הא! מצאתי.
שנאמר: "גבריקא [עמ' 33-34] הבריל כבר, זחלצים קליחים חגוו ועגו בשבילל. מסים היו הסמרלחים וחזרוני צרלל. 'זהר מגבריק, בחור! שניו נושכות, טפרו חזק! 'זהר מגבגב עף, וסור מבנדרצבט הזף! נטל חרבו הסרפילית, זמן רב חפש צרו משחור, ונח לו שם, תחת עץ טמטם, שקוע בהרהור. ובעוד הוא מהרהר באוס, הגבריק, עיניו רושפות, בא שף ביער הקסוס, ברבק בהתקפות. אחת, אחת, חבט בחד, חרבו סרפל בקניק וקנק! הפיל חלל, ראשו שלל, דהר, גלפ, רחק. "הרגת את הגבריק? בוא אחבקך, בן מהל! זה יום שהיא! יהו! יהי! צחר בקול צוהל. הבריל כבר, זחלצים קליחים חגוו ועגו בשבילל, מסים היו הסמרלחים וחזרוני צרלל." "..."זה יספיק בשביל התחלה," קטע אותה המפטי דמפטי: "יש כאן המון מלים קשות. 'הבריל' פירושו ארבע אחרי הצהריים - השעה שמתחילים להריח את הבל הגריל של ארוחת הערב." "יפה," אמרה אליס: "ו'קליחים'?" "טוב, 'קליחים' פירושו 'קלילים ולחים'. 'קליל' זה כמו 'פעיל'. את רואה, זה כמו מזוודה - יש כאן שני מובנים ארוזים בתוך מילה אחת." "עכשיו אני מבינהף: העירה אליס בנימה מהורהרת: "ומהם 'זחלצים'?" "טוב, 'זחלצים' הם מעין תחשים - שהם מעין לטאות - והם מעין מחלצי-פקקים." "הם באמת כאלה," אמר המפטי דמפטי: "וגם מקננים תחת שעוני שמש - וגם חיים על גבינה." "ומה זה 'חגוו' ו'עגו'?" "'לחגוו' זה לעשות חורים, כמו חגווי הסלע, ו'לעוג' זה לצייר מעגלים כמו במחוגה." ו'שבילל' זה השביל המוביל אל שעון-השמש, אני מניחה?" אמרה אליס, מופתעת מכושר האמצאה של עצמה. "כמובן. הוא נקרא 'שבילל' את מבינהף מפני שהוא מוביל אליו מלפנים, והוא מוביל אליו מאחור-" "והוא מוביל אליו מכל צד ומעבר לו," הוסיפה אליס..." [מבעד למראה ומה אליס מצאה שם, לואיס קרול]