מי הוא לוחם

  • פותח הנושא chips
  • פורסם בתאריך

chips

New member
מי הוא לוחם

(כתבתי את זה בפורום דרך הלוחמים אבל אכתוב גם כאן) לדעתי לוחם אמיתי הוא אדם שיודע גם מתי לא להילחם למשל : אם משהו מקלל אותי אני פשוט אהבתל את דבריו בהנף יד ואמשיך בדרכי. (ולא אפוצץ אותו במכות) אם משהו מנסה להכות אותי אני פשוט אחסום אותו ואפעל כך שלא יכול לפגוע בי( כוח סביר מול כוח סביר) לוחם גם יודע מתי להשקיע אנרגיה ומתי לא מתי זה שווה ומתי לא. זהו גם לדעתי מי ששווה להיקרא מאסטר או סי פו. סי פו הוא לא אחד שמחפש את המילחמה ולא מלמד לתת מכות אלה מלמד דרך חיים!
 

chips

New member
מה דעתכם על זה ?.?

ושאלה לי האם חייב של מאמן אומנות לחימה תהיה תאודה ממכון וינגייט כדי ללמד. למשל מאמן קנג פו או jujitsu ? איזו הכשרה יש להם ללמד? ואם אין להם האם זו עברה על החוק?
 

ZaZen

New member
מאמר אחד ואולי גם תשןבה

בחורים קשוחים מאת:אנדרו דאוסון במשך השנים האחרונות עסקתי רבות בשאלה הנצחית שמטרידה הרבה מאומני הלחימה. מי הם החברה הכי קשוחים באמת ? אני רוצה להקדים ולהגיד כי יש גם הרבה בחורות קשוחות. אם כך מי הם? אופנוענים מגודלים מכוסי כתובות קעקע? אולי עברינים לשעבר? יתכן ושחקני פוטבול? אולי גלוחי הראש ?? שנאה יכולה לפתח מה שחלק מהאנשים יזהו כאומץ. אני עבדתי במלון אלביון שנמצא בנמל בניוקסל אוסטרליה. ואני חושב שראתי וספגתי מכות מאנשים קשוחים בזמן שעבדתי שם. לשמחתי ימים אלו חלפו והיום אני תלמיד של אומנויות לחימה פנימיות, נשוי לג´ניפר היפה ואב לשתי בנות מקסימות. אני אדם בר מזל. נחזור לשאלה, מי הם החברה הקשוחים? האם תהיתם על כך? האם בלכתכם ברחוב התבוננתם על מישהו וחשבתם האם אוכל להתמודד אתו? אל תתיאשו אני מצאתי את החברה הקשוחים. כאשר התבוננתי בקופסת הטמטום (טלוויזיה) באחד מהערבים הקרינו תוכנית על המחלקה האונקולוגית בבי"ח ´מטר´ והאנשים שרואינו היו באלפי מונים חזקים וקשוחים מכל מי שנלחמתי אתו! בכדי להתמודד עם סרטן או מחלות סופניות אחרות , נדרש הרבה יותר אומץ מאשר להתמודד עם כל סוגי הטיפוסים שהזכרתי קודם. לכן בפעם הבאה כשתראו משהו שאתם חושבים שהוא קשוח, זכרו שכמו צ´י , עוצמה אמיתית היא פנימית לא חיצונית ולהגן על עצמך בקרב רחוב הוא לא דבר קל, אבל בהשוואה למחלה סופנית? אני רוצה להודות למורה הדרך שלי בים אומניות הלחימה הפנמיות מרק בויס. תודה חבר. אנדרו הוא מדריך בכיר בביה"ס Black Eagle Chinese Boxing
 

