מי הסית לרצח?
דברים שכתב רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד לפני 3 שנים: שלוש שנים לרצח רבין, והכל מדברים על הסתת אנשי "הימין". עיון בהסטוריית ההסתה בישראל מוכיחה באופן ברור כי את ההסתה המציאו דוקא אנשי השמאל, ולהם זכויות יוצרים על פרקי ההסתה הקיצוניים והנוראים ביותר הרצח הנתעב של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הכניס את החברה הישראלית להלם שהיא לא מצליחה להשתחרר ממנו. הגינוי והסלידה לרצח באו מכל שדרות וגם מכל המפלגות, אבל השמאל בישראל בסיוע ישיר ואינטנסיבי של התקשורת עשה בזה שימוש לא הוגן כדי לנגח את המחנה האחר, כאילו שהוא האשם בזוועה הזאת. הייתי יריב קיצוני ליצחק רבין בסוף דרכו, כתבתי ונאמתי על כך ככל שאפשרו לי. בשיחות נפש אמרתי לו כי הרי את כל המשנה המדינית שאני מחזיק בה למדתי ממנו ואני נאמן לה בעוד שהוא החליף דגלים. רבין הודה בעובדות אלה, אבל טען שהנסיבות השתנו. ראיתי ביצחק רבין "חבר ויריב" ונהגתי בו כבוד כמפקדי ומורי לשעבר. כאשר הוא נרצח - בכיתי אותו וכאבתי את מותו וזה לא חדל להעסיק אותי מזה כ-1,100 ימים ולילות. חברי ואני מתנגדים בתקיפות לכל אלימות, לסוגיה ולצורותיה, ובמיוחד ליטול חיי אדם. האמנו שנורמה כזאת, המקובלת אצל שכננו לא תבוא בקהלנו. אבל זה בא למגינת לבנו, ומאז שזה קרה נטל השמאל את היוזמה לידיו וניצל את כל הבמות וכל הכלים שברשותו או שבשליטתו להשמצת המחנה הלאומי והמחנה הדתי, כאילו הם אחראים לתועבה הזאת. תחנות הרדיו והטלויזה אינן פוסקות מדברי בלע והושטת אצבע מאשימה כלפינו מזה שלוש שנים, כאילו שאנחנו גרמנו לרצח, השפענו על הרוצח, הסתנו, יצרנו אווירה וכאילו הרוצח פעל בשליחותנו. אבל אין דיבה גדולה מזאת, וזוהי השמצה פרועה ומעשה נבלה מצידם. כך הם עושים כל השנה, ומחזקים את עוצמת הדברים ביום השנה לרצח ברמה מחרישת אזניים. בדיקה ועיון מעמיקים ב"דברי הכנסת" ובעיתוני התקופה מלמדתכי היה זה דוקא השמאל בישראל שהחל בהסתה, ולא סתם בהסתה אלא בהסתה לשימוש בנשק ולרצח. מנהיגי המחנה הלאומי אמנם תקפו וביקרו את ממשלות רבין ז"ל ופרס יבל"א, אבל מעולם לא קראו ליטול נשק ביד או לרצוח, בעוד שמנהיגים ואנשי רוח מן השמאל קראו במפורש לעשות זאת. בעוד ששני מעשי הרצח הפוליטיים הנתעבים, שנעשו בישראל בתקופה הזאת - זה של אמיל גרינצוייג ז"ל וזה של יצחק רבין ז"ל נעשו בידי נמושות מהשוליים, הרי ההסתה לרצח מצד השמאל באה מפיהם של מנהיגים, חברי כנסת,פרופסורים ומומחים למשפט. שופרות השמאל טוענות שהרוצחים הוסתו ע"י מנהיגי המחנה הלאומי כאשר הם כינו את הממשלה ושריה כ"בוגדים". ובכן, "בוגד" לפי המילון הוא "מפיר אמון, אדם הפועל נגד חבריו, נגד עמו או נגד ארצו ומסייע לאויב". למיטב הבנתי, הגדרה זו תואמת למעשי