2.
יונה חייך בתגובה חיוך שיכור ונע בחוסר יציבות. מאחוריו הגיחו שאר חברי להקת נגטיב, סידרו לעצמם מקום ליד השולחן וסימנו לשאר להצטרף אליהם. יונה התיישב בכיסא הצמוד לכיסא של ווילה, וכולם פתחו בשיחה קולחת על ההופעה, על להקות חדשות בסצנה על מוזיקה בכלל. לפתע סיפר קריס שצץ בראשו רעיון לשיר חדש לאחרונה ואחרי ששמע את ההופעה של HIM היום, הוא חושב שזה יהיה נהדר לעבוד על פרויקט משותף לשתי הלהקות ושהקולות של שני הסולנים יתחברו מצוין. ווילה הנהן בהתלהבות ולגם מן כוס הוויסקי שלו כשהרגיש את ידו של יונה מלטפת את ירכו החיצונית. ווילה השתעל, משותק. מגעו של יונה היה כל כך עדין וטהור, ווילה רצה להתמסר לכולו ולהרגיש אותו לחוץ כנגדו בשנית, רצה להרגיש שהוא שלו וחושב עליו בלבד, רוצה אותו בלבד. קריס המשיך לדבר, מחטיף מדי פעם לפעם מבטים מודאגים בווילה, שנאחז במלותיו של קריס כאילו חייו היו תלויים בהן. ידו של יונה התקרבה לאזור חלציו והוא השתנק. לינדה זקר לעברו גבה ומלמל דבר מה על אלכוהול ועייפות. ידו של יונה ליטפה אותו ושפשפה מעט את אזור חלציו, ווילה נאנח ושקע עמוק בתוך הכיסא. יונה החל לשפשף במהירות והוא לא הצליח לעצור בעד הגניחה שהשתחררה מבין שפתיו, מקלל את המשיכות הארורות שלו ואת המגע הסוחף של יונה. יונה משך את ידו בחזרה אליו ולגם מן הבקבוק שלו, ווילה התנשם ופנה לעבר קריס. השעה כבר הייתה שעת לילה מאוחרת וחברי שתי הלהקות היו שיכורים ועייפים והחליטו שהגיע הזמן לחזור הביתה. כולם קמו ממקומותיהם, נפרדו ופנו איש איש לדרכו. לעומתם, הלילה של וילה ויונה היה עוד צעיר- הם החליטו להישאר עוד קצת בבאר לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקם להיות לבד- סוף סוף. ברגע שכולם נעלמו מעיניהם קפץ במהירות יונה על הבמה והחל לזוז בצורה שלא הייתה מביישת את החשפנית המוצלחת ביותר בפינלנד לצלילי המוזיקה שהתנגנה בקולי קולות. רוב הגברים במקום, שברובם היו שיכורים, היו בטוחים שיונה הוא אישה- ווילה לא התקשה להבין אותם- ובהו בו במבטים נרגשים, מפשיטים אותו- או אותה- בעיניהם. ווילה, שרצה את יונה רק לעצמו, התרגז והחמיץ את פניו. כשאחד מן הגברים התקרב לעבר יונה וליטף את קרסולו ווילה הסמיק מכעס. המחזה בהחלט לא מצא חן בעיניו, דבר שגרם לו למשוך את יונה בכוח מהבמה. יונה ניסה להתנגד, אך האלכוהול שזרם בדמו עשה את שלו והוא איבד את שיווי משקלו ונפל הישר לזרועותיו של וילה, כמו בובה רפויה. וילה לא חשב פעמיים ויצא החוצה להזמין מונית, בעוד יונה עדיין חצי מעולף בזרועותיו. וילה הכה את יונה על מנת להעיר אותו, הושיב אותו בתוך המונית והתיישב לצידו. הנהג שאל את וילה לאן הם רצים להגיע, ווילה מסר לו את כתובת ביתו של יונה, שהתגורר כמעט בקצה השני של העיר ופנה בחזרה אל יונה, שניראה רפוי מעט וחייך את חיוכו השיכור בשנית, עדיין זוהר ומקסים וכמעט מסנוור. וילה בהה בו ,מהופנט, בעוד אורות העיר משחקים עם הצללים על פניו העייפות מבעד לחלון. יונה התקרב לווילה והניח את ראשו בחיקו, ווילה הביט בו, מתמוגג. ניצוץ מאושר הבליח בעיניו והוא ליטף את שערו הפרוע מעט של יונה בעדינות. ~*~ יונה פקח את עיניו. החדר היה מטושטש וראשו כאב. הוא עצם את עיניו ופקח אותן שוב, ומצמץ מספר פעמים עד שהחדר החל להתייצב. הוא זיהה את חדר השינה שלו ותהה מדוע המיטה צרה כל כך כשהרגיש בזוג הידיים, שחבקו את בטנו התחתונה ברפיון