ZaZen

New member
ועוד אחד של המורה שלי

The Way Of The Warrior By Erle Montaigue _________________________________________________________ A warrior is not just a person who has learned some moves, is able to kick at 90 miles per hour or who has won the world championships at kick-boxing. A warrior must earn his title. The martial artist is a person who knows things that go far deeper than just self defence, he is someone who walks into a room full of people and an immediate calm falls upon that room, he is a person who can touch a person´s head, or arm, or hand and cause an inner stillness and peace to fall upon that person. You know a warrior not from the way he looks, his big biceps, or his rolled up sleeves revealing a row of tattoos, or his shaven head or the fact that he wears his full gi (karate uniform) to parties! We know the warrior by his presence and the healing he automatically gives to everyone he meets. His energy, his ´Qi´ is touching you, you don´t feel anything physical, but rather the internal effect of this touching, and peace is with you. The warrior looks upon the earth in a different way than those who are not warriors, everything, from the smallest insect to the largest mammal, and the most insignificant rock or tree is important and has life, the grass he walks upon, he thanks for softening the rough path he walks upon, the trees, he thanks for giving him shade and oxygen. Everything has importance because it was put there by mother earth for some reason. Sure, he has to live in modern times, he must drive a motor car and go to the supermarket and mow his lawns, but always, he never loses sight of what he is, and more importantly, where he is. He knows that what he is, is not only what he has made himself to be, but also what is handed down to him and what is an accumulation right inside the very cells that he is made of, from his ancestors. Everything that they were, is now him, every bit of information that his fathers and mothers gathered is now inside of him, this is how we live on in our children, we literally, and I mean literally, pass on our knowledge, along with eons of knowledge accumulated since the beginning of time, to our children. Everything that we are at the conception of our children is passed on to them. We think that we have certain talents, but the warrior knows that all that he is, has come from the beginning of time, he knows that he is made up of the same stuff that a rock is made of, or a tree or a blade of grass, the difference is only physical. He knows that he owns nothing, and that all animals are free, his animals chose him to be with, he does not go to the pet shop to chose a new dog, he knows that the dog has chosen him to come to that pet shop to chose it. The warrior communicates with the earth, he talks to the dogs, to the cats and owls, to the snakes, not so much verbally, but simply by being. This is the one thing that everything on earth has in common, being. He knows that there are forces at work on this earth, forces that he must learn to go with and to live with, otherwise he will surely perish. The energy within the warrior has the power to join with these forces, and then he has the power to change. But this comes not without payment, for he also knows that we cannot receive without first having paid for it. The whole of the universe is based upon this giving and taking, it is called yin & yang. For every up there must be a down, for every happiness, there must be a sadness, for every full tummy, there must be an empty one. The warrior knows that he must lose in order to gain, and so he sacrifices. He sacrifices his food, he sacrifices his sexual longings, his every day comforts, in order that he has the power to change and to help others to change. Not in going out specifically to help others, but to have the internal power always there to automatically help others to be peaceful, and in doing so, they too will be able to see where they are, and who they are. We are not only someone´s son or daughter, we are the sons and daughters of an infinite amount of people, those who have passed on to us their cells inside of which is hidden the very substance of creation and everything that has happened. Not ´since time began´, because there is no beginning or ending. Being a martial artist is only one hundredth of what a warrior is, it is only a part of the whole, it is what gives us the confidence to become a healer, the internal energy to make changes. A warrior knows that we do not have teachers, but guides, the people we meet who are able to give us something internal, that something extra to cause us to become our own greatest teachers. Just by simply being, a guide helps us to realize that it is we, ourselves who teach us, because the warrior also knows that locked away inside of everything, is that primordial cell that contains all information. He learns to read this information which comes in the form of ´flashes´ at first, and this is too much for his feeble human brain to handle, he shuts off as soon as the flash arrives. But soon he learns to read these flashes, and they become longer in duration than just a moment. This is when the warrior knows that he is reading time. He learns to communicate other than speaking, he knows that his physical needs are being looked after, and needs not worry about where the next mortgage payment will come from. The warrior finds his place on the earth and stays there, where the power is. It is not a physical searching, but rather the warrior is ´taken´ to where he must be, and there he stays, and the whole world will pass by, he needs not to travel, because the universe is there within him, and those who will in turn need to seek him out, will do so when their time is right, in just the same way that he did when he had to travel the world searching for his own guides. They then will learn to teach themselves from within, and also then go and find their own place, and he may never see them again, but this does not worry the warrior, he is in contact. The warrior is not the master, he is not the sifu nor the sensei, these are just physical words that we put upon ourselves to make us seem important, or better than those who we guide. The warrior is a friend to his students, and so cannot be our master. He does not wish to gather students as they will search him out, and those who need to have a master or a sensei will not stay, they will keep searching until they realize that what they search is within them, and who they search, can only be their guide. --------------------------------------------------------------------------------
 
