עיר קטנה או...
"עיר" ממש ממש קטנה? אני לעומת רובכם, שנולדתם בערים גדולות (גדולות מבחינתי לפחות) נולדתי במושב העובדים הראשון בארץ ישראל - שנקרא נהלל. מושב נהלל ממוקם בעמק יזרעאל (בין עפולה לחיפה) ונוסד בשנת 1921, ותוכנן בצורתו המקורית על ידי ריכרד קאופמן, שהיה ארכיטקט, וכן, נהלל באמת בצורת עיגול. זה לא סתם ככה - הנה תצלום אווירי של המושב. המשפחה שלי היא אחת הראשונות במושב, ויש לנו משק (פרות ובלה בלה בלה). בנהלל יש 75 משפחות של משקים ועוד בערך 80+ משפחות (זה כל הזמן גדל) של אנשים שסתם גרים שם
. כמו שסבתא שלי אומרת "אם אין לו משק, הוא לא נהללי". הרבה מפורסמים יצאו מהמושב הזה, ביניהם יהונתן גפן ובכלל כל משפחת גפן/דיין. הספר "אישה יקרה" נכתב על הילדות של יהונתן במושב, וגם מאיר שליו, שגם גר בנהלל, כתב הרבה מאוד סיפורים על ילדותו כאן. גם השיר המוכר "ביקור מולדת" נכתב על נהלל, וגם "היא לא תשוב" של אתניקס (שהוא סיפור מונפץ, אבל עדיין). טוב, התחלתי להשתולל פה קצת עם היסטוריה.
עכשיו אני אספר שני סיפורי ילדות קצרים, שאת שניהם אני לא זוכרת, אבל תמיד מספרים לי אותם. כשהייתי בערך בת שנה וחצי, אמא שלי מספרת שהיא בישלה, ואני ישבתי בסלון ושיחקתי, והיא דיברה איתי, ושרה לי ובלה בלה בלה, ואז כעבור עשר דקות בערך היא שמעה דפיקה בדלת. היא הלכה לפתוח את הדלת, ובחורה צעירה אמרה לה "גברת, זו הילדה שלך?" והחזירה אותי הביתה. אני כנראה השתעממתי מהסיפורים של אמא שלי, ויצאתי למסע החקירות הראשון שלי במושב. בגיל שנה וחצי, עם חולצה וטיטול. הסיפור השני הוא בגיל קצת יותר מתקדם, משהו כמו גיל 6 או 7. הייתה לי סוסה שהייתי איתה בערך כל החיים שלי (עד שבצער רב וביגון קודר נאלצנו להרדים אותה כשהייתי בת 14), והתחלתי לרכב עליה מגיל שנתיים. כן כן, שנתיים, אני לא מגזימה. הסיפור הזה הוא סיפור שהיה חוזר על עצמו הרבה פעמים. אני הייתי אומרת לאבא שלי שאני רוצה לצאת לרכב, הוא היה רותם את הסוסה, ואני הייתי עולה עליה, בשמלה וסנדלים, ויוצאת לטייל. אחרי משהו כמו שעה תמיד הייתי חוזרת הביתה לבד בלי הסוסה, וכשהוריי היו שואלים אותי "איפה קוקו (שמה של הסוסה)?" הייתי עונה בבכי "היא 'נתקעה' לי, היא אוכלת דשא והיא לא מוכנה לחזור הביתה!!!". עד היום, כשבעל חיים כלשהו לא מציית לפקודות, כל המשפחה המורחבת שלי אומרת שהוא 'נתקע'. ועד כמה שאני אוהבת את נהלל, אני מתכננת לעקור בעתיד הקרוב (ואפילו קרוב מאוד) לחיפה.