מי הרג את גולית?

[1key]

מי הרג את גולית?

כולנו ודאי מכירים את הסיפור המפורסם לפיו דוד הנער הרג את גולית הענק, האיום והנורא שחירף וגידף את עם ישראל ואת אלוהיו. דוד , על פי המתואר בספר שמואל, ניגש אל גולית כשהוא חמוש בחמישה אבנים בלבד והרג אותו. עד כאן מה שידוע לרובנו, אבל איך אפשר להסביר את הפסוקים הבאים מתוך ספר שמואל בפרק כא: "(יט) וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ

אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי

וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים:" ועוד מצאתי בספר דברי הימים א בפרק כ תאור דומה. אז מה פשר הסתירה? האם ייתכן כי את גולית הרג אדם בשם אלחנן בן יערי ולא דוד בן ישי כפי שכולם חושבים?

 

[בוציפלוס]

כמה אפשרויות סותרות לפרשנות

ראשית דברי הימים משתמש בטקסט אחר: "ויך אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית ועץ חניתו כמנור אורגים" כלומר יערי הפך ליעיר וגלית הפך ללחמי אחי גלית והמילה "אורגים" הורדה ממקומה באמצע המשפט - מיקום שהוא תמוה לכל הדעות. כנראה שטקסט זה הוא תיקון קדום שנולד בדיוק כדי לענות על שאלתך אבל לכן גם נראה שהוא אינו אותנטי. (כמובן שאפשר לחלוק על קביעה זו אבל מכל מקום אחד הטקסטים פגום ויש להעדיף את הנוסח הקדום יותר). אפשרות אחת לפרשנות היא שמדובר בשני שמות של אותו האיש. כאשר יערי הוא עיוות (אפשרי למדי) של ישי השילוב של "ע" ו"ר" יכול להתחבר כ"ש". וכך יש לתמוה רק על השאלה מדוע מדובר באלחנן. אחת האפשריות נשענת על כך שהשם דויד היה כינוי של מצביאי שבט בנימין ולכך יש עדויות חוץ מקראיות כלומר השם דויד אינו שם פרטי אלא שם של תפקיד ודויד נעשה להדוד כמו הגנרל או משהו כזה. או שדמותו נבנתה על סמך דמויות של כמה מנהיגים כאלה כאשר המובן הראשוני של המונח נשכח. אפשרות שלישית היא שמדובר בשם שהוחלף. כך אנו מוצאים במלכים ב' כ"ד י"ז הוחלף שמו של מתניה בצדקיה. מצד שני במקרה זה מי ששינה את השם היה מלך בבל ואין לנו מקורות אחרים לעניין שינוי שם המלך. האפשרות האחרונה היא שיש כאן כמה מסורות שהאחת מייחסת את המעשה לדוד והשניה לאדם אחר לחלוטין וכמו מסורות אחרות במקרא שמצויות זו לצד זו גם זו מוצאת את מקומה. הרי יש בספר שמואל שני סיפורים שמתארים את פגישת דוד עם שאול שהם סותרים, שני תיאורים סותרים של מות שאול, כמה וריאציות של סיפורי בריחה של דוד משאול, שני סיפורים שקשורים בסעודת החודש ועוד ועוד מסורות סותרות. ספר דברי הימים הוא כר נרחב הרבה יותר למסורות שסותרות מקורות אחרים במקרא. שם אנחנו למדים על בני אפרים שמתו בארץ כנען כאשר אפרים מעולם לא הגיע לשם. שם יש לנו רשימות אחרות לחלוטין של שושלות של ישראל ממקומות אחרים ועוד ועוד סתירות. סתירות אלה היו הסיבה ששפינוזה למשל טען שהעורך של המקרא לא הספיק לגמור את העריכה ומת. והן הבסיס למעשה לביקורת המקרא.

 

[masorti]

שלוש הערות...