מהות הלחימה והלוחם.

לעיתים נשאלת השאלה - מי יגבר על מי, אדם שלמד מספר שנים אומנות לחימה או שמא אדם שבמשך אותו מספר שנים, כל היום היה עסוק ב"ללכת מכות"? אומנות לחימה (וכאן אני מסייג - אומנות לחימה מסורתית), אינה עוסקת רק בהגנה עצמית גרידא, היא עוסקת בשליטה - ראשית כל, שליטה על מעשיו של הלוחם. היא מלמדת שליטה רוחנית ונפשית, מתן פיתרון למצבים - פיתרון שישאף למצב שבו לא מגיעים לאקט של שימוש בכוח או למצב שיש צורך בהפעלה ויישום הידע. לא סתם מגדירים אומנות לחימה - "החרב שלא תישלף לעולם"!! היא נמצאת שם, ותמיד קיימת, אך נשתמש בה רק שיש צורך ממשי להגן על חיינו או על חיי הסובבים אותנו, אבל בשום אופן לא כדי לפתור סיכסוך. איש אומנות לחימה, לעולם ישאף ליישב סיכסוך, ולא לפתור אותו! חלק מהמהות של לימוד אומנויות לחימה, זה מתן פיתרונות ויכולת תיפקוד במצבי לחץ. אסור להגיע למצב של "אין ברירה" ומכאן מה שנוצר זה "שליפת החרב" (שימוש בידע). חייבים לדעת לנתב כל עימות לכך שלא נצטרך לפעול. תיזכרו - "החרב שלא תישלף לעולם" !! סלבו
 

chips

New member
פילוסופי מידי

אני התכוונתי לדרך חיים ממשי
 
דרך חיים ממשית?

לוחם הוא מי שנלחם. רמת הלחימה תלויה ברמת היכולת של האיש בו מדובר. יש כאלה שנלחמים בכל מקום ומצב: בכביש, בעבודה, בבית עם האשה והילדים, בצבא במילואים... כל מקום הוא שדה-קרב, כל אדם בשטח הוא או "איתנו" או "נגדנו", ועל כל תנועה נגדי אגיב בהתקפה עד לחיסול מוחלט של האיום עלי - ושאף-אחד לא יעיז לעקוף אותי! זה לוחם? יש כאלה שנלחמים בכל מצב, אבל מגדירים אחרת את המטרה: בכביש צריך להגיע ליעד, ולא לעקוף; בעבודה צריך להשיג מטרות, אולי גם להנות, ולא רק לנצח את המתחרים (והמתחרים הם חברות אחרות, ולא עובדים בחברה שבה אני עובד); בבית רוצים לבנות משפחה בריאה וחזקה, ולא "להיות הבוס של כולם"; מהצבא צריך לחזור הביתה בשלום, ולא בהכרח לצאת ראשון לחופשת-48... בשביל להגיע למטרות בטווח הארוך, צריך לפעמים לוותר על מה שרוצים בטווח הקצר: לתת למישהו לעקוף אותי, לדעת לקדם רעיון של עובד אחר, לתת לחייל אחר לצאת הביתה לפני כי אשתו בהריון... זה לוחם? לגבי הימנעות מלחימה: אם מישהו רוצה להרביץ לי, אני יכול להילחם איתו - או לברוח; אבל אם הוא לא רוצה להרביץ לי, אלא לאשתי? או להורים שלי? לילדים שלי? עדין מותר לי לברוח? אם מישהו רוצה לשדוד את כספי, אני יכול להילחם או לתת לו את הכסף; אבל אם מישהו רוצה לשדוד כסף לא שלי, אלא שאני מופקד עליו (כסף של בית-הספר, לדוגמא)? האם עדין מותר לי לוותר על הכסף? (לדעתי כן, ודוקא במצב הראשון יש לי יותר שיקול-דעת מאשר במצב השני, אבל זו רק דעתי - הנושא פתוח לדיון) לא בכל מצב אפשר להימנע מלחימה.
 