הממשלות שמסרו מחוזות מולדת לידי אויב עמנו יאסר ערפאת. ואילו "בגידה" מוסברת במילון כ"מעילה, הפרת אמון", וגם אלה תואמים למעשים הנילוזים של הממשלות. יתכן, שעכשיו לאחר רצח רבין, אנחנו צריכים לחדול משימוש במונח הזה אף כי תוכנו הוא נכון. עכשיו זה בבחינת "הסתה" שמשמעה במילון הוא רק "שיסוי או פיתוי", אף כי אני מאמין שרבין נרצמח באשמת השב"כ - הן בהפעלה שלומיאלית של סוכן מופרע והן בלקויי האבטחה של רבין ז"ל. אבל לא נוכל להתייחס לסוגיה הזאת מבלי שנביא כאן קצת מדברי ההסתה של אנשי השמאל, וכדי לעמוד בסד המסגרת נביא בעיקר הסתות מיליטנטיות ואלימות: & במשך תקופה ארוכה צעקו וכתבו אנשי השמאל: "בגין רוצח! שרון רוצח!". & אנשי "שלום עכשיו" התפרצו להתנחלות אפרת ב-1983 הרסו והחריבו, וכתבו על הקירות "מוות למתנחלים!". & פרופ´ ליבוביץ כינה בשנת 1985 את חיילי צה"ל כ"יודנאצים". הוא קרה לאנשי השמאל לאחוז בנשק. & הפסל יגאל תמרוקין אמר ב-1988: "תרומתי תהיה אם אקח תת-מקלע במקום עט ועפרון ואהרוג את רפול וגנדי, אבל אין לי ביצים לעשות זאת". כלומר הוא מזמין בעלי אברים כאלה לעשות זאת. & פרופ´ זאב שטרנהל אמר בשנת 1988: "בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה, או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות עם טנקים על עפרה יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי". & הסופר עמוס עוז בשנת 1990 הבטיח לפלג את המדינה והצבא ולהשתטח תחת גלגלי המשאיות ולפוצץ גשרים. & המשפן משה נגבי אמר בשנת 1990, שמלחמת אחים לא תפחיד אותו, ודיבר בזכות הסרבנות וסוף המדינה. & המשרור חיים חפר תאר בשנת 1986 את המתנחלים כמוצצי דמם של העניים בישראל וגזר עליהם: "ואש תצא מזרעית - - - ותיגע באש הבאה מירוחם, ומכל טירות גוש אמונים יעל העשן, ואבק מכל עסקי החווילות - - - וחשיכה תרד עליהם בצהריים, וסכין המסכנים תבוא עליהם בלילות, כבר לא תהיינה שאלות"... & בעיתון "הקיבוץ" בשנת 1989 כתב חבר המערכת: "כאן יהיה מרחץ דמים ותיהיה מלחמת אחים ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים". & בעיתון "הקיבוץ" בשנת 1985: "אם צריך, אני מוכן לירות במתנחל, רצוי בין העיניים". & בעיתונים ברדיו ובטלוויזיה קראו למתנחלים בשם "מתנחבלים" (זכויות יוצרים למנהיגת מרצ שולמית אלוני), "משיחיים", "סהרוריים", "תואמי חמאס" (זכות יוצרים לשר יאיר צבן), "פרזיטים" "סרטן בגוף המדינה", אוייבי השלום". & פרופ´ משה צימרמן קרא לילדי המתנחלים "נוער היטלר". & רן אדליסט, עיתונאי וסופר אמר ב-1988: "אלף פעם נצעק שדם הילדים ההרוגים בראשיכם, ואלף פעם הדם הזה נדבק באצבעות כולנו, עד לנקודה שבה זה לא יהיה יותר משחק ילדים, אלא משחק מלחמה בינינו - ובמלחמה כמו במלחמה". & הסופר א"ב יהושע