מי אנו כי נלין?

[זלמן שרר]

מי אנו כי נלין?

דבריו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הטוען כי לא הוכח שיצחק רבין נרצח כתוצאה מהסטה, קוממו רבים וטובים. בראש המוחים והמתקוממים עומדים, כמובן, אנשי "השמאל" עם ובלי מרכאות וטוב שכך. אלא ששכחנו, בעוונותינו, כיצד הגבנו אנחנו, בעקבות הרצח המזעזע הזה שלא היה פוליטי ממנו! התיישבנו, בנערינו ובטפינו, מעגלים-מעגלים מעל נרות הנשמה, מחובקים זה עם זה, שמאלנים עם ימיניים, חילוניים עם דתיים, דורשי שלום עם מחרחרי ריב ומדון, במפגן כאילו של שבת אחים גם יחד, במראית עין של קונסנזוס לאומי. הרי אחדות העם היא מעל הכל, כאז וגם עכשיו. כאשר יבשו עינינו מדמעות, קמנו כאיש מסומם אחד והפננו את זעמנו נגד מבצע הרצח, הצעיר המושתן ששמו במקרה יגאל עמיר והיה יכול להיות גם רחמיאל מזרחי או פלתיאל זרובבל. כל זאת תחת לקום, ליישר את הגוו ולמחות ולהפגין, עם ראש מורם, עם אש בעיניים, עם אגרופים מורמים, בזעם לוהט, נגד הרוצח האמיתי, הקיצוני וחסר מעכבים, נגד שוכני המרפסת בכיכר ציון ומולם תצלומי רבין במדי אס.אס. ומיד לאחר מכן ארון מתים! עשור עבר מאז ועדיין יגאל עמיר הוא המנוול היחיד במחזה טראגי זה, מתנכלים לו, לארכי-רוצח הזה, חיית אדם משולל זכויות אדם, בניגוד לעם ישראל, אחד ומאוחד כולם אחים בו! אגב, כך הפסיד "השמאל" את שלטונו, עד עצם היום הזה!! שלמן שרר