chips

New member
מאסטר אמיתי

יודע מתי לא להילחם . ואיזה עוצמה . האם מספיק רק לחסום בלי לתת מכה כאשר משהו בא לתקוף אותי?
 
לא. בשום אופן לא.

אם רק תחסום, או תתחמק מהמכה - התוקף יחזור להתקיף אותך. אפשר לחסום, או להתחמק, בצורה שתשכנע את התוקף ש"לא כדאי לו להתעסק אתך" - אבל אז החמיקה או החסימה הם-עצמם התקפה מסוג מסוים (פיזי או פסיכולוגי, או שניהם). צרך באמת להיות ברמה גבוהה כדי לעשות זאת. אולי עדיף לספר איזו בדיחה שתגרום לתוקף לחייך ולא להתקיף?
 

chips

New member
אני לא מסכימה

הלוחם האמיתי לא מחפש מילחמה שאלתי פעם את הסי פו שלי אם אי פעם הישתמש בקנג פו בזמן אמת? הוא ענה שלא כי הוא פשוט משדר שלא כדאי להיתעסק איתו. אם משהו בא לתקוף אותי ארחיק אותו ממני ואמשיך בדרכי . לא אחפש מילחמה ולא אמשיך את המילחמה איתו
 
בדיוק! כלומר, ההיפך הגמור!

ואפילו כתבתי על זה מאמר (באנגלית, ועוד לא תרגמתי
). לנצח בלי לחימה פיזית אין פירושו שלא היה עימות - רק שהעימות לא הידרדר למכות. ניצחון אינו מצב בו גברתי פיזית על האויב - כך אפשר גם להפסיד (לדוגמא, אם כתוצאה מכך אני מגיע למשפט ומקבל עונש מאסר)! ניצחון הוא התגברות על רצונו של התוקף - לגרום לו לעשות מה שאני רוצה שיעשה, כדי להשיג את מטרתי. אם אני רוצה את כספו של אחר, אני יכול לשדוד אותו - או לסחור איתו; אם אני רוצה להגיע הביתה אני יכול לעקוף - או לתת זכות קדימה; אם אני רוצה שהילדים יתנו לי קצת שקט אני יכול לצעוק עליהם שישתקו - או לתת להם כסף שילכו לקניון לראות סרט, או להציע להם לראות סרט בוידיאו, או להציע לאמא שלהם שתיקח אותם לפארק הירקון אימון הפורום...
כל מצב בו אני מתמודד - מרצון או מכורח - מול רצונו של אחר, הוא מלחמת רצונות. אפשר לנצח במלחמות האלה בכל מוני צורות - אבל בד"כ הניצחון השלם ביותר הוא לא אלים (אם היכיתי את ילדי כדי שיתנו לי שקט, הרי שעכשיו הם בוכים - איפה השקט? ואיפה השקט הנפשי שלי, שילדי בוכים בגללי? זו דוגמא קיצונית, אבל רלוונטית). אם אדם רוצה להכות אותי ואני מראה לו את שרירי האדירים וידי המסוקסות,
והוא מחליט לא להתעסק איתי, היה בינינו עימות שבו אני ניצחתי - ניצחון פסיכולוגי, אבל ניצחון. זה לא דבר שנלמד ישירות, כחלק מאמנות הלחימה, בהרבה בתי-ספר - אבל זה היישום החשוב ביותר באמנות הלחימה. לא מספיק לדעת לא להתקיף או לברוח מקרב פיזי - צריך לדעת למנוע אותו, ובכל-זאת להשיג את רצונך
(משהו בסגנון של... מתקיף אותך שודד, ואתה נשאר עם הכסף בלי שנאלצת לפגוע בו... זוכרים את הסצינה המסיימת את "ספרות זולה"?
 