אמר ב-1983: "בעוד חמש-שש שנים תיהיה לנו מלחמת אזרחים קטנה כאן. אין מה להבהל מזה, הטובים שבעמים ניהלו מלחמות אזרחים". & צעירי העבודה חילקו באוגוסט 1995 מדבקית (סטיקר) שבה היה כתוב: "אל תפנו מתנחלים. תירו להם בראש. מתנחל טוב זה מתנחל מת". באמתחתי עוד הרבה ציטוטים נוראים כאלו מפי אנשי שמאלוכולם נאמרו לפני רצח רבין ז"ל. אז מי הסית? מי ניבא על "מלחמת אזרחים קטנה", מי אמר "תירו להם בראש בין העיניים"? השמאל מזלזל במתים שלנו (מתחילת האנתיפדה - 465!) והוא קורא להם "קרבנות השלום"; כאשר ערבים רצחו ערבי בחלחול - הם השמיצו את "העשבים השוטים" שגדלים בערוגת חברון היהודית; הם מיהרו לעלות לרגל למשפחת ההרוג בחלחול ולהתנצל בשם היהודים, בעוד שהרוצח היה ערבי, והם לא נהגו כך עם מרבית החללים היהודים; הם נפגשו עם אירגוני הטרור כשזה היה עדיין בלתי חוקית; הם גיחכו על "ישובי הרפאים" שלנו ביש"ע, שעלו כולם ע"פ החלטת ממשלה; הם השמיצו, הם ביזו, הם הסיתו! אבל הציגו פני קוזק נגזל וטענו שהימין מסית. המחנה הלאומי לא השכיל להשיב מלחמה ולהעמיד את המסיתים והמשמיצים במקומם הראוי. אנחנו התגוננו במקום לתקוף, במקום להגיד להם: טלו קורה מבין עיינכם, והפוסל - במומו פוסל, ולשמאל בישראל יש מום גדול בענייני הסתה והשמצה, וגם באלימות כלפי יריבים. מתוך עיתון "מולדת" גליון מס´ 124-123, כסלו תשנ"ט, דצמבר 1998.
דברים שכתב רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד לפני 3 שנים: שלוש שנים לרצח רבין, והכל מדברים על הסתת אנשי "הימין". עיון בהסטוריית ההסתה בישראל מוכיחה באופן ברור כי את ההסתה המציאו דוקא אנשי השמאל, ולהם זכויות יוצרים על פרקי ההסתה הקיצוניים והנוראים ביותר הרצח הנתעב של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הכניס את החברה הישראלית להלם שהיא לא מצליחה להשתחרר ממנו. הגינוי והסלידה לרצח באו מכל שדרות וגם מכל המפלגות, אבל השמאל בישראל בסיוע ישיר ואינטנסיבי של התקשורת עשה בזה שימוש לא הוגן כדי לנגח את המחנה האחר, כאילו שהוא האשם בזוועה הזאת. הייתי יריב קיצוני ליצחק רבין בסוף דרכו, כתבתי ונאמתי על כך ככל שאפשרו לי. בשיחות נפש אמרתי לו כי הרי את כל המשנה המדינית שאני מחזיק בה למדתי ממנו ואני נאמן לה בעוד שהוא החליף דגלים. רבין הודה בעובדות אלה, אבל טען שהנסיבות השתנו. ראיתי ביצחק רבין "חבר ויריב" ונהגתי בו כבוד כמפקדי ומורי לשעבר. כאשר הוא נרצח - בכיתי אותו וכאבתי את מותו וזה לא חדל להעסיק אותי מזה כ-1,100 ימים ולילות. חברי ואני מתנגדים בתקיפות לכל אלימות, לסוגיה ולצורותיה, ובמיוחד ליטול חיי אדם. האמנו שנורמה כזאת, המקובלת אצל שכננו לא תבוא בקהלנו. אבל זה בא למגינת לבנו, ומאז שזה קרה נטל השמאל את היוזמה לידיו וניצל את כל