מי אמר נשר ולא קיבל ?
- פותח הנושא בן אהרון
- פורסם בתאריך
´הסטנים´ כלי הנשק של פעם..
כשגדלנו קצת בשנים היה אחי הגדול לוקח אותנו לאותו שטח עזוב ושומם אחרי בית החרושת,קרוב לקישון.שם היה פותח את חבילת הסמרטוטים שהיה לוקח מהמחסן שלנו.ה´סטן´ הפרטי היה משומן וארוז הייטב.מטעין את הכדורים במחסנית ארוכה,פורש את שמיכת הצמר הקטנה על האדמה,והיה מראה לנו איך טוענים,ואחר כך מראה לנו איך לירות,וככה היינו שמים משהו כמטרה,וטח טח טח.כמה שנים טובות שמרנו בקנאות את אותו טיול בוקר בשבתות,עד שהגיעו ימים שהצבא פירסם איזו מודעה בעיתונים שיבואו לבדוק ולחפש ציוד צבאי בבתים,אבא דאג לעניין הנשקים שהיו בבית[לאבא היה רובה קראבין ישן שתלוי אצלי בבית כיום]הרבה תחמושת,ואותו ´סטן´ ישן שיוצר בבית החרושת שלנו ´נשר´[אתם צריכים להבין שכל השנים גדלנו בצילו של המפעל,וכאילו היה שלנו,זאת היתה ההרגשה]אז אבא דאג וכאילו חשב אז שאוטוטו באים לחפש אצלנו את הציוד הצבאי,והוא הוציא את ה´סטן´ ההוא ,ולקח את כל ארונית התחמושת והלך עם זה כל הדרך לקישון,שם ליד בית המשאבות השליך למים..אנחנו די הצטערנו על כך כי אהבנו מאד להרגיש את מגע הנשק הזה בידנו.את הרובה העתיק שמרנו כל השנים ומאוחר יותר סילקתי אותו אל ביתי,ומוצג שם על הקיר.בגיוסי לצבא היה מידי פעם יוצא להיות במטווח,ותמיד המפקדים היו משתוממים איך אני מכוון ואיך אני כל כך יודע לירות בול למטרה.זהו סיפורו של ה´סטן´ המשפחתי שהיה אצלנו בבית כל שנות ילדותנו. *המסגריה במפעל המלט בנשר ייצרה סטנים כאלה כל תקופת ימי המאורעות,ומעטים האנשים בגילי שמכירים את הסיפור הזה,זה פשוט היה אז סוד כמוס! *ראו תמונה מצורפת..
כשגדלנו קצת בשנים היה אחי הגדול לוקח אותנו לאותו שטח עזוב ושומם אחרי בית החרושת,קרוב לקישון.שם היה פותח את חבילת הסמרטוטים שהיה לוקח מהמחסן שלנו.ה´סטן´ הפרטי היה משומן וארוז הייטב.מטעין את הכדורים במחסנית ארוכה,פורש את שמיכת הצמר הקטנה על האדמה,והיה מראה לנו איך טוענים,ואחר כך מראה לנו איך לירות,וככה היינו שמים משהו כמטרה,וטח טח טח.כמה שנים טובות שמרנו בקנאות את אותו טיול בוקר בשבתות,עד שהגיעו ימים שהצבא פירסם איזו מודעה בעיתונים שיבואו לבדוק ולחפש ציוד צבאי בבתים,אבא דאג לעניין הנשקים שהיו בבית[לאבא היה רובה קראבין ישן שתלוי אצלי בבית כיום]הרבה תחמושת,ואותו ´סטן´ ישן שיוצר בבית החרושת שלנו ´נשר´[אתם צריכים להבין שכל השנים גדלנו בצילו של המפעל,וכאילו היה שלנו,זאת היתה ההרגשה]אז אבא דאג וכאילו חשב אז שאוטוטו באים לחפש אצלנו את הציוד הצבאי,והוא הוציא את ה´סטן´ ההוא ,ולקח את כל ארונית התחמושת והלך עם זה כל הדרך לקישון,שם ליד בית המשאבות השליך למים..אנחנו די הצטערנו על כך כי אהבנו מאד להרגיש את מגע הנשק הזה בידנו.את הרובה העתיק שמרנו כל השנים ומאוחר יותר סילקתי אותו אל ביתי,ומוצג שם על הקיר.בגיוסי לצבא היה מידי פעם יוצא להיות במטווח,ותמיד המפקדים היו משתוממים איך אני מכוון ואיך אני כל כך יודע לירות בול למטרה.זהו סיפורו של ה´סטן´ המשפחתי שהיה אצלנו בבית כל שנות ילדותנו. *המסגריה במפעל המלט בנשר ייצרה סטנים כאלה כל תקופת ימי המאורעות,ומעטים האנשים בגילי שמכירים את הסיפור הזה,זה פשוט היה אז סוד כמוס! *ראו תמונה מצורפת..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.