ציPור לילה
New member
מי אחרון ?
כל יום אני הולכת לבנק , וזה לא פשוט אני אומרת לכם , תמיד אותו דבר . כ שאני נכנסת אני רואה שניים שלושה אנשים עומדים בתור לקופות , "איזה כייף אין תור ..אני עומדת אחריהם" . ואז בסיבוב אקראי של הראש ..אני רואה עוד כמה שיושבים "נו טוב אני אזכור מי כאן ואהיה אחריהם ", אבל אז..צצים עוד שניים שלושה שעשו "סידורים" וחזרו לתור .... בשלב זה אני מתחילה לחשוש שלא אזכור את כולם אני מתחילה להיות במתח שאאבד את התור שלי ובלית ברירה שואלת את שאלת השאלות " מי אחרון? " תמיד אותו דבר ... יש את אלה שלא שמים לב ולא מתייחסים, יש את אלה שמסתכלים ימינה ושמאלה וממשיכים לשתוק, יש את ההוא שמתחיל לספור : "הוא לפניי והיא לפניו ..ההוא שם אחריי ויש עוד מישהו אחריו ..מי אחרון ? אולי אחד מאלה שיושבים , תשאלי שם" .... "טוב תודה - רשמתי, עזרת לי מאוד ..בא מ ת .." נו אין ברירה , אם אין אני לי מי לי, אני מתחילה לשאול אחד אחד מאלה שיושבים אם הוא אחרון עד שמוצאת את האחד המיוחל...לפחות פה אני תמיד מוצאת את המיוחל עכשיו מתחילות אצלי החרדות , הרי הזכרון החזותי שלי שואף לאפס, אם הוא יזוז מהמקום שלו אשכח אותו ולא אזהה שוב, אני מתחילה לשנן לעצמי : הוא לובש חולצה ירוקה, יש לו אוזנייה על האוזן (אולי הוא מהשב"ק) אה..הנה ..יש מה שיזכיר לי : יש לו תסרוקת מיוחדת כזו כמו כרבולת של תרנגול . יופי עכשיו אני רגועה ובטוחה שאזכור אותו...יושבת ומחכה ... פעם חשבתם על זה שלהיות "אחרון" זה מין תיק קטן כזה? , בכל זאת עוד מעט מישהו יכנס וישאל ואתם צריכים להיות בהיכון לענות.. לא הבנתי את זה עד שהרגשתי את הרגשת ההקלה בכל פעם שמישהו בא אחריי . יששש..העברתי את שרביט ה"אחרון" אני יכולה לשבת בנחת ולהרגע , אני כבר לא אחרונה . תחשבו על זה כמה מעייף רגשית בכל יום שאני הולכת לבנק.
כל יום אני הולכת לבנק , וזה לא פשוט אני אומרת לכם , תמיד אותו דבר . כ שאני נכנסת אני רואה שניים שלושה אנשים עומדים בתור לקופות , "איזה כייף אין תור ..אני עומדת אחריהם" . ואז בסיבוב אקראי של הראש ..אני רואה עוד כמה שיושבים "נו טוב אני אזכור מי כאן ואהיה אחריהם ", אבל אז..צצים עוד שניים שלושה שעשו "סידורים" וחזרו לתור .... בשלב זה אני מתחילה לחשוש שלא אזכור את כולם אני מתחילה להיות במתח שאאבד את התור שלי ובלית ברירה שואלת את שאלת השאלות " מי אחרון? " תמיד אותו דבר ... יש את אלה שלא שמים לב ולא מתייחסים, יש את אלה שמסתכלים ימינה ושמאלה וממשיכים לשתוק, יש את ההוא שמתחיל לספור : "הוא לפניי והיא לפניו ..ההוא שם אחריי ויש עוד מישהו אחריו ..מי אחרון ? אולי אחד מאלה שיושבים , תשאלי שם" .... "טוב תודה - רשמתי, עזרת לי מאוד ..בא מ ת .." נו אין ברירה , אם אין אני לי מי לי, אני מתחילה לשאול אחד אחד מאלה שיושבים אם הוא אחרון עד שמוצאת את האחד המיוחל...לפחות פה אני תמיד מוצאת את המיוחל עכשיו מתחילות אצלי החרדות , הרי הזכרון החזותי שלי שואף לאפס, אם הוא יזוז מהמקום שלו אשכח אותו ולא אזהה שוב, אני מתחילה לשנן לעצמי : הוא לובש חולצה ירוקה, יש לו אוזנייה על האוזן (אולי הוא מהשב"ק) אה..הנה ..יש מה שיזכיר לי : יש לו תסרוקת מיוחדת כזו כמו כרבולת של תרנגול . יופי עכשיו אני רגועה ובטוחה שאזכור אותו...יושבת ומחכה ... פעם חשבתם על זה שלהיות "אחרון" זה מין תיק קטן כזה? , בכל זאת עוד מעט מישהו יכנס וישאל ואתם צריכים להיות בהיכון לענות.. לא הבנתי את זה עד שהרגשתי את הרגשת ההקלה בכל פעם שמישהו בא אחריי . יששש..העברתי את שרביט ה"אחרון" אני יכולה לשבת בנחת ולהרגע , אני כבר לא אחרונה . תחשבו על זה כמה מעייף רגשית בכל יום שאני הולכת לבנק.