זו בדיוק היתה כוונתי (הפילוסופית..)

לוחם, זה אדם שיודע לנתב את העימותים בחייו כדי לא להגיע למצב של שימוש בכוח. דבר זה מתבטא, רק אם הלוחם הצליח להביא את הסיטואציה המסוימת, למצב ששני הצדדים מרוצים (בשאיפה...). אם לוחם הגיע למצב בו עליו להשתמש בידע שלו, עליו לבדוק מדוע וכיצד הוא הגיע למצב הזה - האם היה זה מצב של "אין ברירה" או שמא הוא פעל מתוך שיקול דעת לא נכון...
 

chips

New member
לזה בידיוק

התכוונתי זהו מאסטר אמיתי בעיני
 

אסף2

New member
אני לא בטוח אבל

נירא לי שלוחם הוא מישהו שיודע להלילחם ורמה רוחנית לא ניראית לי קשורה בכך האין מספיק אנשים שהיו יודעים מה לעשות בקרב מבלי להיות מוסרים?
 
לוחם נלחם. נקודה. השאלה היא,

ממי היית רוצה ללמוד? מאדם שנלחם בכל דבר? או מאדם שמסתכל לטווח יותר רחוק, ובוחר לו באיזה קרבות להלחם ומאיזה קרבות להימנע? לא מדובר כאן על מוסר - אלא על גישה יעילה יותר או פחות לחיים (לדעתי).
 

WhiteBear

New member
כן, אבל מה זה אומר....

