הו הו כמה חשוב.
יש תודעה טהורה ומושלמת...ככה מספרים. משום מה, ניצוץ תודעה כזה מתגלגל ונולד לתוך גוף אנושי, וכמו שאנחנו יכולים לראות על עצמנו ה"סימביוזה" ביניהם לא מי יודע מה. הגוף הוא מגושם, ומלא כאבים, הוא כפוף להמון תכתיבים והוא כביכול סוג של כלא לתודעה. עכשיו, יש שתי אפשרויות וכיוונים שאפשר להעלות על הדעת בקשר לסוגיה הזאת: 1. שרצוי לשחרר את התודעה מכבלי הגוף הזה. 2. שרצוי ליצור "חיבור" כדי שהתודעה והגוף יתמזגו להם, ליצוק חיים לתוך הגוף. האם יש תכלית וכוונה בבריאת העולם כפי שאנו מגלים אותו או לא? אני שומע כל הזמן על אנשים שמחפשים מדיטציה בשביל להתנתק מהגוף, להצליח להשתחרר ממנו ולא לחוות את "כאביו"...אבל נראה לי שלא זו תכלית הבריאה במקרה של האדם. הרי אם נרצה ואם לאו התודעה תשתחרר בבוא היום מהגוף הזה...אני חושב שהשאלה החשובה היא; במהלך החיים, מהם היחסים בין שני האספקטים האלו של הקיים והאם יש איזה חלק פעיל שאנחנו יכולים או חלילה צריכים לקחת על עצמנו כדי שאלו ינוצלו כראוי?
יש תודעה טהורה ומושלמת...ככה מספרים. משום מה, ניצוץ תודעה כזה מתגלגל ונולד לתוך גוף אנושי, וכמו שאנחנו יכולים לראות על עצמנו ה"סימביוזה" ביניהם לא מי יודע מה. הגוף הוא מגושם, ומלא כאבים, הוא כפוף להמון תכתיבים והוא כביכול סוג של כלא לתודעה. עכשיו, יש שתי אפשרויות וכיוונים שאפשר להעלות על הדעת בקשר לסוגיה הזאת: 1. שרצוי לשחרר את התודעה מכבלי הגוף הזה. 2. שרצוי ליצור "חיבור" כדי שהתודעה והגוף יתמזגו להם, ליצוק חיים לתוך הגוף. האם יש תכלית וכוונה בבריאת העולם כפי שאנו מגלים אותו או לא? אני שומע כל הזמן על אנשים שמחפשים מדיטציה בשביל להתנתק מהגוף, להצליח להשתחרר ממנו ולא לחוות את "כאביו"...אבל נראה לי שלא זו תכלית הבריאה במקרה של האדם. הרי אם נרצה ואם לאו התודעה תשתחרר בבוא היום מהגוף הזה...אני חושב שהשאלה החשובה היא; במהלך החיים, מהם היחסים בין שני האספקטים האלו של הקיים והאם יש איזה חלק פעיל שאנחנו יכולים או חלילה צריכים לקחת על עצמנו כדי שאלו ינוצלו כראוי?