מי אמר אני ולא קיבל?

[רומי 007]

מי אמר אני ולא קיבל?

שיתפתי כאן בעבר במחשבות שלי האם לצאת מחושך לאור ולספר על הטיפולים לכל מיני אנשים. אני יודעת שהנושא הזה עולה כאן מעת לעת והרבה בנות מתחבטות בו. נראה לי שמה שקרה לי, שאחרי שאיבדתי את הבושה איבדתי גם את השליטה. היום המון אנשים, כולל אנשים שממש לא בא לי שיכנסו לי כל כך עמוק לשחלה, פשוט כבר התנחלו שם ובכל הזדמנות מנידים אלי ראש בשיתופיות יתר, שואלים שאלות בקול רם, לא קולטים שפשוט ברגע של חולשה לא היתה לי ברירה אלא לשתף אותם ושזה לא אמור להקנות להם מעמד של שותפים בחיים שלי. מאחר שבעבודה שלי אני תלויה בהמון המון גורמים מישתנים באמת מצאתי את עצמי מספרת לאנשים שאין לי איתם ולא כלום (זה לא ברמה של משפחה או חברים - אנשים שאני יכולה להגיד להם בלי בעיה, בד"כ, ש"עד כאן"). זו גסות איומה ואני יצרתי את הפתח הזה במצוקתי ובמו ידי ועכשיו לא יכולה להיסוג אחורה. אני ממש סובלת מזה, במיוחד בימים אלה, כשאני באמצע הטיפול.

 

[שמש קטנה]

את לא צריכה לסבול

מספיק הטיפול, אל תכבידי עוד יותר על עצמך. אז מה אם הם לא חברים ולא משפחה? תסתמי להם את הפה בשיטת מרב. הם לא צריכים לדבר פסיק מעבר למה שאת מעונינת שידעו. הם תמיד ישאלו שאלות, עד שתגידי להם שאת לא מעונינת לענות, כשיהיה מה לספר וכשתרצי לספר הם ידעו. גם אם את מאחרת או נעדרת מהעבודה וצריכה לעדכן- אף אחד לא צריך לדעת למה. השליטה נשארה בידיים שלך.

 

[ענת איתן]

כנראה כולם קיבלו גם בלי להגיד "אני"

לומר לך את האמת? גם אני סיפרתי בכלל בלי בעיה על כל צעד ושעל שאני בטיפולים , כמציינת עובדה שהיא חלק מהווייתי , אבל אני דווקא הרגשתי שאנשים מתייחסים אלי בהערכה ובאמפתיה רבה בעקבות כך. אף פעם לא נכנסו לי לתחתונים והייתי מאוד שלמה עם ההחלטה להיות גלויה , טבעית ,ולספר. כל שנותר לך לעשות אם הגעת למצב בו את מרגישה מה שאת מתארת הוא לעצור את הנודניקים על "מפתן הדלת" לפני שיחצו את הקו ויסיגו גבול לא להם ולהשיב לשאלותיהם תשובה בסגנון: "אין חדש. עובדים על זה". לאנשים שעוברים את הגבול יש לענות בצורה אסרטיבית יותר והדבר כולו בידייך - תזכרי את זה.

 

[venus13]

מה מספרים למי../images/Emo9.gif

באחת מן הפעמים הנדירות שבעלי ניכנס לפורום - כנראה לפורום הזה - הוא מצא שם תשובה שמאוד מצאה חן בעיניו - לכל הנודניקים החטטנים: מישהו הציע לענות: אתה תסלח לי שאני לא עונה ואני אסלח לך על השאלה. (האמור בלשון זכר חל כמובן גם על נקבה). צר לי שאיני יכולה להנציח את זכות היוצרים. היוצר/רת המכובדים מוזמנים להזדהות. לאלה שלא יודעים ושאין לנו ענין לשתף - אנחנו לפעמים משחקים את הנהנים מה"רווקות" ומי בכלל רוצה ילדים. - ואין מעצבן מזה למטופלים בילדים. ומי שכבר יודע - אפשר לנפנף - אולי כדאי לכתוב על זה ספר בסגנון - איך למצוא בעל / חבר וכו´ נסו לקחת בקלות (ולא לשאוף לריאות) בהצלחה ונוס

 

[סאני המצליחה]

אני לא רוצה לדבר על זה.

