חלק ג'.
עיניו של יונה נצצו. "א... אה... אבל... ובכן... גם... גם-אני-אוהב-אותך." גמגם בהתרגשות. ווילה חייך, גם עיניו שלו נצצו כעת בשמחה. הוא התקרב ליונה באיטיות כמו מנסה לעצור את הרגע, להאט אותו, להקפיא אותו- ולחץ את שפתיו לאלו של יונה, טועם אותו- כמעט כמו בחדר ההלבשה. לא, זה היה יותר טוב, כי הפעם ידע בוודאות כי הוא באמת ובתמים אוהב אותו, ושזה לא חפוז ומהיר וכל כך לא ברור כמו בחדר ההלבשה... זה אמיתי ונכון, וכשיונה כורך את הידיים שלו סביב עורפו של ווילה ונאנח ווילה חופן את לחיו בידו ומנתק את הנשיקה באי רצון. "אני... יונה- בוא, לבית שלך..." יונה התנשם. "אין לי אוטו." "מונית." מלמל ווילה. יונה הלך לצד והתקשר לתחנת המוניות. ווילה נאנח ועצם את עיניו, משכנע את עצמו כי זה אמיתי וקורה ונכון. תמיד היה בו את הדפקט של האחוז הקטנטן שזה לא נכון, הוא תמיד עשה דברים רק כשהיה בטוח שהם בסדר במאת האחוזים... וביונה אין אפילו אחוז אחד שמבטיח לו שיהיה בסדר, וזה בכל זאת, מרגיש כל כך נכון. ווילה מרגיש שיונה הוא העוגן שלו, ושאם הוא לא יעגון תכף ומייד הוא יטבע ויונה... יאבד לו. בינתיים מונית עצרה ליד יונה והוא סימן לווילה לבוא. ווילה לא שם לב תחילה משום שהיה שקוע במחשבות, עד שקולו של יונה הנחית אותו בחזרה במציאות. "ווילה! בוא!" יונה סימן לו להיכנס למונית. ווילה נכנס למונית אחרי יונה, והחל לנשק את צווארו. "ווילה... ווילה... דיי... לא כאן..." התחנן יונה בעוד נהג המונית מביט בהם בתדהמה מבעד למראה. יונה נאנח בעונג ונכנע לנשיקותיו של ווילה. ווילה, שקיבל אישור להמשיך, החל משחיל את ידו מתחת לחולצתו של יונה, מלטף את בטנו ועולה למעלה באיטיות, מעביר את אצבעותיו בעדינות על חזהו, אצבעו מרפרפת מסביב לפטמותיו, ממששת אותן בעדינות. המונית נעצרה. "אההמ, זו הכתובת, לא?" ווילה ויונה התנתקו אחד מן השני. "כן, כן, זו הכתובת." אישר יונה והשחיל יד לכיסו, מוציא כסף ומשלם לנהג. "ואוו. זה היה מהיר." אמר יונה והעיף חצי מבט בשעון. "הזמן עובר מהר כשנהנים, הה, יונה?" אמר ווילה בחיוך ממזרי, מניח עליו את היד ומקרב אותו אליו תוך כדי הליכה לכיוון הבית. ~*~ בשנייה שיונה חלץ את נעליו והשיל את גרביו מכפות רגליו ווילה הסתער עליו. ידיו של ווילה מוללו את שולי חולצתו של יונה והרימו אותה, ויונה התנתק ממנו ופשט את בגדיו, צונח על המיטה. ווילה צחק, לא שם לב שהגיעו לחדר השינה, ופשט את בגדיו גם כן. "יונה..." מלמל ווילה באוזנו של יונה, וזה נאנח בתגובה. "ממ?" "אתה רוצה... אתה חושב...-" "אני בטוח." ווילה הרים את מבטו והביט עמוק לתוך העיניים הכחולות האלו שגרמו להורמונים שלו להשתולל, הביט בפה שהתנפח מעט בעקבות הנשיקות שחלקו מספר דקות קודם לכך, באף הישר, בעצמות הלחיים הגבוהות והבולטות ובתווי הפנים שהתאימו בצורה שעיוורה את ווילה, וכל מה שהוא רוצה זה להיות בתוכו, בפנים, לצרוח עם יונה ולגמור איתו. "יונה- איפה ה- ה-" "הווזלין שלי?" יונה דחק בו וצחק. ווילה הרגיש את עצמו מסמיק. "כן, נו," יונה צחק שוב והושיט את ידו למגירה, מגשש קצת בתוכה עד שמוציא משם בקבוק אטום וסגר אותה, זורק את הבקבוק לעבר ווילה שתפס אותו במהירות. "תן לי," מלמל יונה ומשך את הבקבוק מידו של ווילה, מיישר שלוש אצבעות לעברו ומשמן אותן