אחת... החיבור ע+ר=ש נכון בכתב העברי המודרני. אבל עיקר הקאנון נכתב עוד כשהשתמשו בכתב הקדום. שתיים... יש עוד עדויות למלך בעל שם כפול פרט לצדקיהו. שלמה נקרא בתנ"ך גם ידידיה. (ויש כמובן גם את תגלת פלאסר האשורי שנקרא גם פול.) שלוש... הטענה שהשם דוד אינו שם פרטי של מלך אלא דרגה ("הדוד") נפסלת בגלל כתובת תל דן שבה נזכר במפורש "בית דוד". טכנית יתכן שמלך ארם יתאר את שושלת מלכי יהודה כ"בית המצביאים מבנימין", אבל מהנסיון במאות כתובות ארכיאולוגיות - כמעט תמיד ההתייחסות היא לשמו הפרטי של המלך מייסד השושלת ולא לדרגתו הקודמת. השווה למינוח "ארץ בית עמרי" ששימש את האשורים לתיאור ממלכת ישראל.

 

[בוציפלוס]

תגובה

1) מכיוון שהתנ"ך כפי שהגיע אלינו הגיע דרך הכתיב האשורי יתכן שטעות ההעתקה היא מתקופה יותר מאוחרת מזו שהקטע נכתב בה במקור. 2) הכתובת ל"בית דוד היא מאוחרת ועל כן יתכן בהחלט שהיא כבר קשורה למסורות מאוחרות. יתכן כמובן שבשתי ההערות שלך אתה צודק. ואז האפשרות שפשוט יחסו לדוד במסורת אחת מעשים שמיוחסים לגיבורים אחרים במסורת אחרת היא האפשרות הנכונה.

 

[masorti]

תשובה...

1) התנ"ך החל להיכתב בכתיב האשורי רק בתקופה ההלניסטית, ועד אז כבר רוב הקאנון היה מוגדר. הטענה שטעות ההעתקה היא מהתקופה המאוחרת שקולה לטענה שעד אז כמעט ולא היו עותקים של הקאנון (ובפרט ספר שמואל), וטעות סופרים בעותק יחיד שינתה את הטקסט במה ששרד. לי זה נשמע קצת מוזר. 2) כתובת תל דן היא רק כ- 150 שנה אחרי ימי דוד. אני מניח שהמסורת על מייסד השושלת ביהודה עוד לא היתה כה לוטה בערפל העבר עד שמלך ארם טעה בין שם פרטי ודרגה.

 

[1key]

פרשנויות שונות

האפשרות כי השם "יערי" הוא עיוות של ישי מוכרת לי אבל לא ממש משכנע. האפשרות כי "דוד" הוא תואר גם כן אינה משכנעת וזאת משום שבשום מקום לא מוזכר "דוד" כשם תואר אלא כשמו הפרטי של דוד בן ישי. בשום מקום גם לא מאוזכר כי לדוד היה שם (אלחנן) כך שהבעיה בשאלה מי הרג את גולית נשארת בעינה (אגב מדוע "דוד" הוא שם תואר למצביא משבט בנימין ולא למצביא משבט יהודה?) לכן, הפרשנות כי קיימת מסורת אחרת לפיה אלחנן הרג את גולית ולא דוד משכנעת יותר, על אף המשמעות המהפכנית המקופלת בקבלת פרשנות זו, שכן זו תהיה הוכחה לדה-לגיטימציה שעשו עורכי ספר שמואל/מלכים/דברי הימים לשאול המלך; שהרי ידוע כי עורכי הספרים הללו היו סופרים מטעם בית דוד כך שיש חשש לניגוד אינטרסים מובהק... אמנם מתעוררת השאלה אם העריכה של הספרים הנ"ל היתה מגמתית הכיצד השתרבב הפס' הבעייתי לפיו אלחנן הרג את גולית? לדעתי יכול להיות לזה הסברים למשל שמישהו מהעורכים הכיר מסורת אחרת (ואולי אף הכיר באמיתותה?) דאג "להשתיל" את הפס' כדי שהמסורת לא תשכח. אם נסנן את כל התאורים והסיפורים המופלאים המיוחסים לדוד בן ישי ונתמקד באובייקטיביות בדמותו ובמעשיו ונשווה אל מול דמותו ומעשיו של המלך שאול (לפי המעט הידוע לנו מספר שמואל אותו ערכו, כאמור, סופרי בית דוד) נגלה שהמלך הדתי, הצדיק, הערכי, והראוי שמבין השניים הוא דווקא...שאול בן קיש, זה שהלך לחפש את האתונות ומצא את המלוכה.

