אחי אני מאחל לך שיהיה לך אושר כמו שלי
בשיא הרצינות
לא רק לך לכל עם ישראל, שיהיה להם את כל האושר שבעולם וכל השמחה שבעולם וכל ההצלחה שבעולם
ופרנסה בשפע ואהבה בשפע ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה
תבין מתוקי
אני לא כמוך
לי יש חיים של שלום ושלוה, וברכה והצלחה,שמחה ואושר, אנרגיות חיוביות ועוד ועוד ועוד
(ועל כולם אני מודה לבורא עולם )
התפיסות שלי הובילו אותי ברוב המקרים להמון מקומות טובים בחיים
נראה לי שמגיל 17 בערך החיים האירו לי פנים (אחרי שהחלטתי שאני עושה שינוי, ופגשתי את הספר כוחו של התת מודע)
בקיצור מאז המון שמחה ואושר, כל שנשאר לי היה להתמודד ולבנות את עצמי (פנימית)
וככה התנסתי לי בחיים עםרעיונות חדשים ותפיסות חדשות, וזה היה כמו קסם, כולם ראו שיש לי מזל
וזה היה ברור וגם הייתי סומך עליו
ואז הגיע תקופה מעניינת, שאז ישבתי עם חבר תקופה, שאני והוא הכי ווכחנים בהיסטוריה אחד עם השני
רק ויכוחים, אני והוא זה בדיוק ההפך אחד של השני
הוא גם מוח שמאלי מובהק, אבל הוא מלא בידע (הוא גם שיא האשכנזי ואני שיא התימני)
ואני והוא תמיד היינו מתווכחים על אלוקים
ואז הוא לימד אותי רעיונות פילוסופים וקצת פסיכולוגיה, ואני זוכר שזו היתה תקופה מעניינת מאוד
כי הוא קרא המון וסיפר לי דעות של פילוסופים וכו'
ואני בנאדם שדבק לאמת, וזה כל כך פתח לי את המוח (ואתה מכיר אותי שאני חסר גבולות) שבהתחלה נלחצתי
כי מכל הרעיונות הפילוסופים האלו בתאכלס בתאכלס פתאום הבנתי שאני בכלל לא יכול לקבוע אם אני ער או ישן
אולי זה חלום ?
ובכלל אולי אני בכלל לא יצאתי מהמיטה מעולם ואני סתם מדמיין את כל זה (ותאמין לי שלפי איך שהצי-בור נראה, זה די הגיוני שאתם סתם דמיון)
או שכולם סתם נחמדים אלי ובכלל יש לי קרן במצח , ואני לא רואה אותה במראה כי אני לא יכול להשלים עם המציאות הזו (AKA מדחיק)
בקיצור הרעיונות האלו פיצצו לי תמוח, הייתי איזה חודש באי ודאות לגבי כל דבר
לא יכולתי להתבסס על שום דבר, כי הכל יכול להיות סתם דימיון שלי או הסכמה חברתית מסויימת
בקיצור האני הקודם נעלם קליל מהעולם ועכשיו היה עלי למצוא מי אני ו/או לבנות אני חדש
וזה לא פשוט כשפתאום שום דבר הוא לא עובדה חד משמעית
ועוד אז הוא נתן לי ספר שנקרא "עולמה של סופי" סוג של מבוא לפילוסופיה
וואלה היה ספר קשה, ולא נהגתי לקרוא אז, אבל ניסיתי
ואז זה קרה
קראתי על סוקרטס ושאמרו עליו שהוא החכם באדם, משום שהוא אמר "אני יודע שאינני יודע" (על שאלה ששאלו אותו)
והוא היה הכי חכם כי כל העולם חשבו שהם יודעים (וזה טעות) והוא היחיד שידע שהוא לא יודע
שזה בעצם התשובה הנכונה וכל תשובה אחרת היא הלא נכונה
והמשפט הזה אחרי כל הסרט של הפילוסופיה והפסיכולוגיה פשוט היה האבן הראשונה של הפאר שהוא אני
שידרגתי את המשפט הזה ל"דע שאינך יודע" וזה היה פשוט קפיצת מדרגה היסטרית מבנאדם פשוט לאדם שמחזיק כלי גנוז
ומאז העולם היה נראה אחרת עבורי
ומשם כבר גיליתי/הכרתי כל כך הרבה דברים ובסדר גודל כל כך עצום ורחב
וכל מה שמעניין אותי זו חוכמה
אני מחכה תמיד ללגום איזו טיפת חוכמה
עד לא מזמן שערי החןכמה ושערי הבינה היו נפתחים בפני
לא יכולתי לגעת בכלום אבל זכיתי להציץ סביב ולהתבונן בפאר של היצירה הנפלאה הזו
ולראות אורות מסוף העולם ועד סופו
וכן, הזכות הזו שקיבלתי לא להיות כיבשא בעולם, ובאמת לחוות אותו ברמה קצת יותר גבוה
מוסיפה לי בצורה חד משמעית לאושר ששורה עלי לעיתים קרובות מאוד