חובב דיוות ושוקולד, ולאו דווקא
באותו הסדר. ב"מועדפים" שלי שומרת קליפים של מדונה. הילד פשוט חולה עליה, וכל יום מהגן צריך "דונה, דונה". אז היום חזרנו מהגן, ישבנו מול המחשב, ואני שומעת "דונה, בואי אלי, בואי אלי, דונה. בקשה (בבקשה"). טעם טוב יש לו לילד. שוקולד - מנהל איתי כל בוקר משא ומתן על השוקולד (ובגלל האטרף, עברנו לשוקולד חרובים). "אמא, קולד גדול" אמא - לא, מתוק שלי, עכשיו אכלת ויטמינים (מטבע שוקולד עם ויטמין C) קטנצ'יק - "אמא, שוקולד קטן" אמא - מתוק שלי, אין עכשיו שוקולד. הקטנצ'יק מסתכל עלי בעיניים עגולות ומלאות תחינה - "בקשה, בקשה, פיצי, פיצי, קולד פיצי". טוב, אחרי שירד בדרישות, נכנעת ומקבל ריבוע קטן של שוקולד.