 

[lion 7]

זה גולית אחר

ולא מי שהרג דוד (2 שמואל 21:19) ו(דברי הימים א, 20:5) זה נכון נהרג על ידי אלחנן בן יערי ארגים . נזכרו רבים מהגיבורים במלחמות מבני ראפא כך שיש כאלה חושבים שראפא הוא משושלת גולית..

 

[anonimitusa]

מתוך מה אתה מסיק כי שאול היה ראוי

יותר למלוכה, מדוד? למה אתה מתכוןו "דת, צדיק, ערכי"?

 

[1key]

קווים לדמותו של שאול המלך

ה' בחר את שאול בן קיש להימשח ולהיות למלך הראשון של ישראל. אחת הסיבות שהוא נבחר לתפקיד היתה שהוא היה אדם צנוע, עניו, נחבא אל הכלים, ולראיה- מיד לאחר טקס הכתרתו הוא שב לעבודתו השגרתית כאיש אדמה, ולא מיהר לבנות ארמון, יועצים, משרות ("ג'ובים), וכו' כפי שהיית מצפה מאיש שררה שכל רצונו ותאוותו זה שלטון גרידא ללא תוכן פנימי או מוסרי. כמה סמלי הוא סיפור האתונות בהקשר של צניעות ותום לב. שאול בן קיש בסה"כ יצא למסע חיפוש אחר האתונות האובדות של אביו, אבל תחת זאת הוא מצא את "הרואה" אשר משח אותו, בהוראת ה', להיות למלך. שאול היה מלך מוסרי מאוד. מאוד מוסרי. ידוע לכל כי לכל מלך שמלך בישראל החל מתקופת דוד והלאה היו מספר רב מאוד של נשים ופילגשים. בהקשר של שלמה בן דוד אף הגיע מספר הנשים לשיא השיאים ממש- 1000 נשים סה"כ מהן יהודיות כשרות, מהן ישראליות כשרות, ומהן בנות ניכר שאליבא דחוקי התורה אינן כשרות (מלכתחילה). התורה אמנם אינה מגבילה באופן פורמלי במספר הנשים אבל לכל אבותינו (להוציא את יעקב שנסיבותיו שונות) היו מערכות יחסים עם אישה אחת (או שניים) והעניין מובן על רקע חוקי התורה לפיהם האדם צריך לשלוט ביצרו ולהימנע מעיסוק אובססיבי בכך שלא לדבר על חוקי הטהרה והטומאה. לשאול המלך, לעומת זאת, היו שני נשים בלבד. יותר מדוייק אישה ופילגש. אז מי נראה לך שומר יותר על ערכי משפחה? מי שרוצה מקורות כי מדובר במלך דתי, סגפן וצנוע יכול לקרוא כאן. לא יודע, אבל על רקע הכרותי המטאפורית את שתי הדמויות (שאול ודוד) נראה כי על פניו שאול הוא אדם ערכי ומוסרי יותר, ועל כן אולי גם ראוי יותר.