לפני שפנה לעבר איברו של ווילה וגרם לו לגנוח ולרעוד. "אוקיי," מלמל יונה. ווילה הנהן והחדיר אצבע אחת, ויונה השתנק וציפורניו חפרו בבשר כתפו של ווילה. "אתה בסדר?" "כן, כן—" ווילה החדיר עוד אצבע. "פאק! אני לא בסדר, לא, אני לא, תעיף את האצבעות הארורות שלך מהגוף שלי זה פאקינג כואב—" שפתיו של ווילה קטעו את צרחותיו של יונה, חמות ורכות על שפתיו ומלטפות אותן בעדינות ואהבה. ווילה הזיז מעט את אצבעותיו לפני שהחדיר את האצבע השלישית, וזו גרמה ליונה לצרוח ולדמעות להיקוות בצדי עיניו. ווילה הצמיד את פיו לנקודת הדופק שבצווארו ונשף אוויר בחוזקה, ויונה נאנח והשרירים שלו נדמו להרפות. ווילה הוציא את אצבעותיו מיונה והחל לחדור לתוכו, זה היה כל כך חם ולחוץ ומדהים, הוא גנח ונאנח ויונה רעד מתחתיו, מקלל ומתייפח. ווילה הרים את עיניו והביט בפניו של יונה, והוא לא יכל לעשות דבר מלבד להביט בהן, לבהות, להתרכז בצפיפות שבתוך יונה ובכל קמט כאב שחורש את פניו, בכל התכווצות של שריר, בכל קצוות שיער סוררת שנופלת על פניו כשהוא נע תחת ווילה בכאב, בכל דמעה שזולגת מעיניו, פוצעת את ווילה באופן כה מטפורי וכה נוראי. יופי כמו של יונה לא נועד לבריות, הוא נועד לשמש ולירח המלא, הוא נועד לגשם, לפרחים ולרגעים אינטימיים. הוא לא נועד לאנושות, ובטח שלא נועד לווילה. אבל יונה נועד לווילה בדיוק כפי שווילה נועד ליונה, והוא חודר אליו עד הסוף וצורח, כי זה כל כך חם וצפוף וחזק וטוב. ווילה הודף, פנימה והחוצה, מחליק מיונה כמעט עד הסוף ואז נכנס בחזרה, והוא עוצם עיניים ורוצה לשמר את הרגע המדהים הזה. השרירים של יונה נרפים תחתיו, וכשהוא הודף לתוכו פעם נוספת הוא פוגע בנקודה מאוד מסוימת שגורמת ליונה לצרוח בעונג. "עוד," גונח יונה, ו-ווילה צוחק והודף לתוכו שוב ושוב, ויונה גונח וקורא בשמו, ו-ווילה חושב שזה הצליל היפה ביותר ששמע אי פעם. "חזק יותר!!" ירכיו של יונה מתלפפות סביב מותניו כשהוא מתחנן לחספוס ולמחילה, ו-ווילה רוכן לעברו ובתוך כל סבך האיברים שהם יצרו ונושק לו. הכל היה בנשיקה הזו: לשון, שפתיים, רוק, זיעה, שיניים, תנועה ותשוקה ואפילו קבוצת שיער מרדנית במיוחד של יונה, וזה מכוער וחולני ודוחה וזה בדיוק מה שווילה רצה- מה שווילה הזדקק לו. ווילה מגיע לשיאו, נסחף יחד עם מערבולת של מחשבות והתכווצויות ולא רואה דבר מלבד פניו של יונה, מלבד העיניים הכחולות והשפתיים הדקיקות. הוא נאנח וצונח על חזהו של יונה, הודף עוד מספר פעמים עד שיונה גומר גם כן, בעונג, בלבן ובצרחות. הוא מחליק מיונה ונשכב לצידו, כורך יד אחת סביב חזהו ונושם עמוק לתוך אוזנו. "אני אוהב אותך," ווילה מצמיד את שפתיו לאלו של יונה, והם נשארים כך כמה דקות, שפתיים מרפרפות אחת על השנייה. "גם אני אותך, ווילה," מלמל יונה כנגד שפתיו וזה שובר אותו, הוא מפסק את שפתיו של יונה בעזרת אלו שלו ומנשק אותו, מלטף אותו וחולש עליו, מסמן את הטריטוריה שלו. "אתה שלי," מספר ווילה ליונה לאחר שהוא מנתק את הנשיקה. "אני יודע," מאשר יונה, והוא מתכרבל לתנוחה עוברית בחיקו של ווילה, מרשה לו לגעת, ללטף ולאהוב בעת שהוא שוקע בשינה מבורכת, שבסופו של דבר אוספת גם את ווילה.
ז'אנר: רומאנס, פלאף אם ממש בא לכן. מספר מילים: 2,796. הערות:
תודה רבה לנועה, שביטאה את הפרק.
תודה תודה תודה!