(זהירות: זו הודעה קצת ארוכה ונסחפת.) אם זה אומר שלכל קרב, בין אם זה רוכב עוקף או ריבית גבוהה בבנק (טוב נו, זה יכול גם להיות קרב במורטל קומבט), הוא נכנס ראש ישר ובמטרה אז זה אומר שיקרה אחד משניים: 1) או שהוא למד דרך להיות טוב בהכול. ואז הוא יכול להתנגש ברכב לידו, הרכב השני יהרס והוא יצא בלי שריטה. כשתגיע המשטרה, היא תעזוב אותו כי יש לו חסינות דיפלומטית והוא לא יאחר כי הרכב שלו ממש מהיר. 2) או שהוא ינצח בדבר שהוא טוב, ויפסיד בדבר שהוא לא. הוא ינצח בקרב הרחוב כי הוא התאמן בזה הרבה. אבל כשהוא יגיע לבנק וינסה להתווכח עם הקופאי בצורה ישירה, אז השני ישחק קשה עורף ולא ייתן לו הלוואה. ואז נפל עליו, היכולת הקרבית שלו לא תעזור (אלא אם היא כוללת יכולות ללשדוד בנק מבלי להיתפס וכן הלאה). הנקודה היוצאת היא שאם אתה רואה כל מצב כמצב לחימה - אז אתה תהיה לוחם יותר טוב!!! אבל זה לא אומר שהניצחון בכל מצב לחימה היא השמדת היריב בקרב פנים אל פנים (לפעמים עדיף להיעזר בטנק או לעבור ארץ). כל מצב שבו אתה רוצה משהו (כלשהו) ידרוש ממך "להילחם" בשביל להשיג אותו. הנקודה היא למצוא את הדרך הכי קצרה, אפקטיבית ואופטימלית כדי להשיג את אותה המטרה (ניצחון). וזו האומנות. מכאן מגיע שכל אמן בהשגת מטרות מוצא את הדרך היעילה שלו. פיסול - כמה לחכות לכל חומר שיתקשה ומתי לפסל. לחימה- מתי לחכות, לסגת או לתקוף. למילת סיום: היופי שאני מוצא בטאי צ´י הוא שהגישה שם אומרת (למיטב הבנתי): "כשאתה בעימות אתה יכול להיות יין ויאנג. הנה, תראה איך עושים את זה ואת זה. ומה הייתרונות של כל אחד. כשאתה זז - תלמד להבחין כמה השקעה לעשות בכל דבר. שתוכל להיות חסכוני ככל האפשר, ולדעת מה יפגע בגוף שלך לעשות (!)" הנקודה באה כשלוקחים את הגישה ללימוד והמנטליות שמתכנחים אליה - ומיישמים אותה, נגיד, במערכות יחסים: אתה יכול להתעקש ולסגת, ואפשר לבוא מהגישה של טאי צ´י כדי לחקור את ההרגלים החברתיים שלך (כמו את אלו הגופניים) ולהבחין כך מתי עדיף יין ויאנג. כמה קצת צריך כדי שהקשר ינוע טוב. ואיך להשקיע בקשר מבלי לפגוע בו (!!). אפשר כמובן לעשות את זה בכל אומנות שהיא, לא רק עם טאי צ´י ולא רק עם אומנויות לחימה (גם עם קשתות לדוגמא
[דוד]) הייתרון של טאי צ´י, מאומנויות אחרות שיצא לי להכיר (קפואירה, לדוגמא - אבל זו חוות דעתי בלי ניסיון בוטה להכפשה) היא שטאי צ´י פותחה במשך אלפי שנים (חמשת אלפים, לא?). וכנראה שהיה להם הרבה זמן להשתכלל. ברור שזה לא הופך את השיטה למושלמת. יכול להיות שעוד 5000 שנה יהיה קשתות-פה-קווה-צ´י שיהיה יותר אפקטיבי מכול מה שיש לנו היום. אבל הדבר היחידי שאנו יודעים על טאי צ´י זה שהיא (כשיטה) שרדה את כל השנים האלה. אני מאמין שיכולת שרידה לאורך כל כך הרבה זמן אומר משהו על האיכות שלה. זהו, אני חושב שכתבתי מספיק לשבוע בשביל הפורום. ואני מאד מוחמא לראות איך עצים גדולים טופחים מהודעות קטנות שאני משיב למישהו
. לילה דוב לכולם.
 
באמת קצת נסחפת... אבל זה בסדר ../images/Emo8.gif

שאלו מה ההגדרה של לוחם. לוחם הוא מישהו שנלחם. אין בזה הרבה "מיסטיקה" ודרך חיים, לוחם במג"ב יכול להיות פרא אדם, אבל זה לא גורע מיכולת הלחימה שלו. כשאני בא ללמוד אומנות לחימה, אני בא ללמוד להלחם. אני לא "בקטע" של אומנות לחימה כדרך חיים בעלת עקרונות. אימוני קראטה או אייקידו בדוג´ו הם לא תחליף למערכת מוסרית, ולא קובעים אותה. אני בא לאימונים עם מערכת מוסרית מוגדרת מראש. היא מבוססת על עקרונות היהדות. היא מלמדת אותי מתי לתת לנהג אחר בכביש לעקוף אותי ומתי לדווח עליו למשטרה או אפילו להוריד אותו מהכביש בעצמי. היא מלמדת אותי שאומנות לחימה צריכה עבורי לא להיות "החרב שלא תשלף לעולם" כי יש מלחמות שצריך להלחם, גם לא מתוך הגנה עצמית בלבד. עקרונות הקוואזי-פסיפיזם של חלק ממורי אומנויות הלחימה היא דעתם האישית, ואולי אני אקשיב למורה ואולי אקבל חלק מדבריו, אבל אין לכך דבר וחצי דבר עם ההתקדמות שלי באומנות הלחימה. אומנות לחימה עבורי היא חלק מדרך החיים שבחרתי לעצמי. אריאל
נ.ב. טאיצ´י בת 5000 שנה? אתה בטוח שאתה לא מגזים?
 