 

[anonimitusa]

במושגים "אנושיים" כפי שאנחנו בני

האדם מסתכלים ובוחנים אנשים שאול נראה לכאורה המלך ה"מוסרי". אנחנו בוחנים אנשים עד כמה הם עושים את מה שבני האדם מצפים מהם. שאול אכן עשה את מה שבני האדם ציפו ממנו. הוא מלך והיה לוחם אמיץ מאד. בא נסתכל על שאול בעינים של אלהים ונראה עד כמה דוד עם כל החטאים שלו, היה ענו וצנוע ולא חי בגאווה לאחר שחזר בו מחטאיו. החטא של שאול כלפי אלהים היא שרצה בכוחו ובעצמו (בלי לחכות לאלהים) להביא לנצחון של העם במלחמה. אלהים אמר לו באמצעות שמואל כי obedience is better than sacrifice , שאול התמקד בהקרבה שלו ולא בלכחות לאלהים. המלחמות שלנו הן לאלהים, ולא לנו. לשאול היתה נקאה נוראית בליבו לדוד וניסה לרצוח אותו מספר פעמים בהתקפי הזעם שהיו לו. היתה בו שנאה ובכך רוחנית זהו רצח. כשאלהים עזב אותו הוא לא חזר בתשובה וחיפש את אלהים, להיפך, ליבו התגלה בפנינו והשנאה המרובה שהיתה בו לדוד. הוא רדף את דוד בכוונה לרצוח אותו, ללא כל סיבה. דוד נתן לו את הכבוד כמלך וכשהיתה לו הזדמנות להרוג את שאול, הוא לא נגע במלך ישראל, ובכך חשף את ליבו בפנינו. אלהים בוחן את מה שבליבם של בני האדם ולא את המעשים. כי במעשים כולנו חוטאים. שאול ידע כי אלהים כבר לא איתו, כי כשאנחנו חיים את חיינו מתוך האג'נדה שלנו, אלהים מניח לנו. וכך עשה עם שאול. דוד לעומת זאת, הינו הדוגמא לחזרה בתשובה. הוא חטא חטאים נוראים שאכן אינם מוסריים כלל, אבל חזר בו ממעשיו וחיפש את אלהים ובקשת הסליחה והכפרה שלו באה מליבו פנימה. הוא הודה בטעותו וביקש מאלהים שיתן לו רוח חדשה ולב חדש. הוא רצה להיות קרוב לאלהים ובנה איתו קשר אישי נפלא. דוד הוא הדוגמא לסליחה של אלהים. לא משנה עד כמה דוד חטא, הוא חזר בו בליבו, ואלהים לא רק שסלח לו אלא אמר לו כי מזרעו יבוא המשיח. דוגמא נפלאה לעד כמה רחום אלהים ומה שבענינו נראה חוטא גמור , בעיני אלהים הוא אהוב כי ליבו היה נכון עם אלהים. כששמואל ראה את דוד, הוא ראה כפי שבני אדם רואים. ראה נער רועה צאן ואמר לאלהים "זה הנער? את זה אתה רוצה שאמליך אחרי שאול?" כן, אמר לו אלהים. אני בוחן את הלב. לכן לנו כבני האדם קשה מאד לראות בעינים של אלהים. אמות המידה שלנו , דרכנו ומחשבותינו שונים מאד מאלה של אלהים. לכן כשחוזרים אליו הוא מלמד אותנו להביט בעינים שלו ולהסתכל על בני אדם כפי שהוא מסתכל ורואה אותם. הוא נון הזמדנות שוב ושוב ולבסוף מניח לנו אם נסרב ללכת בדרכו. שאול סרב ואיבד את המלוכה.

 

[בוציפלוס]

אתה מסתכל על חצי סיפור

נדמה לי שהטרגדיה של שאול היא כיצד דווקא בשל הענווה שלו שהיא יותר חוסר ביטחון שבאה לידי ביטוי בתחילה בכניעה לעם גם כאשר היה צריך לעמוד על שלו והופכת עם הזמן לרצחנות מטורפת. כאשר שאול חוזר לעבודת האדמה בתחילה הרי שיש בכך פתיחה טובה אולם כאשר מתוך פחד הוא מפסיק לחכות לשמואל עבור הקרבן, כאשר הוא נכנע לעם ונותן לו להנות משלל שהוא קודש לה' במלחמת עמלק, כאשר הוא מקנא בדוד הנאמן (לפחות אז) ומנסה לרצוח אותו, את יונתן ולבסוף משמיד את נוב עיר הכהנים על נשיה, ילדיה וכל צאנה ובקרה וכו' כלומר עושה לה את מה שהיה צריך לעשות לעמלק הרי שהוא מאבד שליטה לחלוטין. דוגמא נוספת היא השבועה שהשביע את ישראל שלא לטעום לחם במרדף אחרי פלשתים. שובעה שבשלה הוא כמעט הורג את יונתן ושוב הוא נכנע לעם כנגד השבועה. באופן כללי שאול נדמה כאדם בעל רגשות עזים ונטיה לאקסטזה (הוא מתנבא פעמיים עד כדי אבדן הכרה) והפכפכים ומבחינת המקרא הוא מעמיד את רגשותיו לפני חובתו לאלהים וזה מצד המקרא חטא בל יכופר.