ובגוף שהיה צמוד אליו. רגליו היו סבוכות עם זוג רגליים אחר והגוף הזה, כל כך חם ולחוץ אליו בצורה שהייתה יכולה להיות מגרה אילולא ראשו הכואב. הוא נאנח והביט מעבר לכתפו- מצפה לראות את קריס, הבן זונה הזה, או יותר גרוע, את לארי- ופלט קריאת הפתעה. "ווילה- מה- " הוא קרא בתימהון. "ווילה?" לחש. יונה סובב את כל גופו ונאנח קלות כשאיבריהם היו צמודים כל כך. ווילה פקח את עיניים והביט סביבו בבלבול, ואז חייך. "בוקר טוב," התמתח ווילה, "בוקר טוב," ענה יונה, והרגיש את אחיזתו של ווילה מתהדקת ומצמידה אותו אליו. יונה כרך את ידיו סביב עורפו של ווילה, לפני שיגיעו למקום אחר. "אני לא רוצה להישמע גס רוח, אבל... מה אתה עושה כאן?" שאל יונה בתימהון קל. ווילה צחק. "השתכרת אתמול, ואני התנדבתי להחזיר אותך הביתה." יונה חש בלחיו בוערות, והשפיל את מבטו במבוכה. "מצטער שעשיתי צרות." ווילה צחק. "הו, אלוהים ישמור, עשית צרות." הוא מלמל. "כן? אוי, אני כל כך מצטער, איזה זין, סליחה, אני חייב ללמוד לשתות"-יונה נקטע על ידי פיו של ווילה, שנלחץ לפתע אל שלו. יונה פתח את פיו, שפתיו מפסקות את אלו של ווילה, והרגיש את לשונו של ווילה נכנסת לתוך פיו. זה לא היה אגרסיבי או חפוז כמו בחדר ההלבשה, יונה נאנח ונצמד לווילה, נותן לו להוביל ולשלוט. ווילה רכן מעליו וידו ליטפה את חזהו החשוף של יונה, גולשת למטה. הוא החליק את ידו מתחת למכנסיים הצמודים של יונה ונגע, ויונה נאנח והזיז את ירכיו, לוכד את ידו של ווילה. ווילה הזיז את ידו מעלה ומטה ויונה גנח כי זה בדיוק איך שחשב שזה יהיה: מחוספס ומלא ברגשות, מפוצץ ומדהים. הנשיקה התנתקה ו-ווילה לא אמר דבר, מקשיב לגניחותיו של יונה בעת שזה קימר את גבו והתנשם בכבדות, גופו מכוסה במעטה דקיק של זיעה. ידו השנייה של ווילה עברה על עיקול לחיו של יונה ואגודלו לחץ על שפתיו ברכות, ויונה נאנח וגנח. הוא הרגיש במתח נבנה בבטנו התחתונה עם כל לחיצה נוספת של ידו של ווילה על איברו. זה היה הכל, כל מה שיונה אי פעם רצה או יכל לבקש. הוא עצם את עיניו בחוזקה וצרח בעונג, מתרסק לתוך מדשאות רחבות ידיים ושמיים סגולים, מעוטרים כוכבים, ופניו של ווילה עלו בעיני רוחו, ממוסגרים על ידי עשן הסיגריה שנעשתה לחלק מן הנוף של העיניים הירוקות, החודרות, השפתיים המלאות והעור החיוור. ווילה נשכב לצידו של יונה בלי לזוז, יונה פנה להביט בו, מתנשם בכבדות המום, גועש והרוס. יונה הביט בווילה ונאנח, ווילה היה כל כך חזק וישיר ולא מלוטש. קרני השמש שחדרו מבעד לתריסים הכבדים של חדר השינה נחו על פניו של ווילה, מאירות פיסות עור ומצלילות אחרות. הוא חייך אל יונה, יונה עצם את עיניו וקיווה שהזמן יעצור. הוא רצה להישאר עם המערבולות בבטן, עם קול נשימותיו של ווילה, עם החיוך הזה והאינטימיות ששררה בחדר החשוך למחצה. הוא הרגיש במזרון מתרומם כשווילה קם מן המיטה והתיישב. "מה- ווילה- לאן אתה הולך?" הוא רצה לקרוא, אבל גופו עוד היה מזועזע מן הרגשות והשאלה ריחפה באוויר, חירשית כל כך וחלשה. ווילה לבש את חולצתו, מסרב לפגוש במבטו של יונה. "ביי." מלמל וחצה את החדר במספר צעדים מהירים, טורק את הדלת מאחוריו ומשאיר את יונה מבולבל ודומע.
. ~ הייתי כותבת את ה"סקלוני" הרגיל שלי, אבל הפעם אין על מה לסקול, כי זה יצא טוב. בזכות מור, אבל בכל זאת. האהא. ~ תודה רבה לפז הביטוא, שלמרות שהיא לא קוראת פה הרגשתי חובה לכתוב את זה. ג'ה~
