שלו למה שכתבתי..הובילה לשיחה מאוד מצחיקה עם ים אנרגיות.. ואני שלא עונה בד"כ לפניות בפייס, שמחתי שלראשונה עשיתי זאת.
את הוידוי אנחנו חולקים..כי בהתחלה הוא זרק לי (לפיו בטעות) "אהבה שלי" וזה היה אחרי משהו כמו 3 שבועות אינטנסיביים יחד.. ואז עבר זמן ואני לא העזתי להתוודות-חיכיתי לזה מצידו.. אבל איזה פעם כתבתי לו הודעה (כמה שקוף) "אני...אותך
" ולמרות זאת לא הייתי מסוגלת להגיד את רצף המילים הזה-שלא אמרתי כשנתיים מאז הקשר של ה4 שנים..ובעצם לא האמנתי שאגיד. ואז באיזה רגע מאוד אינטימי הוא פשוט אמר את זה.. האמת שזה עשה לי שוק..אפילו שידעתי שזה יבוא-הרגשתי שקשה לי לנשום ועוד כלמיני תגובות חרדה ולא הגבתי.. ההלם עבר תוך כמה רגעים וזהו.. אני החלטתי להתוודות אחרי כמה שעות.
הקשר התפתח בלי משחקים, הכל התנהל בבגרות מדהימה, כל דבר שהפריע-נלקח בחשבון והושם.. אומנם היו הרבה דברים שהיוו אתגר לשניינו (מרחק מגורים, סטטוס שלי כסטודנטית, העובדה שהוא בן 30+ וגר עם הוריו ועוד..) אבל פתרנו הכל.
לגביי האטינטימיות..נשאיר לעצמי
לגור יחד עברנו אחרי 3 חודשים..אז הרגיש לגמריי נכון אבל מנגד זה היה מאוד מוזר כי ידעתי שזה מהר.. אבל עם הזמן הבנתי שזה לא משנה מתי עושים את זה, דווקא שם המבחן האמיתי לזוגיות ודווקא זה לוקח את הקשר ששום אינטרקציה אחרת לא תצליח.
זהו
מה איתך?