 

[1key]

נכון אבל

אני לא רואה בהכרח את פעולתו של שאול מתוך פחד בהקריבו את הקורבן אלא דווקא כמהלך המעיד על דתיות מצד אחד (בכל זאת הוא נטל על עצמו את תפקיד המקריב ולא שלח את החייליו לקרב בטרם ההקרבה כמצוות ה'), ומצד שני על פרגמטיות בכך שהנביא (המייצג בשעה זו את החוקים הנוקשים וחסרי הפשרות) עומד אל מול המלך שנאלץ לקבל החלטה "בזמן אמת" (ולא קיבל אותה אלא כעבור שבעה ימים בלבד, כלומר המלך נתן לנביא זמן סביר להגיע למערכה) ומשבושש הנביא לבוא החליט מה שהחליט. התקפת הנביא עליו והעונש בשל מעשה זה בלתי סביר בעליל (וזאת על רקע מעשים של דוד והעונש "הקל" יחסית). גם שמירת המלך ובעלי החיים במלחמת עמלק נתפסים בעיני כמעשה הומאני וכמעשה שבהחלט יש בו הגיון על רקע הסברו של שאול כי חשב בכך לפאר את שם ה' וכן לתגמל את העם על המלחמה הקשה (בחלוקת השלל שהיתה מקובלת אז). מעשיו האחרים של שאול שתיארת (השמדת נוב עיר הכוהנים וכו) נעשו על רקע המסופר לנו בספר שמואל- ה' סר מעל שאול ותחת זאת שלח בו רוח רעה .לא רק שאני סבור כי עונש זה חמור מעבר לכל מידה אלא שגם מבחינה משפטית מסיר מפני שאול את האחריות למעשיו! ממש חלה עליו כאן חזקת" אי שפיות זמנית" או בלשון אחרת: שאול עשה מה שעשה כשהיה במצב של "דחף לאו בר כיבוש". מעניין לציין כי קראתי פעם (אני מביא מהזכרון כרגע המקור נמצא היכן שהוא אצלי) דיעה של חז"ל לפיה לא היתה המשכיותת לשאול מפני שהוא היה...טוב מדי וראוי מדי, ולכן נלקחה המלוכה ממנו לאדם שהוא יותר "אנושי" ממנו.

 

[בוציפלוס]