WhiteBear

New member
אוקיי אוקיי, קבל:

בנוגע לטאי צ´י, אני שמעתי במקור 3000 שנה. לאחרונה יצא לי לשמוע 5000. לכן הוספתי את סימן השאלה. מעבר לזה, לא השתמשתי במילה "ערכי מוסר" אפילו לא פעם אחת, ולא הבנתי מאיפה זה ניכנס לשיחה. מעבר לזה, הגדרת הלוחם שהביאה להתרחבות כל העץ היא לפי אותו מאמר שזאזן הביא. ובגדול, זוהי צורה מאד מעניינת להסתכל על "לוחם". וברור שכל אחד בוחר את ההגדרות של עצמו למה זה "לוחם" אבל הנה אנשים הראו לנו תפיסות שונות של אותה המילה. מעבר לזה, ה"גישה" שאומנויות לחימה מציגות הם עוד דבר שאפשר לקחת משיטה או לא. אבל תסכים איתי שסנסאי הוא משהו הרבה יותר קרוב ל"הוויתנו" מאשר מורה רגיל בבי"ס (או באוניברסיטה, או בגנון. טוב, אולי לא כמו בגנון..). ובגלל זה, עדיף שנזדהה עם הפילוסופיית חיים שהוא מציג (שוב, זה יכול להיות שונה ממורה למורה אפילו באותו הבי"ס). ועוד דבר, אני אמרתי יין ויאנג. לא אמרתי יין ויין. כשלומדים שיטת לחימה, הרעיון הוא לא ללמוד איך רק לסגת. אפשר להתאמן על זה גם לבד בבית. הרעיון הוא ללמוד דרכים להתמודדות במצב של עימות. ואופציה מאד (מאד) חשובה היא לקרוע לבחור (או הבחורה) השני את הצורה. אבל, הדבר שאני דיברתי עליו הוא הבא: יש אימון בטאי צ´י שניקרא פושינג הנדס. שבו אתה וה"בן זוג" (תשימו לב, לא יריב) יוצרים תנועה מעגלית שבה אתה פעם תוקף ופעם ניתקף. כשהתחלתי עם התירגול הזה (חוץ מזה ששיעמם לי), גיליתי שאני מאד רוצה להיות קשה ותוקפני וכוח ולהתנגד וכן הלאה. וכדי לעשות את התירגול "נכון" הייתי צריך להשתחרר מזה (מה שכמובן עוד לא עשיתי, ויש טעם עוד להמשיך ולעשות) אבל מה שכן קרה זה שאחרי כמה חודשים של אימונים, התחלתי בחיים האישיים שלי לראות פעולות שלי בתור המעגל הזה עם הבן זוג שלי (או יריב) לשיחה. ופתאום ראיתי איך הרצון שלי לכוחניות שם בא לידי ביטוי גם פה. ואז אמרתי לעצמי "אולי עדיף להרפות בשקט." ובמקום אחר " אני מאבד פה את שיווי המשקל שלי כשהוא דוחף"וכן הלאה. כשהכול במישור הפלספני שביצע הטלה ממצב של שיחה עם מישהו(/י) אחר. יכול להיות שזה הכול בראש שלי (למעשה הכול בראש שלי) ושהתופעה הזאת היא נדירה ואני היחידי שעבר אותה. אבל ממש לא ניראה לי. והדבר הזה, דרך אגב, קרה לי בטאי צ´י אבל לא בנינג´יטסו (למרות שאת הנ"ל למדתי 5 שנים). כך שיכול להיות שהסוג הזה של השפעה מקבלים גם בהתאם לשיטה (ולמורה) ולא בכל אומנות לחימה שיש. אני אשמח על תגובות על זה!!! (והפעם לא הגזמתי
) חיבה דוב לכולם.
 
למעלה