גמני מחובבי השקט והמרחב
אבל אני מכירה המון אנשים סביבי שלא מסוגלים להיות לבד אפילו כמה שעות.
יש לי חברה שהפסיקה לעבוד בגיל די צעיר, אחרכך היא התרגשה, אחרכך הילדים יצאו מהבית. כלומר, היא לבד. כל השבוע היא בסבבה, נהנית, מבלה, לומדת, קוראת, מבקרת חברים ומשפחה, מארחת, בקיצור, הכל טוב. רק מגיע הוויקאנד, היא נכנסת לחרדת לבד, מתחילה להצטלצל לכל עבר, קובעת תוכניות עם כל מי שרק מוכן לקבוע איתה, ולא נחה עד שיש לה לפחות 2-3 אופציות לכל שעה משעות היום. כשמגיע יום שבת היא שמה את הטלפון על שקט, פותחת ספר, או טלוויזיה, או סתם יושבת וחולמת, ושוכחת מכל התוכניות.