עם פרצוף חצי עצבני חצי עצוב. זה מה שאני עונה ועושה בכל פעם שמישהו שואל משהו שאינו לרוחי ואחרי פעם כזו, תאמיני לי שאף אחד לא יעז להתקרב עם שאלות לא במקום ולא בזמן. מבטיחה לך. ואם לפעמים אין ברירה, אז אפילו עונים תשובה מעליבה, שיבין את מקומו

ואל תתיחסי אליהם. סאני.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

רומי יקירתי

כשהעניינים אצלנו התחילו "להתחמם", אז שיתפנו אנשים. לאט לאט, עם ההריונות שבאו ולצערי גם ההפלה, ההריון וההפסקה הטרגית שלו, יותר ויותר אנשים יודעים. אבל, זה שהם יודעים לא מקנה להם את הזכות לחקור מעבר למה ששיתפתי. חברות מהעבודה חטטנייות שואלות אותי אם כבר קיבלתי מחזור ואני מנסה שוב. אני עונה שכשיהיה לי מה לבשר הן כבר תדענה. זו בחירה שלך בכמה לשתף ואת מי. גם ההורים שלנו לא מעודכנים בכל הפרטים ואין סיבה מבחינתנו שיהיו. חוץ מזה, אתקשר אלייך מחר אבל זה ממש אופ טופיק... נשיקות זוהרה

 

[שחר החדשה]

הי רומי

האמת שאצלנו המשפחה בהיסטריה סבתא שלי בטוחה שאני מנסה כבר נצח ורק לא ספרתי עד אכשיו. חמי וחמתי כל כך רוצים ומרוב שהם מפחדים לפגוע הם לא שואלים כלום ואז אני מרגישה חובה לשתף אותם רק בגלל שהם כל כך עדינים... אבל הכי הכי מזעזעה זה כשאנחנו הולכים לאירוע משפחתי תמיד משהו בעל טקט מוביל אותי לשיטפון של דמעות.... זה מתחיל בבקרוב אצלכם ונגמר בכמה מקסים יהיה הילד שלכם עם האף שלו והחיוך שלך ויאללה תקבלי קצת חשק... אז המתוק שלי תמיד מחזיק לי את היד חזק ולוחש לי דברים מצחיקים על כל הדודות חסרות הטקט מעניין עם פעם אני אלמד להתגבר על כל הטפשות הזאת

 

[דיגי]

רומי רומי רומי

ממש אין צורך להתייחס לחטטניים וחוצפנים, שחושבים שאם מספרים להם משהו אז אנחנו פמלייה שאפשר לשאול מה שרוצים ומתי שרק שרוצים. חשת צורך לספר ולפרוק אל תתחרטי על כך, שפשוט י ק פ צו כולםםםם... ואם בא לך את יכולה לסתום להם את הפה עם...

או פשוט לנבוח

(צריך לנצל תהורמונים... לא?) ממני דיגי

 

[מרב.]