הבמות וכל הכלים שברשותו או שבשליטתו להשמצת המחנה הלאומי והמחנה הדתי, כאילו הם אחראים לתועבה הזאת. תחנות הרדיו והטלויזה אינן פוסקות מדברי בלע והושטת אצבע מאשימה כלפינו מזה שלוש שנים, כאילו שאנחנו גרמנו לרצח, השפענו על הרוצח, הסתנו, יצרנו אווירה וכאילו הרוצח פעל בשליחותנו. אבל אין דיבה גדולה מזאת, וזוהי השמצה פרועה ומעשה נבלה מצידם. כך הם עושים כל השנה, ומחזקים את עוצמת הדברים ביום השנה לרצח ברמה מחרישת אזניים. בדיקה ועיון מעמיקים ב"דברי הכנסת" ובעיתוני התקופה מלמדתכי היה זה דוקא השמאל בישראל שהחל בהסתה, ולא סתם בהסתה אלא בהסתה לשימוש בנשק ולרצח. מנהיגי המחנה הלאומי אמנם תקפו וביקרו את ממשלות רבין ז"ל ופרס יבל"א, אבל מעולם לא קראו ליטול נשק ביד או לרצוח, בעוד שמנהיגים ואנשי רוח מן השמאל קראו במפורש לעשות זאת. בעוד ששני מעשי הרצח הפוליטיים הנתעבים, שנעשו בישראל בתקופה הזאת - זה של אמיל גרינצוייג ז"ל וזה של יצחק רבין ז"ל נעשו בידי נמושות מהשוליים, הרי ההסתה לרצח מצד השמאל באה מפיהם של מנהיגים, חברי כנסת,פרופסורים ומומחים למשפט. שופרות השמאל טוענות שהרוצחים הוסתו ע"י מנהיגי המחנה הלאומי כאשר הם כינו את הממשלה ושריה כ"בוגדים". ובכן, "בוגד" לפי המילון הוא "מפיר אמון, אדם הפועל נגד חבריו, נגד עמו או נגד ארצו ומסייע לאויב". למיטב הבנתי, הגדרה זו תואמת למעשי הממשלות שמסרו מחוזות מולדת לידי אויב עמנו יאסר ערפאת. ואילו "בגידה" מוסברת במילון כ"מעילה, הפרת אמון", וגם אלה תואמים למעשים הנילוזים של הממשלות. יתכן, שעכשיו לאחר רצח רבין, אנחנו צריכים לחדול משימוש במונח הזה אף כי תוכנו הוא נכון. עכשיו זה בבחינת "הסתה" שמשמעה במילון הוא רק "שיסוי או פיתוי", אף כי אני מאמין שרבין נרצמח באשמת השב"כ - הן בהפעלה שלומיאלית של סוכן מופרע והן בלקויי האבטחה של רבין ז"ל. אבל לא נוכל להתייחס לסוגיה הזאת מבלי שנביא כאן קצת מדברי ההסתה של אנשי השמאל, וכדי לעמוד בסד המסגרת נביא בעיקר הסתות מיליטנטיות ואלימות: & במשך תקופה ארוכה צעקו וכתבו אנשי השמאל: "בגין רוצח! שרון רוצח!". & אנשי "שלום עכשיו" התפרצו להתנחלות אפרת ב-1983 הרסו והחריבו, וכתבו על הקירות "מוות למתנחלים!". & פרופ´ ליבוביץ כינה בשנת 1985 את חיילי צה"ל כ"יודנאצים". הוא קרה לאנשי השמאל לאחוז בנשק. & הפסל יגאל תמרוקין אמר ב-1988: "תרומתי תהיה אם אקח תת-מקלע במקום עט ועפרון ואהרוג את רפול וגנדי, אבל אין לי ביצים לעשות זאת". כלומר הוא מזמין בעלי אברים כאלה לעשות זאת. & פרופ´ זאב שטרנהל אמר בשנת 1988: "בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה, או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות עם טנקים על עפרה יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי". & הסופר