מי זה אלוהים..?!
"אם אתה לא כאן אתה לא קיים"
אתה יודע למי אני מכוונת את המשפט הזה?? לאלוהים!!!
אני נמצאת ברגעים אלו במצבים כ""כ שפלים שמבחינתי אין אלוהים. מי זה אלוהים בכלל?? ישות?? משהו שהוא חלק מכל בן אדם?
חלק מהמעשים שלנו? מהרצונות? מה תפקידו בעולם שלי ושל כל אחד בפרט?
נניח מישהו עשיר, מלא בכסף, מלך העולם, יש לו אישה, בית יפה, ילדים, כסף לא חסר. ומה?? הבן אדם בוגד באשתו, מהמר בכסף שלו בקזינו, משלם לזונות ונותן כספי מעשר. כשהוא מגיע למעלה, מה מחכה לו שם??
גן עדן?
גהנום?
לפי מה אלוהים קובע?
מה זה הוצאת זרע לבטלה?? יש מישהו שלא עושה את זה??
כל החיים שלנו זה שכר ועונש???
אז אם שכבתי עם גבר ולא הייתי נשואה בטוח לא אלך לגהנום,
מי ילך לשם?? מישהו שרצח?? אנס? גנב? אולי הוא יתחרט ואלוהים יסלח לו??
אולי בעצם הוא בא לעולם רק בשביל לרצוח או לגנוב ממישהו מסוים ואחרי זה הוא עוד יענש על זה?
הרי כל בן אדם לפני שהוא מת חוזר בתשובה, בין אם זה גוי או יהודי. לכל אחד יש רגעים שהוא עושה חשבון נפש אם עצמו ויודע במה הוא צריך להשתפר.
על מה אנחנו נענשים?!
. הגויים עושים אותם דברים כמונו וזה לא רע להם יותר מאיתנו. כנ"ל העשירים, העניים, הגנבים, חילונים וכל שאר האנשים. כל אחד נשפט לפי הפנימיות שלו.
מה התשובה היחידה לכל השאלות ההזויות שלי???
מה זה טוב?? כל אחד מחליט מה טוב לו.
איפה אני אלך וואדע על בטוח שפה זה נכון.
למה כ"כ קשה לי ורע לי,
אני רק בת ... ועברתי יותר ממה שאנשים עוברים בחיים בגילי
אני קטנת אמונה
אבל מתי אני ירגיש שאני לא לבד, ועזוב אותי מאלוהים. אני יודעת שהוא קיים אבל אני גם יודעת שקשה לי מאד והוא לא כאן בשבילי בקטעים האלה.
אני מסתכלת על אנשים זקנים וחושבת לעצמי כמה הם עברו בחיים ואם הם עדיין יכולים לחייך ולשמוח. אני מסתכלת על נשים שעברו הפלות, על משפחות שהמוות עבר אצלהם. על אנשים חולים שסובלים. אז בעצם עוד לא עברתי כלום.
אבל תאמת. שאני מרגישה מרוקנת מכל טיפת כוח. אנשים סביבי חיים ואני מתה, אני חיה בבית קברות שבניתי לעצמי מחוסר יכולת. אני מחייכת אבל רק בחוץ
אני בוכה כי אני צריכה את זה, לשחרר, לרחם, לבכות ואז להמשיך, אבל לאן יש לי להמשיך??? לאן? אני סוחבת לשום מקום..
אל תדאג לי, אני בוכה אבל קמה, אין לי ברירה,
סוג של הכחשה:
אני אומרת שאלוהים לא עוזר (כפירה) אלא אנשים!!
כשמשהו לא מצליח לי אני אומרת אין אלוהים ושמשהו טוב קורה לי אני מרגישה צורך להודות למשהו, מישהו.
יש לי אלוהים אבל אלוהים שונה משל אבא שלי, אחים שלי ושל כל החרדים.
יש לי אלוהים שהוא שלי והוא אני עצמי, המעשים שלי ושל אנשים סביבי, אלוהים של רצונות, תקוות, מעשים,
אני לא שומרת שבת......
זה אומר שאין לי אלוהים????
אני לא שמה זין על אף אחד.....
זה אומר שאין לי אלוהים..??
מה זה להיות מה שאלוהים רוצה באמת????? זה המצוות????? מה לימדו אותנו בבי"ס ובגן ומה נשאר מזה טבוע בנו????
למה אין לי ערך ולא חשוב לי כל מה שחשוב להורים והמשפחה שלי והמקום ממנו באתי????
כל אחד עושה לו אלוהים שלו, ומצוות שלו, ומה שהוא עושה זה בסדר והשני פחות ממנו
אני בסדר, רוצה להיות בסדר
האם הרצון להיות בסדר, מספיק???
האם זה שאני מרגישה בסדר, זה בסדר??
אלוהים-
אני מאמינה, אבל לא בטוח שבך
! ! !
(שוב מזכירה לכם, מצבי היום טוב, תודה לאל. פשוט מרגישה צורך לשתף אותכם מהעבר שלי ומהדרך שלי. וכן, חשובות לי התגובות שלכם. תודה)
"אם אתה לא כאן אתה לא קיים"
אתה יודע למי אני מכוונת את המשפט הזה?? לאלוהים!!!