תגובה

ראשית מנקודת הראות המקראית (או של התקופה בכלל) מושג כמו הומניות הוא אנכרוניסטי לחלוטין. שנית מה בדיוק הומני בלרצוח את כל הנשים והילדים אבל לחמול על הצאן והבקר על מנת להקריב ממנו קרבן ולהנות מהסטייקים? ההגיון של העם הוא מאוד פשוט מגיע גם לנו להנות מהאוכל (בקרבן שלמים בניגוד לקרבן עולה שנשרף כליל עושים למעשה "על האש") ובכלל מעשה העם הופך את המלחמה לעמלק ממלחמת קודש שבשלה תנאי השלל המקובלים מבוטלים למלחמת רשות ולמלחמה רגילה. אגב לעניין זה יכולה להיות גם פרשנות מעניינת שדווקא תהפוך את שמואל להומניסט (אסור להנות ממלחמה) או לחילופין תהפוך אותו לסדיסט ממש (אבל שוב אלה תהיינה פרשנויות אנכרוניסטיות). לגבי המלחמה עם פלשתים והקרבן הנקודה היא שוב האם שאול סמך על אלהים ואז אין חשיבות לזמן, למספר האנשים וכו' או שלא. שאול לא סמך על אלהים ועל כן שמואל מתעצבן. אגב זה ששאול לקח סמכות לא לו והקריב קרבן רק מעצימה את חטאו וכך גם קרבנו הופך מקרבן לאלהים לנסיון לאקט מאגי או בכל אופן קרבן טמא. לגבי עניין הרוח הרעה הרי בתחילה שאול פועל מתוך רוח ה' (הטובה כמובן) האם אז תשלול ממנו את מה שעשה? התנ"ך מצד אחד אכן עושה זאת ומצד שני לא. מצד אחד על הכל אלהים משגיח ואת הכל הוא מכוון ומצד שני לאדם תמיד יש בחירה. זו אולי אחיזה בשני הקצוות אבל היא עקבית מבחינה זו שהיא שהדבר מתקיים הן כאשר האדם חוטא והן כאשר הוא עושה הטוב בעיני ה'. האמירה של חז"ל מתייחסת לראשית מלכותו שכן קיים פסוק האומר "שאול בן שנה במלכו ועשרים שנה מלך על ישראל" לפי השערות המחקר נפלה לפני המילה "שנה" מילה כלשהי כנראה ארבעים אבל חז"ל דורשים זאת שאול כתינוק בן שנה נקי מחטא. אולם הכוונה לתמימותו בראשית דרכו שהיא הבעייתית משום שאין ממנים מלך שאין תלויה לו קופה של שרצים (יתכן שהכוונה גם למוצאו שהוא מישראל ונקי ממזרות בניגוד לדוד שלו מוצא לא תקני בלשון המעטה מיהודה ותמר וכן מרות המואביה)

 

[1key]

אפשר לראות את גם אחרת

ייתכן כי שאול לא רק חמל על בע"ח ועל אגג אלא גם על נשים וכו', ולראיה העם העמלקי לא הושמד, שכן שמואל (הלא הומניסט) הרג את אגג ,שלפי המקרא אמור להיות האחרון מבני עמלק שהרי "טעותו" של שאול היתה אמורה להיות בהשארתו בחיים כנציגו האחרון של עמלק עלי אדמות ובמשך השנים אנו רואים אזכור לבני עמלק. דבר שמלמד על כך כי צבא שאול לא השמיד את כל בני עמלק. אגב, מדוע לשאול אסור היה להקריב ולשמואל מותר היה?

 

[galgal21]

לי דוקא נראה שעורכי ספר

שמואל היו די אובייקטיבים. הם לא היססו לכתוב על הפשע שבצע דוד בבת-שבע ובאוריה החיתי, הם לא היססו לציין לשבח אנשים מבית שאול כמו יהונתן ומפיבושת, הם לא היססו לציין את העובדה שדוד חשד לשוא במפיבושת נכד שאול (דוד חשד שמפיבושת תמך באופן פסיבי במרד אבשלום, וכעונש לקח ממנו את מחצית השדה שלו). ספר מלכים כותב על יותר ממחצית מלכי בית-דוד: "ויעשו את הרע בעיני יהוה".

 

[1key]

לא נראה לי אובייקטיבים

כנראה שאת סיפור בת שבע מישהו גילה ולא היה ניתן להסתיר זאת, אז הם היו חייבים להזכיר זאת. אבל שים לב שדוד מתוודה ומצטער וממשיך כרגיל ומסופר שה' עימו והכל בסדר (בהמשך כמובן יתוארו "עונשים" שכאלה אבל בסוף הכל מסתדר לו). כמובן שיהונתן ומפיבושת יתוארו בעין יפה על ידי סופרי בית דוד שהרי הם סוף כל סוף "הפודלים" של דוד. האחד בוגד באביו שמנסה להיפטר מאדם שבעיניו, וזה לגיטימי, חתרן שחותר תחת מלוכתו. ויהונתן משתף עימו פעולה... גם פעולות "רעות" של מלכי בית דוד לא ניתן לטשטש, מה גם שהם פעלו, כנראה, כנגד המסורת של סופרי בית דוד (כנראה שהם נחשבו ל-"שמאלנים עוכרי ישראל" אותם מלכי בית דוד שסררו) כך שהיה לאותם סופרים אינטרס להציג את מעשיהם כ "רעים".

