קצת על אומת האסלאם
ראשית התנועה בשנות השלושים בדטרויט. מצבם של השחורים שהיגרו צפונה, לערים התעשייתיות של ארה"ב, בראשית המאה היה חמור מאוד בשנות השפל הגדול. הם סבלו מאפליה והשפלה גם בצפון (למרות שהגזענות הייתה אולי פחות "מיליטנטית" מאשר בדרום), ובזמן שנעשה קשה יותר ויותר להשיג עבודה הם סבלו עוד יותר. בדרום היו להם מערכות של עזרה עצמית, שלא התקיימו בצפון. ב 1930 הופיע בדטרויט אדם בשם וולאס פארד מחמד, שלא ממש יודעים מי הוא היה ומאין בא. הוא הציג את עצמו כמי שבא להעניק לשחורים זהות, תחושה של היסטוריה ותחושה של יעוד. הוא דיבר על כך שהוא בא להקנות זהות ל"אדם השחור". הוא נעלם באופן מסתורי לא פחות מזה שבו הופיע ב 1934, אחרי שייצר תנועה של כ 8000 איש. אחת הדמויות המרכזיות בתנועה זו היה אליג´ה פול, בנו של כומר בפטיסטי, ששינה את שמו לאליג´ה מחמד. הוא ירש את הנהגת התנועה והוא מי שכתב את הכתבים העיקריים שלה. התיאולוגיה של אומת האסלאם. למרות שיש קווים מסוימים בתיאולוגיה של "אומת האסלאם" שאפשר לראות שהם נשענים על האסלאם, התיאולוגיה שלהם מכילה אלמנטים הנחשבים ככפירה בעיני האסלאם (לא משנה מאיזה פלג ואיזו פרשנות). בין השאר הם טוענים שהאל חי והוא יכול למות; שהוא התגלה בפני פארד מחמד; שהתנ"ך והברית החדשה חסרים ומעוותים; שהאדם השחור נברא ע"י האל והאדם הלבן נברא ע"י השטן (או בגרסה אחרת, שהשחורים הם אלים והלבנים הם שטנים). אחת הסיבות לסכסוך בין אליג´ה מחמד למלקולם X (שהצטרף לתנועה בסוף שנות הארבעים) הייתה חזרתו של זה האחרון לאסלאם אורתודוכסי יותר. האידאולוגיה הלוחמנית והקיצונית הזו מצאה אוזן קשבת בשנות המאבק לזכויות האזרח בארה"ב אצל שחורים רבים. לואיס פראחאן מיתן קצת את המסרים האלה בשנים האחרונות.