אני נמצאת ברגעים אלו במצבים כ""כ שפלים שמבחינתי אין אלוהים. מי זה אלוהים בכלל?? ישות?? משהו שהוא חלק מכל בן אדם?
חלק מהמעשים שלנו? מהרצונות? מה תפקידו בעולם שלי ושל כל אחד בפרט?
נניח מישהו עשיר, מלא בכסף, מלך העולם, יש לו אישה, בית יפה, ילדים, כסף לא חסר. ומה?? הבן אדם בוגד באשתו, מהמר בכסף שלו בקזינו, משלם לזונות ונותן כספי מעשר. כשהוא מגיע למעלה, מה מחכה לו שם??
גן עדן?
גהנום?
לפי מה אלוהים קובע?
מה זה הוצאת זרע לבטלה?? יש מישהו שלא עושה את זה??
כל החיים שלנו זה שכר ועונש???
אז אם שכבתי עם גבר ולא הייתי נשואה בטוח לא אלך לגהנום,
מי ילך לשם?? מישהו שרצח?? אנס? גנב? אולי הוא יתחרט ואלוהים יסלח לו??
אולי בעצם הוא בא לעולם רק בשביל לרצוח או לגנוב ממישהו מסוים ואחרי זה הוא עוד יענש על זה?
הרי כל בן אדם לפני שהוא מת חוזר בתשובה, בין אם זה גוי או יהודי. לכל אחד יש רגעים שהוא עושה חשבון נפש אם עצמו ויודע במה הוא צריך להשתפר.
על מה אנחנו נענשים?!
. הגויים עושים אותם דברים כמונו וזה לא רע להם יותר מאיתנו. כנ"ל העשירים, העניים, הגנבים, חילונים וכל שאר האנשים. כל אחד נשפט לפי הפנימיות שלו.
מה התשובה היחידה לכל השאלות ההזויות שלי???
מה זה טוב?? כל אחד מחליט מה טוב לו.
איפה אני אלך וואדע על בטוח שפה זה נכון.
למה כ"כ קשה לי ורע לי,
אני רק בת ... ועברתי יותר ממה שאנשים עוברים בחיים בגילי
אני קטנת אמונה
אבל מתי אני ירגיש שאני לא לבד, ועזוב אותי מאלוהים. אני יודעת שהוא קיים אבל אני גם יודעת שקשה לי מאד והוא לא כאן בשבילי בקטעים האלה.
אני מסתכלת על אנשים זקנים וחושבת לעצמי כמה הם עברו בחיים ואם הם עדיין יכולים לחייך ולשמוח. אני מסתכלת על נשים שעברו הפלות, על משפחות שהמוות עבר אצלהם. על אנשים חולים שסובלים. אז בעצם עוד לא עברתי כלום.
אבל תאמת. שאני מרגישה מרוקנת מכל טיפת כוח. אנשים סביבי חיים ואני מתה, אני חיה בבית קברות שבניתי לעצמי מחוסר יכולת. אני מחייכת אבל רק בחוץ
אני בוכה כי אני צריכה את זה, לשחרר, לרחם, לבכות ואז להמשיך, אבל לאן יש לי להמשיך??? לאן? אני סוחבת לשום מקום..
אל תדאג לי, אני בוכה אבל קמה, אין לי ברירה,
סוג של הכחשה:
אני אומרת שאלוהים לא עוזר (כפירה) אלא אנשים!!
כשמשהו לא מצליח לי אני אומרת אין אלוהים ושמשהו טוב קורה לי אני מרגישה צורך להודות למשהו, מישהו.
יש לי אלוהים אבל אלוהים שונה משל אבא שלי, אחים שלי ושל כל החרדים.
יש לי אלוהים שהוא שלי והוא אני עצמי, המעשים שלי ושל אנשים סביבי, אלוהים של רצונות, תקוות, מעשים,
אני לא שומרת שבת......
זה אומר שאין לי אלוהים????
אני לא שמה זין על אף אחד.....
זה אומר שאין לי אלוהים..??
מה זה להיות מה שאלוהים רוצה באמת????? זה המצוות????? מה לימדו אותנו בבי"ס ובגן ומה נשאר מזה טבוע בנו????
למה אין לי ערך ולא חשוב לי כל מה שחשוב להורים והמשפחה שלי והמקום ממנו באתי????
כל אחד עושה לו אלוהים שלו, ומצוות שלו, ומה שהוא עושה זה בסדר והשני פחות ממנו
אני בסדר, רוצה להיות בסדר
האם הרצון להיות בסדר, מספיק???
האם זה שאני מרגישה בסדר, זה בסדר??
אלוהים-
אני מאמינה, אבל לא בטוח שבך
! ! !
(שוב מזכירה לכם, מצבי היום טוב, תודה לאל. פשוט מרגישה צורך לשתף אותכם מהעבר שלי ומהדרך שלי. וכן, חשובות לי התגובות שלכם. תודה)