 

[galgal21]

את סיפור דוד ובת-שבע היה

בקלות ניתן להסתיר גם אם מישהו גילה זאת במקרה. אל תשכח שבעולם העתיק היה שלטון דיקטטורי אם מישהו היה פותח את פיו שלא לפי רצון המלך המלך היה שולח חיילים לשחוט אותו ואת משפחתו. כך שאנשים לא העזו לפתוח את הפב גם אם ידעו דבר מה וסופרי המלך שקבלו משכורת מהמלך לא היו מעיזים לכתוב דבר כזה. לדעתי רק כח עליון יכל לכתוב דבר כזה נגד המלך. בעולם העתיק לא היה דבר כזה של סופרי משפחת המלוכה שכותבים נגד מלכים שפעלו בניגוד למסורת של אותם סופרים. בעולם העתיק המלך אמר לסופרי בית המלוכה מה לכתוב (הוא שלם להם משכורת) והם היו עבדים נרצעים שלו. בממלכת ישראל הקדומה לא היה דבר כזה "שמאלנים" או "ימנים" וגם לא היה שום דבר דבר דומה לכך.

 

[דהאמא]

לשלטון האל אתה קורא שלטון דיקטטורי?

ובודאי שהיו שמאלנים דאז. רק שקראו להם באותה העת "נביאים". למשל, אם מישהו כיום יאמר כי עלינו להיות כפופים למעצמת העל השלטת ולא לקום נגדה, היו מתייגים אדם כזה כשמאלני. אז זה בדיוק היה המסר של ירמיה הנביא - 'אל תבטחו בבית המקדש שיציל אתכם, אל תבטחו שאלוהי אבותיכם יגן עליכם, ואל תכינו נשק להילחם בבבלים הבאים עליכם. היכנעו, קבלו את מרותם, ושובו מחטאיכם'. זוהי תמצית השמאלניות של אותם ימים.

 

[galgal21]

השלטון של האל אינו דקטטורי

אבל מי שטוען ששאול היה מלך יותר צדיק או יותר מתאים משאול סותר את דברי התנ"ך. ואם הוא סותר את דברי התנ"ך אז הוא טוען ששאול או דוד שלטו מטעם עצמם ולא היה כח עליון שמנה אותם. אם לפי טענת אותו אדם 2 מלכים אלו שלטו מטעם עצמם אז 2 מלכים אלו היו שליטים דיקטטורים. אם לפי טענת אותו אדם דוד היה שליט דיקטטור אז אף אחד לא יכל לכתוב את סיפור בת-שבע ולהכניסו לתנ"ך (מלך דיקטטור היה שוחט אדם כזה ושורף את ספריו). לפי אותה גישה גם לא יתכן שיופיעו בספר משפטים על מלכי דוד כמו "ויעש הרע בעיני יהוה". אבל מכיון שסיפור בת-שבע הופיע בתנ"ך וכמו כן הופיעו משפטים לא מחמיאים על מלכי בית-דוד האחרים, יש סתירה בטענה הראשונית של אותו אדם.

 

[galgal21]

שמאלני אינו אדם שטוען שיש

להכנע למעצמת העל. שמאלני זה אדם שטוען שעל מדינת ישראל להסכים להקמת מדינה פלשתינאית כי מגיע לכל עם זכות להגדרה עצמית. השמאלני טוען שעל ישראל לותר לעם חלש ממנה (ולא לעם חזק ממנה). אין היום ויכוח אם להכנע למעצמת על. מעצמת העל האמריקאית שולטת בישראל באופן עקיף ולא השמאל ולא הימין מתנגדים לכך.