ההופעה במצדה.
שלום לכולם. חזרתי לארץ ממסע של חצי שנה, בברזיל ארגנטינה וארה"ב. כמוסיקאי, נכחתי בעשרות הופעות, בעיקר בברזיל (אין על המוסיקה הברזילאית

) ובארה"ב (נגני ג'אז מקצועיים שלא רואים הרבה כמותם בארץ) ובדיוק לפני שבוע נחתתי בארץ, נסעתי עם חברים ועם החברה למצדה, ויש לציין שתקופת ה"הערצה" שלי לדוויד, תמה מזמן, אבל ההערכה שלי אליו כנגן ומוסיקאי, לא תפוג לעולם, בעיקר עקב העובדה שאולי הוא לא ממש מודע לה, שהוא היה המורה הפרטי שלי לגיטרה...

(כי למדתי לנגן מהדיסקים שלו ומההופעות). אני מתחיל לאבד את חוט המחשבה, רציתי לציין, שלא באתי בציפיות גבוהות מדי, אבל דוויד, גרם לי לשכוח את כל חוויותי המוסיקליות מיבשת אמריקה, כשהוא נתן הופעה מקצועית, מרגשת, ובשילוב עם מיומנה, שמסתבר שהם הרבה יותר מרק מתופפים (כנריות, פסנתרן, גיטריסט, וכו'...) השילוב היה מדהים, האנרגיות על הבמה ובקהל הגיעו לשיאים, הסאונד היה מעולה (יחסית לתנאים הקשים במצדה), ואת הזריחה מעל ים המלח, כולנו מכירים כבר

אני מחפש בכח משהו רע להגיד, כדי שהביקורת תשמע מאוזנת, אבל חוץ מהבידוק הביטחוני (מחוייב המציאות במדינת ישראל, אין מה לעשות) שעיכב חלק מהקהל וגם את פתיחתו של המופע בזמן, פשוט אין לי מילים. עם כל הכבוד לקרנבל ולסמבה והפגוד'י של ברזיל, דוויד גורם לי להיות גאה שאני ישראלי !

אנשים. מי שלא היה, פשוט לא יכול להבין מה הוא הפסיד. אני עדיין באופוריה. (צירפתי תמונה אחת, לא הכי טובה, אבל במסגרת הגבלת משקל הקובץ) שבת שלום לכולם ! אוהד.