רומיקה,

מתוך הכרות ווירטואלית בלבד איתך אני יכולה להרגיש שאת בחורה עם הרבה ביטחון עצמי, אסרטיביות, הומור ולשון חדה. את כל אלה ביחד הייתי צוררת יחד ומטילה למקום שממנו ישתלבו כל המרכיבים לכי משפט אחד שישתק וישתיק את אותם חטטנים. אני מבינה שאת באה במגע עם הרבה אנשים, ולא הבנתי איך ברגע של חולשה פתאום נודע לכולם (אני חושבת שאכתוב לך מייל), אבל אין שום סיבה שבעולם שתעמדי נבוכה והמומה מול שאלות. יכול להיות שתידרשי למידה לא מבוטלת של עזות מצח ומענה חריף לכל הדאגנים, קצת לא נעים (אם כי אפשר גם בנימוס- ואני מאמינה שטון הדברים ומבט אחד שמבהיר מעל לכל ספק משרתים את המטרה באלגנטיות) אבל בסוף הם ישתתקו. אני יודעת כמה זה מרגיז. אני סיפרתי בעבודה אבל איני מדברת על זה, ואני בטוחה שמרכלים עלי (לאוי דווקא לשלילה, אבל "מנתחים" את מצבי) ומנסים לשייך כל תלונה או קיטרוג שלי לקטגוריה של הריון-או לא. זה מרתיח אותי מצד אחד ומצד שני, שיחנקו. דווקא בחודש האחרון זה היה מאוד משעשע- סבלתי ממבחר תופעות מגוונות בתחילת ההפסקה, לאחר המחזור, בינהן כאלו שמאפיינות הריון (בחילות, סחרחורות, צרבת, איבוד תיאבון). ובמשרד, חלק משגרת העבודה הוא להתלונן פה ושם, והרגשתי את העירנות בקול כשגנחתי- יש לי בחילה (והן: באמת..? יש לך בחילה..?? שיהיו בריאות

) תהיי חזקה, רומי, מרב

 

[רומי 007]

תודה מרבי וכולן

למרות כל האסרטיביות שאני מפגינה מעת לעת, כשזה נוגע לבעיות הפריון שלי אני מתנהגת הרבה פעמים כמו חילזון ללא קונכיה. מתנצלת, מתביישת, מצטמצמת, בשונה מאוד מאוד משאר ההתמודדויות שלי בחיים. מה לעשות? כנראה אני צריכה לעבוד על זה, אבל ללא ספק זו ה"בטן הרכה" שלי תרתי משמע.

 

[מיכל @]

רומי ../images/Emo60.gif

גם לי היתה בעיית אסרטיביות בהתחלה, בעיקקר עם אמא שלי. מה שיצא זה שהיא, בדרכה, היתה לוחצת עלי לתת דיווח מלא, ואני הייתי מתרגזת על כך בדיעבד. עם הזמן למדתי שבעצם מדובר בצורך שלי לא לפגוע ברגשותיה, והחלטתי שאני מתגברת על זה. לא ניתקתי אותה כמובן מעורק האינפורמציה, אבל כשלא התחשק לי לדבר או לדווח פשוט אמרתי לה שלא מתאים לי לדבר על זה כרגע. אז בהתחלה זה היה קשה. אני מתה על אמא שלי ואנחנו חברות נורא טובות, אבל היא לא יודעת לקבל לא כתשובה, וניסתה ללחוץ. הייתי נותנת לה את אותה תשובה ואח"כ מרגישה רע עם עצמי, אבל לאט לאט התרגלתי לזה. אני משערת שגם את מסוג האנשים שמרגישים שברגע שהכנסת מישהו למעגל המיודעים, את חייבת לו דין וחשבון, למרות שזה בכלל לא נכון. חשוב תמיד לזכור, רומי, שאת זו שעוברת את התקופה הקשה הזו על בשרך, את חווה את כל הכאב והתסכול, ובשלב זה של חייך, הרגשות שלך הם אלה שחשובים. האנשים הקרובים אליך יאלצו להבין. מקווה שעזרתי.

 

[GALITDOL]

הפתרון

שאני אימצתי כי גם לי נמאס זה לומר שהנסיון האחרון נכשל ( מה שלצערנו נכון) ואני לוקחת פסק זמן לכמה חודשים. יש כאלו שמבינים שאולי זה שקר כי אני יוצאת באמצע העבודה לזריקות בדיקות וכו אבל גם אם אם הם הבינו את הרמז שבשקר הם יתנתקו מהשחלה .