עמוס עוז בשנת 1990 הבטיח לפלג את המדינה והצבא ולהשתטח תחת גלגלי המשאיות ולפוצץ גשרים. & המשפן משה נגבי אמר בשנת 1990, שמלחמת אחים לא תפחיד אותו, ודיבר בזכות הסרבנות וסוף המדינה. & המשרור חיים חפר תאר בשנת 1986 את המתנחלים כמוצצי דמם של העניים בישראל וגזר עליהם: "ואש תצא מזרעית - - - ותיגע באש הבאה מירוחם, ומכל טירות גוש אמונים יעל העשן, ואבק מכל עסקי החווילות - - - וחשיכה תרד עליהם בצהריים, וסכין המסכנים תבוא עליהם בלילות, כבר לא תהיינה שאלות"... & בעיתון "הקיבוץ" בשנת 1989 כתב חבר המערכת: "כאן יהיה מרחץ דמים ותיהיה מלחמת אחים ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים". & בעיתון "הקיבוץ" בשנת 1985: "אם צריך, אני מוכן לירות במתנחל, רצוי בין העיניים". & בעיתונים ברדיו ובטלוויזיה קראו למתנחלים בשם "מתנחבלים" (זכויות יוצרים למנהיגת מרצ שולמית אלוני), "משיחיים", "סהרוריים", "תואמי חמאס" (זכות יוצרים לשר יאיר צבן), "פרזיטים" "סרטן בגוף המדינה", אוייבי השלום". & פרופ´ משה צימרמן קרא לילדי המתנחלים "נוער היטלר". & רן אדליסט, עיתונאי וסופר אמר ב-1988: "אלף פעם נצעק שדם הילדים ההרוגים בראשיכם, ואלף פעם הדם הזה נדבק באצבעות כולנו, עד לנקודה שבה זה לא יהיה יותר משחק ילדים, אלא משחק מלחמה בינינו - ובמלחמה כמו במלחמה". & הסופר א"ב יהושע אמר ב-1983: "בעוד חמש-שש שנים תיהיה לנו מלחמת אזרחים קטנה כאן. אין מה להבהל מזה, הטובים שבעמים ניהלו מלחמות אזרחים". & צעירי העבודה חילקו באוגוסט 1995 מדבקית (סטיקר) שבה היה כתוב: "אל תפנו מתנחלים. תירו להם בראש. מתנחל טוב זה מתנחל מת". באמתחתי עוד הרבה ציטוטים נוראים כאלו מפי אנשי שמאלוכולם נאמרו לפני רצח רבין ז"ל. אז מי הסית? מי ניבא על "מלחמת אזרחים קטנה", מי אמר "תירו להם בראש בין העיניים"? השמאל מזלזל במתים שלנו (מתחילת האנתיפדה - 465!) והוא קורא להם "קרבנות השלום"; כאשר ערבים רצחו ערבי בחלחול - הם השמיצו את "העשבים השוטים" שגדלים בערוגת חברון היהודית; הם מיהרו לעלות לרגל למשפחת ההרוג בחלחול ולהתנצל בשם היהודים, בעוד שהרוצח היה ערבי, והם לא נהגו כך עם מרבית החללים היהודים; הם נפגשו עם אירגוני הטרור כשזה היה עדיין בלתי חוקית; הם גיחכו על "ישובי הרפאים" שלנו ביש"ע, שעלו כולם ע"פ החלטת ממשלה; הם השמיצו, הם ביזו, הם הסיתו! אבל הציגו פני קוזק נגזל וטענו שהימין מסית. המחנה הלאומי לא השכיל להשיב מלחמה ולהעמיד את המסיתים והמשמיצים במקומם הראוי. אנחנו התגוננו במקום לתקוף, במקום להגיד להם: טלו קורה מבין עיינכם, והפוסל - במומו פוסל, ולשמאל בישראל יש מום גדול בענייני הסתה והשמצה, וגם באלימות כלפי יריבים. מתוך עיתון "מולדת" גליון מס´ 124-123, כסלו תשנ"ט, דצמבר 1998.
